מחכה ליד הטלפון

כשהטלפון הנייד של אבירם ברוכיאן משמיע קול, הכי קטן שיש, הוא מזנק ממקומו. צלצול, הודעת SMS, זמזום של הווטסאפ, זה לא משנה - הלב של הקשר שיושב בבית קופץ ומתמלא תקווה, שאולי על הצג יופיע אלי טביב, אולי חיים רביבו, אלי כהן ואפילו דוד אמסלם. התקווה הזאת היא מה שמניעה כרגע את סדר יומו של ברוכיאן, שבגיל 28 מוצא את עצמו בלי קבוצה ועם תפילה קטנה לחזור לקבוצה שבה גדל - בית"ר ירושלים.

לצערו, עד עתה שום צליל דיגיטלי לא נשמע מהכיוון המיוחל. הצוות המקצועי לא הביע עניין, ההנהלה לא מתעסקת באפשרות ואפילו הבטחתם של אנשי עסקים ירושלמיים לממן את משכורתו של השחקן, מתוך אמונה מלאה ביכולתו, לא שיכנעה עדיין איש מהקבוצה להחזיר את ברוכיאן הביתה, לבית וגן.

כדי שהמצב ישתנה צריך ברוכיאן, ראשית, להשכיח את החתול השחור שעבר בינו לבין אלי כהן ועוזרו אמסלם, לאחר שהשניים שמעו כי הקשר ליכלך עליהם בחודשי הקיץ. אמנם בתיווך כמה אוהדים נערכה בין השלושה פגישה ליישור ההדורים, אך נראה שעדיין קיים כעס. עם זאת, גורם בקבוצה רמז שהדלת לא סגורה בפני השחקן.

איש סודו והאדם הקרוב ביותר לברוכיאן הוא דודו ושחקן העבר הגדול, אורי מלמיליאן, ששלח מסר ברור לאקסית המיתולוגית: "הכי נכון והכי מתבקש זה שאבירם ישחק בבית"ר ירושלים. אני לא מבין למה בית"ר לא רוצים אותו, אפילו שזאת זכותם המלאה. הוא בית"רי מהביצים שלו, הוא רוצה לתת שם הכל - לא נתפס לי למה הם לא רוצים אותו. אני לא מבין למה הוא לא שם".

כעת, כשהחלום הבית"רי נראה רחוק, ברוכיאן, שרק לפני כמה שנים קיבל הצעה בסכום של 600 אלף יורו מגנט הבלגית, ייאלץ לברור בין ההצעות האחרות מקבוצות קטנות בליגת העל שמשוועות לעזרה. ככל שעובר הזמן, נראה שהוא יהיה חייב לתפוס כל חבל הצלה שייזרק לעברו, אם ירצה ואם לא - יובל נעים (הפועל עכו), משה סיני (מכבי פ"ת), חיים שאבו (עירוני רמה"ש) כבר קרצו לו והפועל פ"ת לוחצת עליו לרדת אליה לליגה הלאומית ולהילחם איתה על העלייה בחזרה לליגת העל. למרות שהזמן לא משחק לטובתו, בינתיים החבר'ה ממלאבס נתקלים בסירוב מוחלט מצידו של הפליימייקר ועוקצים אותו: "הוא מסרב לקבל את מצבו".

ונראה שבפ"ת יודעים על מה הם מדברים. ברוכיאן חייב להכיר בכך שהקריירה שלו במסלול התרסקות כואבת. הוא אחד שהמצנח שלו מסרב להיפתח, כשבעוד רגע הוא מגיע לקרקע, במהירות - אך עיניו נשארות עצומות, מחכות לנס או כאמור לאותו טלפון מבית"ר.

אפילו הקרובים לו ביותר, מעבר למלמיליאן, מודעים לכך שאם לא ימהר לחתום באחת הקבוצות הצנועות שרוצות לפתוח עבורו את המצנח הרזרבי, הוא יצטרף לרשימת ההבטחות שנפלו חזק ונעלמו מהמגרש בגיל צעיר מדי.

קאמבק לשומקום

רשת ביטחון אחת כבר תפסה אותו במהלך העונה שעברה, כשאלישע לוי פתח בפניו את הדלת להפועל ב"ש וניסה להתחיל עבורו מסלול חדש. לוי האמין בכישרון הגדול ורצה גם להשכיח את הגיחה עצובה של הקשר לקריירה בחו"ל, עונה שהיתה לבדיחה בפולוניה ורשה.

עם זאת, הניסיון לשלבו מחדש, על ידי מי שנחשב למאמן ואדם סובלני ותומך ונחמד, כשל. לוי הבין שהברק לא יכה שוב, שהמערכות קרסו ושרק המכניקה עוד משאירה סימנים שפעם היה זה כדורגלן שהיה צריך להגיע רחוק מאוד.

"אבירם הגיע עם הרבה תקוות - גם שלו וגם שלנו", הודו אתמול אנשים בכירים בהפועל ב"ש וטענו:" לאט לאט, ככל שהעונה התקדמה, גילינו שחקן כבוי מנטאלית, שעסוק בעברו ולא בהווה".

כנראה בחברה של אלונה ברקת לא פראיירים והבינו מהר מאוד את מה שהיום אומר מלמיליאן: "הבעיה של אבירם בב"ש היתה שהוא רצה ללכת ולשחק בבית"ר והם לא יכלו לעמוד בחוזה של הפולנים. הוא הלך לב"ש מתוך כאב ולא עשה משהו חכם".

כעת, מה שנותר לברוכיאן, מעבר ללחכות לתוצאות התביעה שהגיש לפיפ"א נגד פולוניה ורשה, בדרישה לחוב של 3 מיליון שקלים, הוא להחליט להציל את עצמו. יש לו את אבי נמני כסוכן שחקנים שימשיך למצוא עבורו הצעות, אך גם כדמות שתתווה לו את הדרך.

המפתח הוא הסוויץ' בראש שחייב לקרות מייד. אם רק ישכיל ברוכיאן להבין שהוא היחיד שיש לו מה להפסיד, אולי הכישרון האבוד ייקח את עצמו בידיים בזמן - ולא משנה איזו במה תינתן לו כדי לקבל תפקיד בהצגה שנקראת כדורגל. אחרת, חוץ מההשוואות לדודו, לא יישאר מהקריירה שלו יותר מדי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו