מוקדם לדעת איך תתאושש "glee" מחסרונו של קורי מונטית'. בפרק הבכורה של העונה החמישית הוקדש לו סולו אחד קורע לב, "Yesterday", שכאילו נכתב עבור הרגע הזה שבו ליאה מישל תסתובב בניו יורק, יוקדת מגעגועים. "למה הוא היה חייב ללכת? אני לא יודעת, הוא לא אמר", קיבל הטקסט של "הביטלס" משמעות נוספת.
אבל הפרק "אהבה, אהבה, אהבה" לא הוקדש למונטית', אלא ללהקה המפורסמת בעולם. הדרמה המוסיקלית המשיכה לנוע מהנקודה שבה הסתיימה העונה הקודמת. הדמויות המרכזיות נותרו, את צירי העלילה העיקריים היה אפשר לזהות עוד לפני הנאמבר הראשון, ואם למישהו יש בעיה עם זה, בכל סצנה שנייה פרץ שיר שניסה להשכיח את העיכוב ההתפתחותי של "glee" ואת העובדה שאיש לא הולך לשום מקום. מלבד מונטית' כמובן, אבל זה כבר לא היה כתוב בשום תסריט, מלבד בזה של הכוכבים.
חסרונו של קורי מונטית', אשר גילם את פין האדסון ונמצא מת בחדר מלון ביולי האחרון, לא הורגש בפרק, אבל זעקה לעזרה בכל זאת נשמעה ממנו. במרחב האוורירי של "glee" מתהלכות דמויות המחכות שתסריטאי אמיץ יגאל אותן מעצמן (מר שו, ארטי: הכוונה אליכם) בעוד דמויות מפתח אחרות ממחזרות את תכונותיהן הבולטות, בלי סיכוי ממשי לצמיחה. הדמות היחידה הנמצאת באיזשהו תהליך היא סו סילבסטר, העוברת מהפך ולא מהסוג המשובח. סילבסטר חזרה בתור מנהלת תיכון "מקינלי", וככזו היא שואפת שעובדיה יצליחו בתפקידיהם. המטרה החדשה של סילבסטר עשויה לחבל בדמותה הססגונית, אחד הבסיסים המשמעותיים של "glee".
בניו יורק רייצ'ל עדיין חולמת להיות "מצחיקונת", ובינתיים ממלצרת כדי לשרוד בסביבת ברודוויי. קורט ובליין חוזרים זה לזרועות זה באיחוד קולני שכלל עקיצה על חוסר הסובלנות של רוסיה כלפי הומואים והצעת נישואים גרנדיוזית. בתיכון "מקינלי" התלמידים ממשיכים להתמודד עם תוויות, היררכיה וסטטוסטים בפייסבוק. בעונות האחרונות היוצר מרפי זנח את הבטחתו שישלב שירים כחלק מהעלילה, עכשיו גיבוריו שרים בלי שום הסבר הגיוני, כנהוג במחזות זמר גרועים. לרוע המזל, מה שעובד לפעמים בתיאטרון לא תמיד עובד בטלוויזיה (כמעט תמיד לא).
חלק מהעיבודים שנעשו לשירי הביטלס עשויים לגרום לפול מקרטני להצטער שהוא החיפושית שנותרה בחיים וצריכה לשמוע את הזוועה הזו. כרגע "glee" עסוקה בלהיות "glee". היא מבדרת פחות, נועזת פחות, צפויה למרחקים ארוכים. זה לא יימנע מהמעריצים להידבק אליה, מחכים לפירורי רייצ'ל ברי מתאבלת על פין האדסון, ובעצם לדמעות של ליאה מישל המתגעגעת למונטית'.
בתיאטרון קיים "הקיר הרביעי". כשהוא נפרץ, הקהל מוצא את עצמו נפעם מרגע השבירה. באופן דומה, הדרמה שהתחוללה בחיי גיבורי "glee" הפכה את הגיבורים לאנושיים יותר, ולכאורה, לנגישים יותר. הערבוב בין המציאות לבדיון יגיע לשיאו עוד שני פרקים, בפרק לזכרו של השחקן. אחרי שיסיימו לחרב את כל שירי הביטלס, יבכו חברי "כיוונים חדשים" את האובדן של מונטית'. השאלות שייוותרו באוויר עד לפינאלה: מי יירש את הסולואים של פין? מי ישבה את ליבה של רייצ'ל? אם לא בחיים אז לפחות בסידרה, האם ליאה מישל תזכה להפי אנד? למה השיער של קורט נראה ככה? האם למרפי יש סוף לסיפור שהוא רוצה לספר?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו