אחרי שהמתח סביב סוריה התפוגג והחגים הגיעו לסיומם החד־משמעי, הבחירות המוניציפליות, בחודש הבא, הולכות להיות הדבר הגדול הבא. הפעילים כבר מתנפלים עלינו מכל עבר, חמושים בשלטים ובפלאיירים, הקמפיינים רוויי אמוציות, והמועמדים משמיצים זה את זה כמיטב המסורת. בעיר נשר שני אחים רצים אחד מול האחר, בלוד מועמד אחד הוכרז כ"אויב האיסלאם", בתל אביב רץ הומו מוצהר, וברמת השרון ראש העיר נחשד בשחיתות ואולץ להתפטר אבל... סורפרייז! הוא ירוץ כרגיל. בקיצור, אסקימו לימון - החגיגה נמשכת.
מה שיפה בבחירות המוניציפליות הוא שבניגוד לבחירות לכנסת, כאן אתה באמת יכול להשפיע, ואם המועמד שלך, שעד אתמול ניהל פיצרייה ביישוב, לא יעמוד בציפיות - לא צריך לחכות ארבע שנים כדי להעניש אותו. תוכל פשוט להגיד לו את זה בפנים כשתפגוש אותו בסופר ביום שישי.
בלחץ הסביבה, מצאתי את עצמי לאחרונה נדחק לחוג בית של אחד המועמדים. היו בורקס, חצילים בטחינה, עגבניות שרי ואצבעות גזר, קפה ומיץ חופשי, וכמובן, הפחמימות ששום חוג בית לא שלם בלעדיהן - רוגלך. פיטפטתי עם חברים, העברתי את הזמן בסבבה, ולכל מי ששאל, אמרתי שאני שוקל ברצינות להצביע עבור המארח. העיסקה נראתה לי הוגנת: תמורת שעה לא יקרה מזמני, שבמהלכה נימנמתי ובהיתי לסירוגין במועמד, קיבלתי ארוחת ערב, כיסא די נוח והמון תשומת לב. הרבה יותר ממה שאני מקבל בבית.
כשחזרתי שאלה אותי הגברת הראשונה מה חשבתי על האיש וחזונו. אמרתי לה שטרם גיבשתי דעה, ואולי זה יקרה כשאזכר בשמו. אבל בעודי מגמגם, נפל לי האסימון: זה היה ערב נפלא ומזין - אז למה שלא אלך ואקשיב גם לכל שאר המועמדים? ומה, בעצם, מונע ממני ללכת לשמוע מועמדים בערים שכנות? המדינה קטנה, הערים מתקרבות זו לזו, וברור שיום אחד כולנו נהיה מועצה אחת גדולה ומאושרת. הסברתי לאשתי שלמען עתיד ילדינו, אני חייב ללמוד ברצינות את כל הבעיות ברדיוס של עשרים קילומטרים, ולכן אני מתכוון להפוך את חוגי הבית להרגל קבוע. פטרתי אותה מהעניין, כדי שיהיה לה יותר זמן איכות לעצמה, והבטחתי שלקראת הבחירות אגיש לה דוח שבו יפורטו מסקנותיי.
נרשמתי לאתרי המועמדים, הזמנתי את עצמי לחוגי בית, ויצאתי לבלות. בכל ערב הקפדתי לשאול את המועמד אותה שאלה: "מה החזון של כבודו לשנים הבאות?" עד שהוא ענה, כבר אכלתי חצי מהבופה. כשהוא התחיל לדבר בסיסמאות על דיור בר השגה, מיגור הפקקים, ריאות ירוקות, חינוך לילדינו ותאגידי מים, כבר הייתי בדרך לאוטו. כדי לא לצאת לגמרי מניאק, עשיתי לכולם לייק בפייסבוק ברגע שנכנסתי הביתה.
את המסרים של המועמדים השונים אני לא זוכר כי לא ממש הקשבתי, אבל למדתי שיש כל מיני סוגים. להלן כמה מהם:
"הצבאי". היתה לך קריירה צבאית? ציין שהיית סגן אלוף וניהלת מערכות גדולות, גם אם פיקדת על שלושה חיילים בשלישות והיית ממונה על קלסר ומרקר, וגם אם היית מח"ט. להזיז חטיבת טנקים זה הרבה יותר פשוט מלהזיז את עובדי הקבלן של המועצה. מועמדים שהשתחררו בדרגת טוראי מדגישים את היותם עורכי דין, אנשי עסקים או רואי חשבון. מתברר שבערים מסוימות, מקצועות אלה עדיין נחשבים יוקרתיים ובעלי תדמית חיובית. מקצועות אחרים, כגון פסיכולוג, כבאי או נהג מונית, אינם מתקבלים בעין יפה, ולכן אין טעם לציין אותם, למרות שבעיניי, דווקא רב גונדר שניהל בית כלא יכול לעבוד מצוין. הוא יודע מה זה סדר וניקיון.
"האישה". ההצלחה של מרים פיירברג בנתניה ויעל גרמן בהרצליה עודדה נשים להיכנס לפוליטיקה המקומית. לא ברור עדיין אם הן באמת טובות יותר מהגברים, אבל הן בוודאי נראות טוב יותר, ויכניסו לישיבות המועצה שיק שחסר בהן.
"הקבלן". זה שמוכר את עצמו כמי שיודע להרים פרויקטים, אבל בעצם הגיע כדי לתקתק לעצמו הפשרות בנייה על חשבונכם. אל תתפלאו אם דקה אחרי הבחירות הוא ירים לכם מול העיניים מגדל רב־קומות במקום גינה ציבורית.
"האינטלקטואל". לקראת הבחירות, המועמד העממי והפשוט שאתם מכירים מהשכונה, זה שהיה מסתובב כל ערב בכפכפי טשטש ומסתחבק עם כולם, עבר שינוי תדמית, ועכשיו הוא מרכיב משקפיים דקים שמשווים לו מראה של פרופסור. האינטלקטואלים הרציניים גם מחזיקים עט, כאילו אומרים: "תתפלאו, אבל אני יודע גם לכתוב". ולחלופין: "לא באתי לדבר, באתי לעבוד, ואם לא לעבוד - אז לצייר".
אפשר לדעת המון על מצב היישוב לפי תמונת המועמד. בערים הגדולות וביישובים המבוססים, המועמדים מצטלמים בסטודיו מקצועי, ותמונתם משודרגת פלאים באמצעות פוטושופ. ביישובים הקטנים, המועמדים נראים מרושלים, לא מעודכנים ומטושטשים, כאילו צולמו בטלפון נייד על ידי עובר אורח ("אחי, אכפת לך לתת פה תמונה? יש לי בחירות בעוד חודש ולא הספקתי").
גם סיסמאות הבחירות צפויות למדי. ראש עיר מכהן יבחר תמיד סיסמה שמרמזת להמשכיות: "אוהבים את רמת אשבול - ממשיכים עם קלמנוביץ!'; "את ההצלחה הזאת אסור להפסיק", ו"משהו טוב קורה בקריית מלכישוע".
האופוזיציה תמחזר ביטויים המעודדים שינוי, ובהם "הגיע הזמן לשנות"; "משהו חדש קורה בנווה שבלול"; "עולים על דרך חדשה עם ג'קי"; וכיוצא באלה. לעיתים היא אף תרמוז לצל פלילי שרובץ על ראש הרשות המכהן, בסיסמאות דוגמת "כי צריך פוליטיקה נקייה"; "הפעם בלי קומבינות"; ו"ראש בריא לעיר חולה". מועמד צעיר יכוון לצעירים, עם סיסמאות שנעות בטווח שבין "ראש צעיר לעיר" ל"חייבים להעיר את העיר". אם כי במקרה של פתח תקווה זו יכולה להיות משימה קשה עד בלתי אפשרית.
לסיכום, אני ממליץ לא לקבל החלטה ולא להתחייב לאיש כל עוד לא ראיתם את כל המועמדים ולא פגשתם אותם בחוג בית. אתם לא חייבים באמת לשמוע אותם, אבל לא כדאי לוותר על הקפה והרוגלך. כי בנפשנו הדבר.
yairn@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו