כיאה לדגם המיוצר כבר 50 שנה, יש לא מעט סיפורים שרצים סביב מכונית הספורט של פורשה. האמת היא שגם מאחורי שם הדגם עצמו מסתתר סיפור. כשפורשה הציגו בתערוכת פרנקפורט של 1963 את מכונית הספורט החדשה שלהם, הם רצו לקרוא לה 901. הדבר עורר את זעמם של אנשי חברת פיג'ו הצרפתית. כינויי דגמים בעלי שלוש ספרות עם אפס במרכזן אפיינו אותם, והם טענו לבעלות על כל אלו. בפורשה בחרו שלא להתווכח ושינו את שם הדגם ל־911. עושה רושם שהם ידעו שיש להם קלף חזק ביד וששם כזה או אחר לא ישפיע על הצלחתו. 50 שנה אחרי, פורשה היא אחת החברות הרווחיות ביותר בעולם הרכב, וה־911 היא מכונית מזוהה ומוכרת בכל חלקי הגלובוס. ופיג'ו? אם לנסח את זה בעדינות, היא לא זוכה לעדנה כלכלית ולא מייצרת שום מוצר ראוי לציון.
ההתעקשות של פיג'ו נראית תמוהה גם היום, יותר מ־50 שנה אחרי, כי מעולם לא היה דגם של החברה הצרפתית שהשתמש באותו הכינוי שהעלה את חמתם. הפתגם "בחר את המלחמות שלך" מעולם לא נשמע מתאים יותר.
עסקי אוויר
אפשר להגיד הרבה דברים רעים על פרדיננד פורשה האב, וחלקם אף יהיו נכונים, אבל דבר אחד אי אפשר לקחת מהמהנדס המוכשר. הוא ידע לתכנן ולבנות מכונות מרשימות מאוד. את עיקר תהילתו קיבל בימים אפלים, עת עזר לצורר הנאצי לבנות את מכונית העם שלו - החיפושית.
כשהחל לייצר מכוניות הנושאות את שמו, הוא נסמך על אותם עקרונות מכניים. זה אומר שבמכוניות פורשה, כמו בחיפושית המקרטעת של השכן, היה מנוע מקורר אוויר המורכב בחלקה האחורי של המכונית שהניע ישירות את הגלגלים האחוריים.
אז איך לקח פורשה את העיקרון הבסיסי הזה והפך אותו למכונית ספורט נחשקת?
בנו של המהנדס המוערך אחראי למעשה למכונית המסחרית הראשונה שנוצרה עם השם פורשה, ה־356 שהשתמשה במנוע במתלים היישר מהחיפושית. למרות זאת, היא הציעה חוויית נהיגה שונה לגמרי. ולהבדיל מאותה מכונית עם כעורה, היא היתה נאה מאוד. בתחילת שנות ה־60, כעשור אחרי שנפטר פורשה האב, הציגו בניו את המכונית שלכבודה נתכנסנו כאן. ה־911.
אף שבבסיסה נשמרו העקרונות המכניים, זו כבר היתה מכונית שונה לגמרי. המנועים עדיין מקוררי אוויר, אבל עם שישה צילינדרים ויותר כוח. אולי השימוש במילה כוח קצת מוגזם כאן. 130 כוחות הסוס שהיו מנת חלקה של גירסת הבסיס הראשונה של ה־911 זהים להספקה של משפחתית ממוצעת היום. אבל פורשה לא עמדו במקום. הפלטפורמה המיושנת, שהיתה עמוד השדרה של החברה הקטנה, עברה השבחה מתמדת.
העולם רץ קדימה, עם טכנולוגיה חדשה ומכוניות שהפכו טובות יותר משנה לשנה. רובן המוחלט של המכוניות יוצרו כבר עם מנוע מלפנים וקירור מים. פורשה המשיכו לייצר את ה־911 שלהם, כמעט מתעלמים מהבון־טון, אבל הם לא קפאו על שמריהם. הם חיזקו את המנועים, שיפרו עוד ועוד את האיכות והגבירו את היכולת בתוך המגבלות של המעטפת המיושנת.
לקראת סוף שנות ה־70 התכנס חבר המנהלים של פורשה כדי לדון בעתיד הדגמים. על הלוח הופיעו שלושה דגמים וקווים המתארים את אורך חיי הדגם. לפי התרשים, אורך חיי שני דגמים נמשך עמוק אל תוך העשור הבא, ואילו קו החיים של ה־911 פסק בתחילתו.
הסיבה שקו החיים של ה־911 התקצר היתה דגם ה־928. אחרי כמעט שלושה עשורים, בפורשה האמינו שהגיע הזמן לשנות.
זו כנראה היתה ישיבה סוערת במיוחד. פיטר שוץ, יו"ר פורשה באותם ימים, התרומם מכיסאו וצעד לעבר הלוח. הוא הרים טוש בידו ומתח את קו החיים של ה־911 עד כמה שהיה אפשר על הלוח. שנים לאחר מכן הוא הודה שהרגיש הקלה עצומה. ה־911 כאן כדי להישאר.
ב־1984 היא עברה מתיחת פנים משמעותית ומקיפה, עם עיצוב חדש ומכלולים רבים שהוחלפו ושודרגו. זו היתה הגירסה האחרונה לדור הראשון של ה־911. היום, אחרי שה־911 הפכה לאייקון מוטורי חוצה גבולות ודעות, הצעד של שוץ ל־911 נראה הגיוני ומתבקש.
בשנות ה־80 ה־911 הפכה כבר להצהרה. היא החלה להופיע בסרטים והפכה לאביזר לאנשים היודעים דבר או שניים על נהיגה. ה־911 נחלה הצלחה לא רק באולמות המכירה. גרסאות שונות שלה השתתפו במירוצים שונים על אספלט ובשטח וזכו להצלחה רבה. ה־911 קיבלה מעמד של מכונית ספורט אלמותית מצד אחד - כזו המיועדת לחובבי הנהיגה, ומצד אחר נחשבה תמיד לאחת שמציעה גם שימושיות טובה, עם ארבעה מושבים, תא מטען סביר ומוניטין אמינות משובח.
ב־1989 הציגה פורשה 911 חדשה לחלוטין, אבל מבט בתמונות הראה שהקשר לדור הקודם נשמר בבירור. מעבר לשיפור ביכולות הדינמיות הופיעו אביזרי נוחות ובטיחות רבים כסטנדרט. בזמן שהדור הראשון החזיק מעמד כמעט ארבעה עשורים, הדורות שהגיעו לאחר מכן לא הועמדו במבחן כזה. פורשה הקפידו לשפר ולדחוף את היכולות של הדגם באופן מתמיד. זה הפך את המכונית הזו למוצר של ניגודים. מצד אחד רעיון ועיצוב ששורשיהם בתחילת שנות ה־60, ומצד אחר יכולת טכנולוגית וניחוח של מכונית פרימיום עדכנית.
ב־1994 הוצג דור חדש נוסף. העיצוב שופר במעט, וה־911 קיבלה חזית אווירודינמית יותר. מבחינת אוהדי הדגם, זו ה־911 האמיתית האחרונה.
מסורתיות פרוגרסיבית
העידן המודרני של פורשה התחיל בלקיחת סיכון מחושב. הרצון להציג צריכת דלק טובה יותר ומגבלות הרעש שהוטלו על יצרני רכב חייבו אותם לעבור למנועים מתקדמים יותר. בשנים האלה החלו להישמע שוב קולות הקוראים לזנוח את הרעיון המיושן שעומד בבסיסה של ה־911. הרעשים הללו התבטאו בהצגת קו דגמים נוסף לצד הדגם המוביל של פורשה, אבל הוא לא הוחלף. גם העיצוב ניסה לחרוג במעט מהתבנית שהונחה לפני כל אותן שנים, והפנסים קיבלו עיצוב שונה מיחידות התאורה העגולות שאפיינו תמיד את ה־911.
מכירות הדגם המשיכו לטפס, אבל בפורשה לא נחו וב־2005 עידכנו שוב את הדגם. אלקטרוניקה כבר תפסה כאן כל חלקה טובה. פורשה הניחה את כל מה שיש לעולם הזה להציע בתוך הדור החדש, וגם שבה לפנסים העגולים הקלאסיים. העיתונות היללה והלקוחות הגיבו בהתאם. ה־911 היא כבר אייקון לכל דבר ועניין. היא מוצר ייחודי שנותן מענה לצורך מסוים מאוד.
מי שרוצה לעצמו חתיכת פח ייחודית ושונה יכול ללכת ליצרניות אקזוטיקה איטלקיות ולקבל מכונית יחידה במינה, יקרה ומיוחדת. אבל זו לא תוכל לשמש אותו ביום־יום. גם אם יקנה מכונית רבת יכולת אחרת, לא יטעם את הוורסטיליות העטופה באיכות שנוצקה לתוך ה־911. בפורשה אפשר ליהנות מהטוב שבכל העולמות. מכונית שימושית והגיונית ליום־יום שאינה דורשת ויתורים יוצאי דופן, ובסוף השבוע - מכונית רבת יכולת שתענה על כל גחמה.
ב־2012 נחשף הדור העדכני של ה־911. הדרך הטובה ביותר לתאר אותו תהיה "יהלום אלקטרו־מכני". המכונית הזו מהונדסת ומוגמרת ברמה הגבוהה ביותר. אפשר להרגיש את זה בכל תנועת מנוף ולראות את זה בכל תפר שעל ריפודי העור הרך. מצד אחר, פעולת הרכיבים המכניים מדויקת, משרה ביטחון ואיכותית באופן שמותיר את הנוהג בה פעור פה. וכיס. דיכוטומיה מופלאה שיודעת להסתובב בפקקים ובין חנויות ברגע אחד, וברגע האחר - לאחר לחיצה על כפתור אחד או שניים - לנהום ולשגר את שניכם לעבר האופק. יש מקום לשני אנשים מאחור, יש תא מטען סביר לגמרי מלפנים, יש כל אביזר נוחות שעולה על הדעת ויש בסיס מכני המסוגל להקיף מסלול מירוצים במשך ימים שלמים במהירויות דמיוניות. ואת זה, רק ה־911 יודעת לעשות.
רומנטיקה מכנית
חששתי מהנהיגה במכוניות הישנות. אלו מכוניות שעבור אדם כמוני הן חלום. תמונות שהיו תלויות בחדרי עת הייתי נער. הן בשבילי סיפור של חדווה ומהירות, ומפגשים מהסוג הזה יש בהם תמיד מטעם האכזבה. ואכן כך היה. להיכנס לתא הנוסעים הארכאי של הדור הראשון היה כמו להיכנס לחנות מכולת שעמדה מלכת מאז שנות ה־60. יש כאן כמה מצרכי בסיס, התפאורה עצובה והחוויה כולה לא נעימה. רק מקומו של הבעלים הנרגן נפקד.
בנהיגה ההגה הגדול והכבד, המושבים הקטנים והדוושות הרחוקות מקשים מאוד את תפעול המכונה. התחושות לא פוסקות מלהגיע, גם דרך גלגל ההגה, אבל שום אביזר לא מעודד אותך לנהיגה מהירה. לפני כמה עשרות שנים המכונית הזו היתה הדבר הכי לוהט בסביבה, והיום יש חדשות וטובות ממנה. זו דרכו של עולם. המכונית הזו הגיעה היישר ממוזיאון פורשה וככה זה גם מרגיש. מוצג מוזיאוני. ולמרות כל אלה, יש כאן קסם מיוחד, והוא נעוץ בעיקרו בצליל של המנוע השטוח שבאחוריה. מעין נביחה שמשתלטת על תא הנוסעים ומותירה אותך בתודעה ייחודית. גם הביצועים לא רעים בהתחשב בעובדה שהאוטו שבו אני יושב חוגג בימים אלו 50 שנה. ופורשה אכן הכינו חגיגה ראויה לכבודו, באופן המדגיש את התוכן הרב שנוצק לתוך האייקון המוטורי הזה במשך היובל האחרון.
את היובל הזה רצתה החברה לחגוג באירוע שייזכר לדורות. בתור אחת החברות הרווחיות יותר בתחום הרכב כולו ומי שמחזיקה היום בשליטה של קונצרן פולקסווגן, פורשה יכולה להרשות לעצמה לארגן מסיבה. אם אתם מדמיינים כעת מקטורנים וכוסות שמפניה גבוהות, כנראה לא הבנתם את המשפט האחרון כראוי. באירוע הזה פורשה רצו אולי לחגוג, אבל גם להעביר חוט המקשר בין כל דורות ה־911 ולהדגיש את הניסיון הרב שצבר הדגם על המסלול ומחוצה לו. וזה אומר לנהוג מהר ורחוק.
המחזה שנגלה לנגד עיניי בסלובקיה היה סוריאליסטי. ניידות, שוטרים רכובים וכ־40 מכוניות פורשה חדשות עמדו מולי. מפגשים של מכוניות מהסוג הזה עם כוחות החוק נגמרים אחרת בדרך כלל, אבל לא הפעם. פורשה קנתה מהמשטרה הסלובקית ליווי משטרתי מהיר, וכך יצאנו לכיוון המסלול בשיירה ארוכה. חצינו את ברטיסלבה והצמתים היו חסומים לכבודנו. הרמזורים כאילו לא היו קיימים ועיר שלמה עמדה מלכת לכבוד התהלוכה הצבעונית, הנוצצת והמהירה הזו.
לאחר שיצאנו בשיירה המתוארת מעלה, הגענו כמאה איש ואישה, עיתונאים ונציגי פורשה מארצות שונות, למסלול המירוצים סלובקיה־רינג. עשרות מכוניות 911 מכל השנים נמצאו כאן איתנו במטרה אחת - לנהוג. קשה לתאר את המתחולל בנפשו של חובב רכב מהלבנט כשהוא מתקרב אל מסלול מירוצים בנכר.
לא בדיוק מדינה מתקדמת או עשירה, סלובקיה. אבל מתקן המירוצים העומד לפנינו לא יבייש גם את אלה המובילים באירופה או בארה"ב. מסלול ארוך ומפותל לקיום מירוצים, מגרשי החלקה לאימוני נהיגה מתקדמת, כיתות לימוד, מסלול קרטינג ועוד. כמו בכל מדינה מתוקנת גם כאן יכול אזרח מהשורה להגיע למסלול, לשלם כמה יורו ולהקיף את המסלול במכוניתו בלי לסכן את עצמו או את הסביבה. הגיוני. למה לא אצלנו? שאלה מצוינת. במשך היומיים ששהינו במסלול הזה הגשם לא פסק לרדת. ואני תהיתי, היה ונקים מסלול כזה אצלנו - האם פורשה תתארח בו לחגיגות ה־75 לדגם? הלוא הסיכוי לתפוס יומיים גשומים באוגוסט ישראלי זהים לסיכוייו של גידם לתפוס צלופח. מצד אחר, אני לא בטוח שתרגילי חמיקה מאוטובוסים של דן הם חלק מתוכנית ההדרכה של פורשה.
ישן מפני חדש
יש אלף ואחת דוגמאות שאפשר לתת כדי להסביר למה ההיתלות בעבר היא רומנטית, אבל סתומה. אפשר לנסות להסתובב עם טלפון חוגה בכיס בשביל להבין את העניין הזה עד תומו.
הגשם שירד כאן בלי הפסקה הדגים את עליונות שני הדורות האחרונים בצורה ברורה. על המסלול המהיר הספיקה טעות קטנה על ההגה, בלימה לא נכונה או מנה מוגזמת של גז כדי לגרום למכוניות הישנות לאבד אחיזה. זה קורה מהר מאוד, ועל כביש רטוב הסיכוי למצוא את חרטומה של פורשה ישנה פונה נגד סיבוב הנסיעה הוא לא עניין נדיר. בשנים ההן הפורשה זכתה לכינויים רבים בגין התנהגותה זו: מכונית הטובה מכל בעליה, המטוטלת, מייצרת האלמנות - המוטיב החוזר ברור.
בדור החדש זה לא קורה. גם על האספלט המוצף, במהירויות שיכולות להיות חוקיות רק במסלולי מירוצים, שמרה ה־911 על עצמה ועל נהגה בכיוון הנבחר וללא כל דרמה. המכונית החדשה גדולה יותר בכל מימד, מרווחת יותר ומצוידת בכל אופציה אלקטרונית הידועה לאדם. כל אלו שקופים לחלוטין מבחינת הנהג, כאילו לא מתערבים בפעולותיו, אבל למעשה שומרים עליו בכל רגע. והיא חזקה, מעבר למה שאדם שפוי יזדקק לו. 400 כוחות סוס יש בגירסה שבה אני נוהג כרגע, והתאוצה ל־100 קמ"ש אורכת כ־4 שניות, והיא עוצרת מהר יותר ממה שהיא מאיצה.
אין בלמים שיוכלו לעצור את הקידמה, כתב פעם גדול כתבי הרכב הישראלים, אברהם פורת ז"ל, וצדק. בין גלגלי ה־911 נח לו מסר נוסף. למרות העולם שרץ לכיוונים אחרים, פורשה שמרו על הערכים שלפיהם נולדה החברה. הם נלחצו מדי פעם, אבל התעשתו והמשיכו בדרכם. אחרי חמישה עשורים של פיתוח מתמיד הם נותרו עם מוצר ייחודי ומאוד רווחי ביד. אילו היו סוטים מדרכם, אילו היתה ה־928 מחליפה את ה־911, הם היו מאבדים את זהותם. אך הם דבקו בערכים ובמוצר שלהם ושיפרו אותו, עקב בצד אגודל.
כעת הם יכולים להתגאות. לא רק באחת המכוניות המשובחות ביותר שבנמצא, אלה גם בדנ"א ייחודי ששורשיו מתחילים באמצע המאה הקודמת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו