מעדותה העצובה של גולדה מאיר בוועדת אגרנט עולה דילמה שהיא בעיה קשה לכל מנהיגות בעולם המודרני, בעת מלחמה יותר מאשר בימי שלום. ראשת הממשלה ניצבה מול סוללה של בעלי ניסיון צבאי ממושך ושמעה מפיהם - בהסתמך על מקורות מודיעין מקצועיים - כי המלחמה הבאה מישראל והלאה, ובכן מה עליה לעשות?
אפשר לתהות מדוע משה דיין ודוד אלעזר וישראל טל וצבי זמיר אינם מתחקרים כראוי את הערכת אגף המודיעין בראשותו של אלי זעירא, אבל היא? מול כל הגנרלים שהערכתם אחידה? אין סיכוי סביר, שתכריע בניגוד לדעתם. אפשר כמעט לומר כי ההפך נכון. אין לה כלים להתמודד עימם. אילו החליטה על גיוס מוקדם בניגוד לדעת הצמרת הביטחונית, היתה נחשבת לחסרת אחריות ולמוכת חרדה.
מעניין במיוחד שבימים הקשים לאחר המלחמה לא חזרה בה מהחלטתה הדרמטית להימנע ממכת מנע למצרים ולסוריה. היא משוכנעת שהיתה ראויה. אילו יזמה מכה מקדימה היו נחסכים חיי חיילים רבים, אבל לפי גולדה, היו נהרגים אחרים מפני שהפנטגון היה חוסם את הגעת רכבת האוויר מאמריקה לישראל, וכושר הלחימה הצה"לי היה נפגע.
לא ברור אם מאיר צודקת. אך ברור כי היא קורצה מחומר של מנהיגים שאינם מתוחכמים דיים למנוע מלחמה, אבל יודעים לעמוד בראש האומה כשהיא פורצת. לטוב ולרע לא היה ויתור חפוז בקלפיה. מאז נבחרה לכהונה הרמה ב־1969 קיבלה החלטות מדיניות וביטחוניות שגויות ופשטניות, כאילו הכל שחור או לבן, אבל לעולם לא היתה מגיעה לנקודה שבה מצאה את משה דיין מדבר על חורבן בית שלישי.
היה בה צער לרוב. אחרי המלחמה עסקה באורח כפייתי בשחרור השבויים. זו היתה נחמתה, לכאורה. היה בה גם רובד דק של אשמה. בפועל לא הצטערה על היוזמות המדיניות ששיבשה לפני המלחמה. היא גם לא הבינה מדוע האומה אינה ששה על הניצחון הצבאי המזהיר - באמת מזהיר - אשר גרם לכך, שבמשך 40 שנים שקטה הארץ ממלחמות בין צבאות סדירים, והערבים נאלצו לסמוך על טילים ועל כנופיות טרור בלבד.
כאשר הגיע אנואר סאדאת לירושלים של מנחם בגין היא שאלה אותו בנימה שיש בה קנאה מדוע לא בא אליה. בליבה ידעה את התשובה. ממנה לא היה הנשיא המצרי מקבל אפילו את הסכם הביניים שעשה עימו יצחק רבין ב־1975, ובוודאי לא את כל סיני מידי בגין.
40 שנים אחרי המלחמה ההיא הישראלים לא סלחו לה, והורישו את האיבה כלפיה מדור לדור. אך כפי שמעיד סקר "ישראל היום" המתפרסם בעמודים אלה, גדל שיעור המבינים (באיחור) כי היה ניצחון גדול. יחד עם זכר ההרוגים הרבים הוא נותן יסוד להשערה כי הישראלי המצוי יעלה על הנתיב הרואה גם את האור שבמציאות, ולא את מחשכי הדיכאון בלבד.
* * *
"נותרנו זקופים"
באיגרת לציון 40 שנה למלחמת יום הכיפורים, מזכיר הרמטכ"ל גנץ את דברי רא"ל אלעזר בתום המלחמה: "למודי ניסיון העבר - נישאר בכוננות, מוכנים להמשך הקרב" • נתניהו ויעלון האריכו את כהונתו של גנץ לשנה רביעית
40 שנה למלחמת יום הכיפורים הוציא אתמול הרמטכ"ל, רא"ל בני גנץ, איגרת לחיילי צה"ל. לאיגרת צורפה גם פקודת היום שפירסם רמטכ"ל מלחמת יום הכיפורים, דוד (דדו) אלעזר, בתום המלחמה.
"אף שהקשה במלחמות ישראל נכפתה עלינו ללא התרעה מספקת, עמד צה"ל איתן בהתמודדות הרב־זירתית, בחזיתות שונות ומאתגרות, והצליח לבלום את המתקפה בזכות עוז רוחם של חיילינו בסדיר ובמילואים", כתב גנץ, "עלה בידנו להפוך את המגננה למתקפת נגד יעילה ונחושה, שהדפה את המלחמה מתוך גבולותינו, ערינו ובסיסינו עמוק לתוך שטח האויב".
גנץ כתב לחיילי צה"ל כי דבריו של רא"ל אלעזר נכונים גם היום: "למודי ניסיון העבר - נישאר בכוננות, מוכנים להמשך הקרב". הוא הוסיף כי "בימים אלה צה"ל ניצב על משמרתו דרוך ונכון כתמיד. גם היום, בראשית השנה החדשה, כשאנו למודי ניסיון העבר, עינינו פקוחות ואוזנינו כרויות לכל קול ורחש בסערה המתחוללת סביבנו. המאבקים הניטשים בקרב שכנינו אמנם נתונים עדיין בשטחם, אך כל קליע וכל איום שחוצים אל שטח ישראל נענים מצידנו בתגובה הולמת.
"אחיי הלוחמים, לפני 40 שנה נשאנו על כתפינו את הנורא במשאות, אך נותרנו זקופים, והיום – קומתנו זקופה מתמיד. זיכרו את מורשתנו, כבדוה וזיכרו את מי שבזכותם אנו נמצאים כאן היום - חללי מערכות ישראל כולם".
בתוך כך, ההודעה אמנם היתה צפויה, אבל בתקופה של חוסר ודאות באזור היא שמה קץ לכל ספקולציה אחרת. ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון משה (בוגי) יעלון החליטו להאריך עוד בשנה את כהונתו של הרמטכ"ל גנץ. ההחלטה תובא לאישור הממשלה בישיבתה הקרובה, ביום שלישי הבא.
עם כניסתו של יעלון לתפקיד נשמעו הערכות ולפיהן, הוא יאריך את כהונת גנץ בשנה. ואולם, כפי שפורסם ב"ישראל היום" לפני כמה שבועות, יעלון החליט שהוא יעסוק בכך רק כחצי שנה לפני תום שלוש השנים שהוקצבו מראש לרמטכ"ל.
שלשום בלילה נפגש נתניהו עם גנץ ועידכן אותו בהחלטה. הוא שיבח את גנץ ואמר כי "בשלוש השנים האחרונות מוביל הרמטכ"ל בהצלחה מרשימה את צה"ל מול אתגרים ביטחוניים מהמורכבים שידעה מדינת ישראל. בני גנץ מוביל את צה"ל בערכיות, במקצועיות ובהישגיות".
"יחסי האמון יעמיקו"
השר יעלון הוסיף כי "גנץ מוביל את צה"ל להישגים, שאת רובם איני יכול לפרט, אך הם מאפשרים לאזרחי ישראל להמשיך בשיגרת חייהם ולמדינת ישראל להמשיך לפרוח ולשגשג. בתקופה שבה המזרח התיכון חווה סערות חסרות תקדים בהיקפן, ולפנינו ניצבים אתגרים כבדים וחסרי תקדים, מקרוב ומרחוק, אני סבור כי הרמטכ"ל גנץ הוא האיש הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון. הרמטכ"ל מביא עימו לתפקיד מקצועיות, נחישות, אחריות ונועם הליכות, והוא ימשיך להוביל את צה"ל כצבא חזק ומתקדם, רב עוצמה ומרתיע".
הרמטכ"ל הגיב כי הוא "בטוח שיחסי האמון ושיתוף הפעולה ההדוק והאחראי השורר בין צה"ל לבין ראש הממשלה ושר הביטחון בשנים האחרונות ימשיכו ויעמיקו, לנוכח האתגרים הביטחוניים העומדים לפתחו של צה"ל במסגרת האחריות המשותפת".
נשיא המדינה שמעון פרס בירך את גנץ על הארכת כהונתו ואמר כי "היבחרו הוא מסר שישראל מעדיפה שלום מפני שהיא חזקה, והיא חזקה לשכנע את זולתה שלא לנסות שוב לתקוף אותנו. גנץ הוכיח את מה שמצביא צריך להוכיח, שאם אפשר למנוע מלחמה יש למונעה, ואם אין ברירה - יש לנצחה".
רא"ל גנץ מונה לתפקידו ב־14 בפברואר 2011. לפני כניסתו נקבע כי כהונתו תוקצב לשלוש שנים, עם אפשרות להארכתה ב"נסיבות מיוחדות".
יש לציין, כי בעת ששימש יעלון הרמטכ"ל, החליט שר הביטחון דאז שאול מופז, בצעד חריג, שלא להאריך את כהונתו מעבר לשלוש שנים, כפי שהיה מקובל. זאת, ככל הנראה, לנוכח התנגדותו של יעלון לתוכנית ההתנתקות של ראש הממשלה דאז אריאל שרון.
לילך שובל ושלמה צזנהבהכנת הידיעה השתתף יורי ילוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו