יהיו, מן הסתם, כאלה שיראו ניצוץ של גאונות, ואולי אף יותר מזה, בהתנהלות המתוחכמת של אובאמה סביב ניהול משבר הנשק הכימי בסוריה. אובאמה, אולי, כך יסבירו לנו, הצליח, עם איום המתקפה המאוד אמין שלו בסוריה, להבהיל את אסד בפעם הראשונה באופן רציני מאז תחילת ההתקוממות בסוריה. אסד כל כך נלחץ מהפצצה, יסבירו לנו, עד שהסכים להיפטר מהנשק הכימי שלו ללא תנאי וללא שנשמעה אפילו ירייה אחת, כשהוא מציית למבוגר האחראי, אמא רוסיה שבטח קיבלה טיפ לפעול באותה דרך מאובאמה כמה ימים קודם במהלך ה־G20 בסנט פטרסבורג. וטהרן? היום היא משקשקת מהאגרסיביות האמריקנית באופן שאולי יוביל אותה להצטרף לאחות הקטנה סוריה ולהתפרק אף היא מציוד אסור.
הלוואי שכל זה באמת נכון. בפועל, משבר הנשק הכימי בסוריה, עוד לפני ההתפתחויות הבאות, רק גורם לנו לחשוב על "הקו הדק שבין נשגב לנלעג", כפי שאמר פעם נפוליאון.
לפנות בוקר היה אמור אובאמה לשאת את נאומו לאומה. עד שלשום עוד היתה לנאום משמעות גדולה. הסיפור היה בוושינגטון וכולם המתינו לנאום המלך, שמטרתו לשכנע את דעת הקהל והקונגרס שצריך לקבל החלטה חיובית בעניין התקיפה. בינתיים התברר שהמלך מעט מגמגם, רוסיה נטלה את ההובלה והקונגרס בחר לדחות את החלטתו. אסד, ביום הולדתו שיחול היום, יכול אפילו לקוות בקצב הזה לעד 120 בארצו...
ההצעה של פוטין שלשום לפרק את סוריה מנשק כימי הפחיתה מחשיבות נאום הנשיא האמריקני. הסיפור בינתיים עבר למועצת הביטחון, למוסקבה, לאירופה ואפילו לטהרן. מזל שגם לוושינגטון נשאר סיפור.
המרוויח הגדול בסיפור חוץ מפוטין הוא בינתיים אסד. ראשית, אף אחד כעת לא מצפה שהוא אכן ייענש על השימוש שעשה בנשק כימי נגד אזרחיו. שנית, גם אם הוא אומר שהוא מוכן להתפרק מנשק כימי, הרי במציאות הדבר הוא מורכב ובעייתי. כיצד מפרקים את סוריה ממאגרי הנשק הכימי העצומים שיש בידיה? האם מישהו באמת סומך על אסד שיקל את מלאכת הפקחים? ואפרופו פקחים, כיצד בדיוק תתבצע עבודתם במדינה מדממת במלחמת אזרחים?
פאריס, התומכת בתקיפה בגלל אותה סיבה, פנתה למועצת הביטחון כדי להעביר החלטה מחייבת כשהיא דורשת שלושה תנאים: שההצעה הסורית תיעשה מהר, באופן פרטני, ובעיקר מחייב. מוסקבה מתנגדת. הדיון במועצת הביטחון שהיה מתוכנן לאתמול בוטל בגלל חילוקי דעות בין המעצמות. עכשיו האמריקנים והרוסים ידברו וידברו. וזוהי רק ההתחלה.
יש להודות שכל הסיפור הסורי משאיר אותנו עם טעם לא נעים: אובאמה, המפקד העליון של הצבא, הוא מנהיג העולם החופשי. הוא אמור לספק את "הנשגב": ביטחון, שלום, צדק וחירות. בינתיים מקיאבלי - סליחה, פוטין - שהצעתו שלשום קסמה לדעת הקהל העולמית ולמנהיגים של היום הניזונים מסקרים, הוא המכתיב. הצעתו קסמה לעולם מאחר שהיא נתפסת כה פשוטה והגיונית. בפועל היא מסובכת ויכולה להיגרר שנים במדינה עם מאגרי הנשק הכימי הגדולים בעולם.
ובכלל, כל הסיפור הזה מלא הפתעות: פתאום הממשל האמריקני המבודד מצא את הסיבה שבגללה הרעיון של מתקפה היה חיוני: הדאגה בישראל - שם גברה הדרישה, כפי שהסביר קרי, למסיכות גז. מזכיר המדינה אף הזכיר - בצדק יש להודות - את החשש מאיראן.
אז זה אולי המקום להזכיר לידידינו הטובים בארה"ב כי נשק כימי הוא קטלני ביותר, וכי אסד מראה סימנים שהוא מוכן להתפרק ממנו - רק אחרי שעשה בו שימוש. כאן בישראל אנחנו לא מעוניינים לראות את איראן מסכימה להתפרק מנשקה הגרעיני, אבל אחרי שעשתה שימוש בפצצה אחת. עלינו!
הלוואי שנשיא ארה"ב יספק בסוף הסאגה הזאת את "הנשגב". זה חשוב לו, וזה לא פחות חשוב לנו. אוי למזרח התיכון אם אובאמה יהיה בצד "הנלעג" חלילה. אנחנו בוודאי לא נצחק.