מבט מהיר בלוח השנה הבהיר לי סופית שספטמבר הולך להיות חודש קשה. ולא רק בגלל המתיחות סביב סוריה, הדחיפות שחטפתי בתור לערכות המגן והדילמה אם לחסן את הקטנה או לא. באיחור קל התברר לי שתוכניותיי לחזור לשיגרה אחרי החופש הגדול ייאלצו להידחות. החגים הגיעו השנה מוקדם מהצפוי וללא הודעה מוקדמת, והנה ערב ראש השנה כבר חל ברביעי, והחג בחמישי מתחבר באלגנטיות עם שישבת. למהדרין, צום גדליה קורה ביום ראשון, ובסוף השבוע הבא כבר יום כיפור. אחרי שתתאוששו מהצום, לא תספיקו לתת שלושה ימי עבודה, והופ, נוחת עלינו חג סוכות.
לא זו בלבד שהחודש אין כמעט ימי עבודה שנוכל להרוויח בהם כמה זוזים ולהחזיר את הכלכלה לאיתנה ואת חשבון הבנק למצב מאוזן, נגוז גם החלום הקטן שלי לשבת בחגים רגל על רגל על המרפסת ולספור ציפורים נודדות, יען כי מכת ארוחות השישי והחג עומדת ליפול עלינו, ובגדול.
התמודדות מוקדמת עם הבעיה שנקראת "מותק, אנחנו מארחים בחג" היא חיונית, וכל האמצעים להרחיק ממך את הפיגוע כשרים. האמת שכבר ביוני ביקשה ממני אשתי להסדיר את ענייני המשפחתולוגיה ו"מי הולך לאן", אבל אני כהרגלי חיפפתי. קיבלתי המון הצעות להתארח בשלל ימי החג, אבל לא נתתי תשובה לאף אחד. שיהיו במתח, מה יש? הכבוד לארח את משפחת ניצני הוא לא דבר של מה בכך. שמרתי את הקלפים צמוד לחזה, כולל פרצוף פוקר.
אנשים רציניים - לא כמוני - מתחילים לתכנן את ארוחות החג חודשים קודם, בודקים אופציות וסוגרים פינות. אלא שאני, עד לפני שבוע, עוד הייתי עסוק בענייני יולי־אוגוסט, ולא שמתי לב שחגי תשרי, כמו אנקור קטן, מתדפקים על חלוני. כשכבר מצאתי את הזמן התיישבתי מול המחשב ובניתי בחשאי, בלי לשתף אף אחד, גיליון אלקטרוני מיוחד המשלב את כל המועדים והארוחות, כשמטרת העל היא להימנע ככל האפשר מאירוח. בואו נגיד את האמת: עם כל ה"חג שמח, איזה כיף שבאתם, טוב לראות אתכם" - אירוח בחגים הוא כאב ראש אדיר שאין בו תהילה. שלא לדבר על זה שאחרי שכולם הולכים הביתה אתה עוד צריך לעמוד ולשטוף כלים כמו חמור עד 2 בלילה, ולמחרת לשטוף את הבית ולהחזיר לשכנים את הכיסאות.
ובכן, בטורים של אותה טבלה סודית הכנסתי את כל ארוחות החג, צהריים או ערב, את כל התאריכים והשעות. בשורות מילאתי את שמות בני המשפחה המורחבת ואת מרחק הנסיעה אליהם. אחרי כשעה של תכנון מוקפד, תוך כדי שימוש בנוסחאות מתחום הסטטיסטיקה וההסתברות, הצלחתי להרחיק מאיתנו כל סיכוי לאירוח. יותר מזה - חישבתי שאם הכל יסתדר כמתוכנן, גם לא נצטרך לצאת מאזור המרכז.
אלא שתוכניות לחוד ומציאות לחוד. לערב ראש השנה תיכננתי התעלקות על הוריה של אשתי, אבל הטיפוסים המתוחכמים האלה כנראה חשו שמשהו לא טוב עומד ליפול להם על הראש והבריזו לבודפשט בדיל של הרגע האחרון. צילצלתי לאחי בתקווה לעזרה, אבל הוא רמז לי שהם כבר מסודרים עם המשפחה של אשתו ושנחפש מקום אחר. אותה תשובה בדיוק קיבלתי גם מגיסי, שהצליח לקמבן לעצמו ארוחה אצל ההורים של אשתו, כולל לינה וארוחת בוקר ביום שאחרי (!). הטבלה שבניתי בעמל רב התמוטטה, והקונספציה קרסה כמו מגדל קלפים.
בשלב הזה לא נותרה לי ברירה אלא לשתף את אשתי במצב ולעדכן אותה שאנחנו בדד בחג. בדד, בלי עתיד בלי תקווה בלי חלום. הצעתי לה שניסע לצימר עם הבנות, ניקח איתנו תפוח בדבש, ראש דג ורימונים ונחגוג יחד. את המבט האכזרי שלה אני לא יכול לתאר במילים, רק אומר שהוא מופיע אצלי מדי פעם בסיוטים. בצר לי שידלתי אותה לפתוח קבוצה משפחתית בווטסאפ בשם "מי לבד בחג?" כאילו אנחנו מחפשים את מי לארח. התרגיל עבד מצוין ושידר אותות מצוקה לכל עבר. הטלפונים לא פסקו לצלצל ואנחנו נאלצנו לשחק את המשחק ולהגיד "כן, אנחנו לבד בחג, מה לעשות. קצת עצוב אבל לא נורא"... בסופו של דבר השתחלנו לארוחה של דוד רחוק שגר בעוטף עזה. הבחור הרגיש חייב עוד מליל הסדר, והוא גם נוטה להתחנף אלי כי הבן שלו רוצה להיות זמר.
הודות לקבוצה סימנתי וי על ארוחת ראש השנה וגם פתרתי יפה את שאר הארוחות בתשרי. עכשיו נותר רק להתמודד עם שאלת הפיירקס ולברר מהי תרומתנו למאמץ הקולינרי. שיכנעתי את אשתי ללכת על שיטת "הפשטידה הרוחבית". כיוון שבכל פעם נהיה בבית של מישהו אחר ובהרכב שונה, היא תכין פשטידת כרובית לכל הארוחות, ונגמר הסיפור. נקנה עשרה ק"ג כרובית, נכין עשרות פשטידות, נשים במקפיא, ובא לציון גואל.
הרעיון התקבל בהתלהבות, אז החלטנו ליישם אותו גם לגבי מתנה. במקום להסתובב כמו מסוממים בחנויות לכלי בית ולהתלבט שעות בין מגבות לקערות, למלחיות ולפמוטים - נלך הפעם על מתנה אחידה: חותך סלט עם ידית מסתובבת. אתה מכניס את כל הירקות, ותוך שלושה סיבובים יש לך סלט חתוך דק. חישבתי שנזדקק לחמש ערכות כאלה, אבל יש מצב שאם נקבל שתיים כאלה בתור מתנה ונשאיר אחת אצלנו, נוכל להסתפק בארבע. החלטתי להמר.
עכשיו אני במתח. האם תרגיל הפשטידה יתגלה? האם באמת נקבל חותך סלט? או אולי נקבל השנה עוד ערכת פונדו שתעלה אבק במחסן? המתיחות גואה ויש לנו גם את אסד לעבור, אז בואו נדבר שוב אחרי הטיל הראשון.
שנה טובה לכולנו, וגם לשכנים.
yairn@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו