המופע של שנות ה־70 וה־80

1שעה ראשית. פעם שיחקו כאן כדורגל בשעה 15:00. חם או קר, שעון קיץ או שעון חורף. אז נכון, לפעמים היה משחק אחד מאוחר יותר או מוקדם יותר, אבל בשבת חיכינו "לשירים ושערים" רק כדי "לשמוע את שריקת הפתיחה במגרשים". היום, עד יממה לפני המשחק, אוהד הכדורגל לא יודע איפה קבוצתו תשחק ואוהדי סכנין יוצאים למשחק חוץ בב"ש שמתחיל בשעה ההגיונית 20:50.

2הצגות כפולות. קשה להאמין, אבל פעם יכולנו לשבת באיצטדיון על בטון שדוקר בעכוז ולצפות בשני משחקים ברצף כחול־לבן. עיזבו, לעיתים היה אפילו "מרתון" של שלושה משחקים שכוללים הגעה מוקדמת כדי לתפוס מקום. היום אנחנו לא יכולים לראות הצגה כפולה של כדורגל ישראלי גם כשזה משודר בשידור חי לסלון הממוזג שלנו.

3כוכבים בקבוצות קטנות. עיזבו את הדוגמאות הקלאסיות של גידי דמתי ואהוד בן טובים. בואו נדבר על דמויות כמו אלי בן אמו או ניסים כהן. הכדורגל הישראלי בשנות השבעים והשמונים היה מלא בסופרסטארים שאיכלסו את רוב קבוצות הליגה הראשונה. כיום, הכוכבים הגדולים נשאבים לקבוצות הגדולות, אחרים יוצאים לחו"ל ורובם כריזמטים כמו אנונה.

4משחק השבת. כל מי שביקר באיצטדיון בארץ בשנות ה־80, מיהר להציץ לעבר הבוטקה של הטלוויזיה רק כדי לבדוק "אם יש טלוויזיה". כי אם כן, כולם היו ממהרים לצאת ולהספיק להגיע בזמן כדי לצפות בגולים של אותה השבת או לתכנת את הווידיאו כדי לצפות מאוחר יותר. כיום תוכנית הסיכום מתחבאת אי שם בקצה הממיר, את רובנו לא מעניין כמה גולים הובקעו במשחק של עכו מול ק"ש וגם אם כן, נצפה באינטרנט במשרד ביום ראשון.

5דמויות מיתולוגיות. ניסים שקיות, בארי אוהד הפועל ת"א, אריה קוטה ש"לא אוהב את סהר מזרחי בשלב זה", שקרוקה שהיה מארגן הסעות לאוהדי מכבי ת"א מהעירייה, אוהדי שמשון באשר הם. הגלובליזציה הוציאה את הטיפוסים המיתולוגיים מהיציע. היום יש אולטראס, פורומים באינטרנט ו־HD.

6שירים בשני אקורדים. פעם לכל קבוצת כדורגל היו שלושה עד ארבעה שירים. הצעירים יכולים לראות את זה ביו־טיוב. אבל אז הדור המודרני החל לנסוע לארגנטינה וליוון ופתאום מחלקים שירונים ביציע, עושים חזרות ודנים אל תוך הלילה בסוגיות הרות גורל דוגמת שירי שחקנים.

7ספונסרים מרגשים. אופנת ברוך למכבי ת"א, וולבו למכבי חיפה, ויזה ואתא להפועל ת"א, חוסם להפועל יהוד, שחפים לשמשון ת"א, דובק למכבי פ"ת. פעם הספונסר היה חלק אינטגרלי מהקבוצות. היום רובן הגדול בקושי משיג חסות ואלו שכן לא מצליחות להפוך את המותג למזוהה עימן בכל מחיר.

8שירי אליפות. שלמה ארצי ויצחק קלפטר. תדמיינו את השניים האלה מקליטים כיום, בשנת 2013, שיר אליפות לאחת מקבוצות ליגת העל. עם השנים יוקרתו של שיר האליפות הלכה ונעלמה והפכה בעיקר קרקע פורייה למריבות בין זמרים מזרחים מתחילים שחיפשו לתפוס טרמפ על הצלחה של קבוצה שהם כאילו אוהדים.

9עיתוני כדורגל. פעם היו כאן עיתוני ספורט, אחר כך היו אפילו מגזיני ספורט והיום אפילו מדור הספורט של עיתון יום ראשון הצטמצם. פעם כדורגלנים ושופטים היו מגיעים במדי המשחק למערכות עיתונים במוצ"ש כדי לוודא כמה יקבלו בציונים של יום ראשון, ופעם תיאורי המשחק של הפועל טבריה מול בית"ר נתניה נתנו לנו הרגשה כאילו פיספסנו את ברצלונה משחקת מול יונייטד. היום אנחנו מקבלים 50 מילה על כל משחק, וחוץ מאותם כדורגלנים צעירים אף אחד לא באמת מסתכל על הציונים.

10אוהדים. אי שם בתחילת שנות ה־90, או אולי סוף ה־80, זכורה לנו שבת אחת שבשלוש ליגות שונות נערכו משחקי עונה שהביאו לאיצטדיונים יותר מ־30 אלף צופים יחד וכללו בתוכם קבוצות דוגמת הפועל אשדוד ועירוני אשדוד. היום, עירוני אשדוד צריכה לשחק שלושה מחזורים כדי להגיע למספר האוהדים שפעם היו מגיעים לדרבי המקומי. על הליגה הלאומית בכלל אין מה לדבר.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות