לכל איש יש שם, כתבה המשוררת זלדה מישקובסקי. גם לכל רוצח. שם שנתנו לו אלוהים ואביו ואמו והאריג והמזלות ושכניו. קראתי לאטי את שמות 26 המחבלים הרוצחים המשתחררים בתמורה לחידוש המשא ומתן המדיני, והנה לכולם יותר משם אחד. אות קין השזור בשמו של הקורבן צמוד למצחו של כל רוצח־משתחרר לעולמי עד.
אחד רצח כך סתם ניצול שואה. אחר במכות גרזן ישיש שישב לתומו על ספסל. שניים נחטפו ונדקרו 24 פעמים בגופם למוות. לשורה יתווסף רק המוות.
ניסיתי לחפש לרוצחים כף זכות. לא רק בשבילם אלא גם בעבורי. הרי אם רצחו מתוך אידיאל, אם הם לוחמי חירות על פי תפיסתם - קל יותר במידה מועטה להשלים עם העוול, שנעשה לקורבנות ולמשפחות השכולות נוכח השחרור הצורב. אך בסופו של דבר הם כה נתעבים, שמעשיהם תואמים שורות שכתבה משוררת אחרת, רחל בלובשטיין, בהסתמך על אירוע תנ"כי, כי לא תאבה לקבל בשורה ממצורעים.
[image gallery]
הם כאלה, והם שונים מאיתנו, וזו האמת גם אם היא נשמעת מתנשאת. בתולדותינו לא היו כאלה, בוודאי במשורה ובתקופות קצרצרות ולא כחלק מן המיתוס והאתוס הלאומי. ההגנה איבדה מלוחמיה בפיצוץ הגשרים המחברים את ארץ ישראל עם שכנותיה ובנשיאת ניצולי שואה חסרי בית אל מולדתם באישון לילה תחת עינו הבוחנת של השלטון הזר; ולוחמי האצ"ל נפלו בתקיפת מתקנים של השלטון הזר ועלו לגרדום לאחר שנפצעו ונפלו בשבי בתחנת משטרה ובמבצר עכו שהיו מוקדי המנדט הבריטי.
דוד בן־גוריון ומשה סנה, מנחם בגין ואיתן לבני, לא נתנו ידם לטרור אישי למרות מצבו האומלל מכל של העם היהודי ששיווע לריבונות ממלכתית לאחר השואה. היתה מדי פעם בעיה עם לח"י? לעתים נדירות, כמו ברצח הלורד מוין שהיה פסול בעיני ארגוני המחתרת האחרים. לא ממש, לא בסיטונות, לא כשיטה המאפיינת את המאבק הלאומי.
אין בטיעון זה משום השלמה עם האפשרות שהמחבלים יפגעו בחיילי צה"ל. בוודאי לא עם התארגנויות של מתנחלים, אשר התנהלו כמחבלים הפוגעים בפלשתינים חפים מפשע כמחתרת היהודית או כקבוצה אשר יצאה מהיישוב בת עין. אין בכך גם כדי להפחית מהתנהגות בלתי הולמת כלפי פלשתינים, ולכן 'בצלם' הוא ארגון יותר מלגיטימי בחברה הישראלית, גם כשהיא חולקת על טיעוניו. אלה עניינים אחרים חשובים כשלעצמם, אבל אינם ממין העניין.
לנו כואב לשחרר את 104 המחבלים, גם בגלל האמצעים שבהם בחרו להרוג ביהודים ללא הבחנה, וגם מפני שצריך מבנה אישיות מיוחד לחסל ישיש היושב על ספסל במכשיר כבד ולהלום בו פעם אחר פעם, עוד ועוד. אולי כדאי שהפלשתינים יהרהרו לרגע מי יהיו בבוא היום סמלי המופת הלאומיים שלהם באזכור מלחמתם? רוצח בגרזן ודוקר ילדים למוות? מופת של מצורעים.
* * *
ישתחררו עם דם על הידיים
אם בג"ץ לא יפתיע ויוציא צו ביניים, יוסעו הלילה 26 אסירים ביטחוניים, רובם רוצחי יהודים, למעבר ארז ולמעבר ביתוניא - ומשם אל חירותם • קרובי הנרצחים: "רוצחים את יקירינו פעם נוספת" • מחר מתחדש המו"מ
למרות הביקורת הציבורית וכאב המשפחות, הלילה זה יקרה: 26 מתוך 104 האסירים הביטחוניים, שכלואים בישראל טרם חתימת הסכמי אוסלו, יעלו הלילה לאוטובוסים ותחת אבטחה כבדה יוסעו אל חירותם. מדובר בפעימה ראשונה מתוך ארבע של שחרור אסירים, שעליו סוכם בין ישראל לרשות הפלשתינית כמחווה לצורך תחילת המשא ומתן המדיני.
האוטובוסים יאובטחו על ידי כלי רכב של יחידת "נחשון" של השב"ס. חלק מהאוטובוסים יגיעו למחסום ארז, שם יורדו 12 האסירים שמועברים לעזה, וחלק למחסום ביתוניא, שם יורדו 14 השבים לבתיהם ביהודה ושומרון. אתמול, עם קבלת רשימת השמות, עברו האסירים הליך זיהוי, מיון ובדיקות רפואיות על ידי השב"ס ונציגי הצלב האדום. הנשיא שמעון פרס צפוי לחתום היום על החנינה של חלק מהאסירים המיועדים לשחרור. בהתאם להחלטת הממשלה, הנשיא יחתום על חנינה לאסירים, שנשפטו בבתי דין צבאיים בעזה או בבתי כלא אזרחיים בישראל. על החנינה של אסירים, שנשפטו בבתי כלא צבאיים אחרים, יחתום שר הביטחון או אלוף פיקוד מרכז.
בעוד האסירים עוברים בשרשרת השחרור, התקבצו עשרות אנשים, ובהם קרוביהם של קורבנות המיועדים לשחרור, להפגנת מחאה מול משרד הביטחון בתל אביב. המפגינים טבלו את ידיהם בצבע אדום, הניפו שלטים שבהם נכתב "השתגענו? לא משחררים רוצחים", ונשאו תמונות של יקיריהם שנרצחו. המפגינים זעקו סיסמאות דוגמת "כל שחרור של מחבל ילד מת בישראל" ואחד הדוברים אף קרא קדיש על הנרצחים שעוד יבואו לטענתו בגלל "הפחדנות של הממשלה".
"עונש מוות למחבלים"
"הם הולכים לשחרר את הרוצחים של הבן שלי", זעקה מרים טובול, אמו של ליאור טובול ז"ל, שנחטף ונרצח בשכונת רמות בירושלים באוגוסט 1990, "זו לא ממשלה בעיניי. הם בוגדים, הם ייצאו בחגיגות, הם ירקדו על הדם של הילדים שלנו". גם עודד קרמני, אחיו של רונן קרמני ז"ל שנרצח באותו פיגוע, אמר: "רוצחים לנו את היקרים שלנו שוב. הפצע שלנו נפתח, הלב שלנו מדמם. מבחינתי זה לוודא הריגה לאחים". ח"כ איילת שקד (הבית היהודי), שביקרה בהפגנה, קראה לגזור על מחבלים עונש מוות, כפי שזה קיים בדין הצבאי. "בושה שמדינה ריבונית משחררת רוצחים בשביל שום דבר", אמרה.
ד"ר גילה מולכו, אחותו של איאן פיינברג שנרצח בעזה ב־1990, התקשתה לעצור את הדמעות. "זה לפתוח את הפצע בצורה הכי אכזרית שיש", אמרה אתמול, "המסר שאנחנו מעבירים זה שלוקחים את זכרו ואת דמו של אחי ומוסרים אותו כמחווה. זה לא הגיוני שאנחנו מוסרים את כל זה רק בשביל שיישבו איתנו. במקרה של גלעד שליט אטמתי אוזניים, סתמתי את הלב ואמרתי שגם אם אשלם את המחיר, לפחות התמורה שווה. שחרור חייל. עכשיו אני לא יכולה לשתוק".
בארגון אלמגור אמרו אתמול: "זהו יום חג לארגוני הטרור הפלשתיניים ויום עצוב למשפחות השכול וגם לחברה בישראל. בתווך נמצאים הפוליטיקאים הישראלים שנכנעו אל מול הטרור ומכסים על כך במסכת של פעלולי יחצ"נות. צריך לומר ביושר - ארגוני הטרור ניצחו את נתניהו וממשלתו". הארגון והמשפחות השכולות ביקשו אתמול להיפגש עם השרים האמונים על הרכבת הרשימה כדי לקיים לכל אחת מהן שימוע של שעה אחת לפחות. במשכן הנשיא אמרו שאם פנייה מסוג זה תגיע אליהם, יהיה הנשיא מוכן לקיים פגישות. במקביל למכתב לשרים, הגישו בני המשפחות בקשה לבג"ץ להוצאת צו ביניים, וזאת במסגרת העתירה שהגישו כבר בשבוע שעבר נגד שחרור האסירים ושנדונה שלשום. בג"ץ טרם פירסם את החלטתו.
גם בתוך הממשלה, שאישרה את המהלך, נמתחה ביקורת קשה. השר אורי אריאל (הבית היהודי) אמר: "מקומם של מחבלים בכלא. אחרת המדינה עושה צחוק ממערכת המשפט שלה ששפטה את הרוצחים למאסר ממושך. המחבלים שהוחלט על שחרורם רצחו נשים וילדים ולא ברור לי כיצד שחרור רוצחים יוכל לקדם את השלום".
ברק: "יש סיכוי למו"מ"
ההחלטה על שחרור האסירים התקבלה, כאמור, במסגרת מחווה ישראלית לחידוש המו"מ המדיני שייכנס השבוע לסבב השני אחרי שיחות מקדימות שהתקיימו לפני שבועיים בוושינגטון. מחר ייפגשו צוותי המו"מ של הצדדים בירושלים וכבר היום צפויים להיפגש רה"מ בנימין נתניהו ומרטין אינדיק, שליחו המיוחד של מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי.
שר הביטחון לשעבר, אהוד ברק, אמר בראיון ל־CNN שהוא אופטימי לגבי המשא ומתן. "ההנהגות והציבור המרכזי מבינים שהאלטרנטיבות הרבה יותר גרועות. למו"מ יש יותר סיכויים משנראה".
יהודה שלזינגר, אפרת פורשר, מתי טוכפלד, איציק סבן, יורי ילון ואלי לאוןטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו