דיפלומטיה של מנגינה
נגן העוד ינון מועלם מונה לנספח התרבות בטורקיה רגע אחרי אירועי המרמרה • אחר כך הוא כבר ניגן לטורקים את "שיר היקינטון", והביא את אתגר קרת לאיסטנבול • רגע לפני ההופעה, הוא מספר על חוויותיו מהבוספורוס
, עודכן
ינון מועלם מאוהב בטורקיה. הבחירה בו לתפקיד נספח התרבות בשגרירות ישראל באיסטנבול, פחות משנה אחרי תקרית המרמרה, נחשבה לבחירה מעניינת למדי של מדינת ישראל.
מועלם, שהתגורר בטורקיה משנת 2002, הקים בה את משפחתו, פעל בה כמוסיקאי ונכנס לתפקיד בעת לא קלה. עם זאת, בשל העובדה שכבר עבד בעבר עם מוסדות התרבות המקומיים ואף שלט בשפה המקומית הוא הסכים לקבל את התפקיד. כאשר המתח בין המדינות הגיע לשיא, ספק אם מישהו חשב שמוסיקה או ספרות יצליחו לגשר על הפערים הדיפלומטיים, אבל עתה, כשסיים את הקדנציה שלו, נראה שלפחות לפרקים היה אפשר להשאיר את הפוליטיקה מחוץ לאולם החזרות.
"רוב הגופים הממסדיים רצו להמשיך לפעול בצוותא גם כשהמתח היה באוויר. היו כאלה שרצו כל העת ליצור שיתופי פעולה והיו כאלה שפחדו מתגובות של קיצונים, ולכן העדיפו לא להתעסק עם ישראלים כי הם לא ידעו מה תהיה התגובה. ומה לגבי הפוליטיקאים הבכירים? זה כבר היה סיפור אחר לגמרי".
מועלם, 45, הגיע לטורקיה בעקבות האהבה שלו לכלי הקשה. המוסיקה הערבית ששמע לאורך השנים בבית הוריו, יוצאי עיראק, גרמה לו דווקא להתנכר אליה. אולם נסיעה לחנות כלי הקשה באיסטנבול הצליחה להשאיר אותו בעיר הקסומה ולהעצים את היקסמותו מהעוד. תחילה הופיע מועלם במקומות קטנים ואחר כך במקומות גדולים יותר, ואז הגיעה ההצעה משגרירות ישראל. "בהתחלה היה לי קשה מאוד כנספח תרבות", מועלם משחזר. "אין ספק שהעובדה שגרתי פה וידעתי טורקית עזרה לי מאוד, וגם הכירו אותי כאן, אבל כאמן אתה נוטה להיות מרוכז מאוד בעצמך, ולפתע אתה בעמדה של נספח שהיא מנוגדת לכך. לדוגמה, כשאמנים מתקשרים ושואלים אם מפחיד להגיע לטורקיה עכשיו, אני צריך להגיד להם שאיני מרגיש דבר מן המתח ברחוב הטורקי".
לאה גולדברג במזרחית
כנספח תרבות, מועלם הצליח לייצר שיתופי פעולה רבים הקשורים בתרבות הישראלית. הוא מספר שנוסף על המוסיקה, הספרות הישראלית היא אחת ההצלחות הגדולות בטורקיה. לדבריו, "הטורקים מאוד אוהבים לקרוא ספרות ישראלית, וההוצאות לאור מחפשות מדי שנה ספרים שנכתבו בידי ישראלים כדי לתרגם אותם. כמו כן, סופרים וסופרות ישראלים ביקרו כאן פעמים רבות וביקשו להיפגש עם הקהל הטורקי".
אילו סופרים אהובים בטורקיה במיוחד?
"אתגר קרת. כשהוא בא להרצות בכיתת אמן, המקום היה מפוצץ. הוא זוכה כאן להצלחה מסחררת".
אתה ממליץ על הג'וב של נספח תרבות בטורקיה?
"לא אשכח שאמי העירה אותי בבוקר שבו אירעה תקרית המרמרה. באותו הזמן שהיתי בישראל ואשתי היתה בטורקיה עם הילד שלנו, שהיום הוא כבר בן 4 וחצי, אבל אז היה תינוק, מה שגרם כמובן להיסטריה ולחרדה. היתה אז תחושה אמיתית של פחד וחוסר ידיעה לקראת מה אנחנו הולכים. אף אחד לא האמין שישראל וטורקיה יכולות להגיע למצב כזה ביחסים ביניהן, אבל עם הזמן כולם הבינו שמה שחשוב הוא העבודה נטו והאנשים שאתה עובד איתם, ושצריך כל הזמן לעשות את ההפרדה בין האמנות והאנשים שנפגשים כדי לעשות אותה ובין הפוליטיקאים. מהעבודה אני מאוד נהניתי, ואני חושב שהתפקיד הזה תלוי ומושפע קודם כל מהבן אדם שמבצע אותו".
רוקד על שתי החתונות
נוסף על תפקידו הדיפלומטי, מועלם הוא שם מוכר בסצנת המוסיקה האינסטרומנטלית בטורקיה. הוא מצליח לשלב בין ישן לחדש ואפילו להכניס למוסיקה שלו מוטיבים ישראליים: החל מעיבודו ל"פזמון ליקינטון" של לאה גולדברג, ששרה בעברית הזמרת המקומית סומרו (Sumru) בצורה מרטיטה, דרך הביצוע של "הבה נרגילה" על משקל "הבה נגילה", ועד הקטע העצוב שכתב לזכרם של הרוגי הפיגוע בבית הכנסת באיסטנבול בשנת 2003. לאחרונה הוציא את אלבומו "Funky Dervish", שצליליו מדגישים אף הם את מסע הנדודים בין תל אביב לבין איסטנבול, בין הבית הישן לבית החדש. "מאוד קשה לשרוד כמוסיקאי אינסטרומנטלי ולא משנה איפה אתה גר בעולם, זה לא קל", מודה מועלם. "הדילמות הן מאוד קשות. אף שסיימתי את התפקיד שלי כנספח, אני עדיין מחשיב את טורקיה כבית שלי. אשתי מרגישה פה יותר טוב מאשר בישראל; שם היא התקשתה למצוא עבודה. בדיוק עברנו לאזור כפרי מחוץ לאיסטנבול, ככה שהעתיד שלי, נכון לעכשיו, הוא כאן".
בין השורות אפשר לחוש שמועלם לא ממש מתגעגע לישראל. מבקריו יגידו שהרבה יותר קל לברוח מכאן מאשר להתמודד עם הביקורות, אך מועלם מצליח לרקוד על שתי החתונות. בימים אלו הוא שוהה בארץ לקראת מופע ההשקה לאלבום החדש שיתקיים במסגרת פסטיבל העוד הבינלאומי ה־11, שייערך ב־24-18 החודש. מועלם ינגן עם אנסמבל ראסט ויארח את מיקי גבריאלוב, את המשורר רוני סומק (מועלם אף עיבד אחד משיריו) ואת נגן הבגלמה מוסטפה אפוקור.
"העוד הנפוץ בישראל הוא העוד המצרי־הערבי, יותר מהעוד הטורקי שבו בחרתי לנגן ולהעמיק. למרות זאת, העוד הטורקי הוא שגרם לי להתאהב בטורקיה, כי הוא כלי שהתחלתי לנגן בו שם. השילוב בין נגנים מישראל ובין נגנים מטורקיה הוא זה שהופך את המוסיקה למיוחדת יותר, ואני מאוד מקווה שגם הקהל בישראל ירגיש את זה בהופעה שלי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו