עומרי כספי וגל מקל מוכנים למפגש ההיסטורי

"אתה זוכר מתי שיחקנו בפעם הראשונה אחד נגד השני?" שואל גל מקל.

"בטח", עונה לו עומרי כספי. "היינו בני 13, בילדים א'. אתה היית ברמת השרון, ואני במכבי ראשל"צ".

אחר כך שיחקתם יחד בנוער של מכבי ת"א, והפסדתם את הגביע להפועל ת"א.

כספי: "באת להעכיר את האווירה?"

מקל: "אלה היו זמנים קשים. יש לי חברים מהפועל שעד היום מזכירים לי את זה".

אפילו בליגת העל נפגשתם. עומרי, אתה היית אז במכבי וניצחת שלוש פעמים את גל וגלבוע/גליל.

מקל: "ובקרוב ניפגש בדרבי של טקסס, בין יוסטון לדאלאס. זה מסלול התקדמות לא רע".

ומה יהיה? תיתנו למאמן טיפים איך עוצרים את הישראלי?

כספי: "אני מאחל לשנינו להגיע למעמד כזה, שהיריבות יחפשו דרכים לעצור אותנו".

עומרי כספי וגל מקל חיים את החלום. בגיל 25, שניהם ישחקו בעונה הקרובה ב־NBA. כספי היה הישראלי הראשון שמשחק בליגה הטובה בעולם, ועכשיו מקל מצטרף אליו. כבר במשחקם השני העונה, בלילה שבין שישי לשבת (שעון ישראל), 1 בנובמבר, הם ייפגשו על הפרקט ביוסטון. כוונו את השעונים המעוררים.

מקל גדל למשפחה אמידה בצפון תל אביב. הוריו התגרשו כשהיה בן שנה וחצי, וכעת כל אחד מהם נשוי בפעם השלישית; יש לו שבעה חצאי אחים ואחיות קטנים ממנו. "בשבילי אין כזה דבר חצי אח, כולנו אחים במאה אחוזים", הוא מבהיר. "אם כל המשפחה תגיע לבקר אותי בארה"ב, אני אקח משכנתא כדי לקנות לכולם כרטיסים". 

כספי צעיר ממנו בשלושה חודשים. הוא גדל ביבנה למשפחה ממעמד הביניים. אביו היה קצין במשטרה וכיום הוא חוקר פרטי, ואמו מורה לחינוך גופני. יש לו אח גדול, אחות קטנה וכלב ושמו בוץ'.

כספי עלה לבוגרים של מכבי ת"א בגיל 17, הגיע איתם לגמר היורוליג, ובתווך כיכב בגליל עליון, עד שנבחר בדראפט ה־NBA. מקל לא קיבל הזדמנות במכבי. אחרי שחזר ממכללת וויצ'יטה סטייט הוא חתם על חוזה ארוך טווח עם הצהובים, אבל שיחק ביורוליג 59 שניות בלבד, והפך ליריב הכי גדול של הצהובים בליגה. הוא אחד משלושת השחקנים הבודדים בהיסטוריה שזכו בשתי אליפויות המדינה - אף אחת מהן לא במדי מכבי. הוא ניצח אותה בגמר ב־2010, אחרי שהושאל לגלבוע/גליל, ועשה זאת שוב לפני חודש וחצי, ככוכב הגדול של מכבי חיפה. 

"טסתי בשביל כפכפים"

מאז פרש כנפיו אל מעבר לים בקיץ 2009, כספי שיחק בסקרמנטו ובקליבלנד. עכשיו, דווקא בסיומה של העונה החלשה ביותר שלו ב־NBA, הוא קיבל חוזה נוסף - הפעם ביוסטון רוקטס, שהחתימה גם את כוכב העל דווייט הווארד וחולמת להחזיר אליה את תואר האליפות אחרי 19 שנות בצורת.

בחגיגות האליפות של חיפה, סירב מקל לאכול שניצלונים כי הם מטוגנים ושומניים. ימים ספורים אחר כך כבר עלה על המטוס למבחנים בארה"ב, אבל ספק אם בעצמו האמין שישיג חוזה לשלוש שנים בדאלאס מאבריקס, אלופת ה־NBA ב־2011, שבמדיה ישחק לצד דירק נוביצקי הגרמני, אולי גדול השחקנים באירופה בכל הזמנים.

"אני בכלל טסתי כדי להביא כפכפים במידה 50 לעידו קוז'יקרו (חברו לקבוצה בחיפה; א"ו), כי הוא לא יכול להשיג כאלה בישראל", צוחק מקל. "רק אחרי שסימסתי לו שהם בידיי, קיבלתי אישור לחזור ארצה. נבחנתי במילווקי והייתי אמור להגיע ליומיים של מבחנים בדאלאס, אבל הטיסה התבטלה ונלחצתי. הגעתי באיחור, פיספסתי את היום הראשון. ידעתי שיש לי יום אחד לתת אימון פצצה, או שהלכה עוד הזדמנות".

באותו זמן ידעת עד כמה האפשרות שתחתום בדאלאס מוחשית?

"לא היה לי מושג. רק אחר כך גיליתי, ואולי זה היה לטובה. ידעתי שהם מתעניינים בי, לא יותר. היה לי שם יום מדהים, הכל התחבר לי, וכשהתחלנו לדבר איתם הבנתי שהם עקבו אחריי. הבעלים מארק קיובן אפילו סיפר לי שהוא צפה בגמר הליגה נגד מכבי ת"א, ושהוא מאוד התלהב ממני".

אז עזבת את דאלאס בלי לדעת שמקומך ב־NBA כבר מובטח.

"רשמית, אסור היה להם בכלל לדבר איתי לפני 1 ביולי, כך שאף אחד לא יצר איתי קשר. קיבלתי את ההרגשה שהתלהבו ממני מאוד, אבל לא ידעתי שזה יגיע לחוזה. לקחו אותי הצידה, והפסיכולוג דיבר איתי חצי שעה. האימונים האלה הם לא דבר קל או רגיל, כי כל אחד רוצה להוכיח את עצמו, וזה לא ממש כדורסל קבוצתי כמו שאנחנו מכירים. אנשים באים להילחם על העתיד שלהם, רוצים לקלוע כמה שיותר, ואני החלטתי מראש שאני אביא דברים שונים, ייחודיים - אני אמסור, אארגן את המשחק, אפגין מנהיגות. לא היה לי מושג מה עומד לקרות בתוך כמה ימים".

מקל עוד הספיק להיבחן גם באטלנטה, ואז הגיע הלילה המיוחל. ב־1 ביולי בחצות (לפי שעון ארה"ב) נפתח שוק השחקנים ב־NBA באופן רשמי. הרכז הישראלי היה בטמפה, פלורידה, והתכונן ללכת לישון במלון, כשהגיע הטלפון מסוכנו. "השעה היתה כמעט 1 בלילה. כשראיתי את השם שלו על הצג, הבנתי שמשהו טוב קורה. הוא אמר לי: 'גל, דאלאס הגישו הצעה, הם מוכנים להחתים אותך עכשיו לעונה אחת'. התרגשתי מאוד. אמרתי לו, 'תסגור, למה לחכות?' אבל הוא אמר: 'בוא נחכה, אפשר להוציא יותר. יש התעניינות מעוד קבוצות'. אני לא אגיד לך שנלחצתי, אבל לא רציתי להיות חזיר. עניתי לו שאני סומך עליו, אבל שלא יאבד את זה.

"לפני שנרדמתי עוד הספקתי לדבר עם ההורים ועם החברה שלי דניאל, ובבוקר קמתי מוקדם לאימון. כשיצאתי ממנו, כבר חיכתה לי הודעה מהסוכן עם סמיילי: 'דבר איתי אחרי האימון'. התקשרתי אליו. הייתי במרכז קניות, עם תיק גדול, היו סביבי אנשים. הוא אמר: 'יש לך חוזה לשלוש שנים, סגרנו בלחיצת יד, אני רק צריך את האישור שלך'. התפוצצתי מבפנים, הנחתי את התיק, ובמשך עשר דקות הסתובבתי סביבו, החזקתי את הראש, תוך כדי שאני מדבר בטלפון. לא האמנתי.

"מייד התחלתי להתקשר למשפחה. אבא שלי (יזם הנדל"ן ורואה החשבון אלון מקל; א"ו) היה בברלין בענייני עבודה. הוא הלך לבר במלון, ועשינו שוט וירטואלי של 'לחיים' יחד. זה היה רגע מיוחד".

אבל אז התחיל הסיוט. לפי החוק ב־NBA, נאסר על מקל לחתום רשמית עד 10 ביולי. "אז נכון שהכל היה סגור, ואני לא מכיר מקרים שבזמן הזה בוטלה עיסקה, אבל אלה היו ימים מאוד ארוכים וקשים. אתה יודע, עד שאתה לא חותם, אתה לא מאמין. רק כשנחתתי בדאלאס וראיתי את שם המשפחה שלי על הארונית בחדר ההלבשה, ואחר כך נפגשתי עם המאמן ריק קרלייל לארוחת ערב אישית - התחלתי לקלוט".

אחת השיחות הראשונות שעשה מקל היתה לכספי. "רציתי להגיד לו תודה, כי אני לא יודע אם בלעדיו הייתי מגיע לאן שהגעתי. אני ממש זוכר את הסיטואציה. זה היה לפני שנה, שיחקנו בנבחרת ישראל ולא היתה לי קבוצה. מאירופה לא הגיעו הצעות אטרקטיביות, ולא רציתי לחזור לשחק בארץ. ישבנו במלון באחת הנסיעות לחו"ל, ודיברנו על העתיד. עומרי המליץ לי לקחת את המאמן האישי דיוויד ת'ורפ, שעבד איתו לפני שהוא הגיע ל־NBA. הקשבתי לו, וזה היה אחד הצעדים החכמים שעשיתי בחיים. רגע אחד ששינה בשבילי הכל. בסוף חתמתי בחיפה, אחרי שישבתי כמעט חודשיים בבית, וההכנה שעשיתי עם דיוויד עזרה לי לאורך כל הדרך".

אני? משתמט?

כספי מפתיע את מקל כשהוא מספר לו שצפה בשידור חי במשחקיו בליגת הקיץ בלאס וגאס. "הורדתי את האפליקציה של ה־NBA בסלולר, ונהניתי לראות אותך". זה לא כל כך מובן מאליו, כי מערכת היחסים ביניהם לא היתה תמיד טובה. עוד בימים שבהם שיחקו יחד בנבחרות הקדטים והנוער, וגם בקבוצת הנוער של מכבי ת"א, הם לא ממש התחברו.

כספי: "עזוב, היינו ילדים קטנים".

מקל: "היה בינינו מתח, אבל ככה זה. כשאתה בתחילת הדרך, אתה רוצה להצליח, ויש תחרות גם עם השחקנים שמשחקים לצידך. יש לחץ. לא רק מתוך הרצון שלך להגשים חלומות, אלא גם מהסביבה, מהמשפחה, כולם רוצים שתגיע רחוק, וזה יוצר לחץ. אני רואה את זה גם היום על חבר'ה צעירים. אנחנו כבר התבגרנו, הפכנו למקצוענים, כל אחד יודע למה הוא מסוגל ולמה הוא לא מסוגל, ולכל אחד יש את הנישה שלו".

כספי: "כשנפגשנו בבוגרים של מכבי, ב־2008, הכל השתחרר. שנינו כבר פרצנו קדימה והשארנו את זה מאחורינו. אבל שוב, זה לא שהיינו אויבים או משהו כזה".

עכשיו הם ייפגשו על המגרש, ואולי לא רק. "המרחק בין דאלאס ליוסטון הוא רק שעתיים וחצי נסיעה", אומר כספי, "אבל במהלך העונה יהיה לנו קשה להיפגש. זה נדיר שנמצא יום שבו אף אחד מאיתנו לא משחק". 

מקל: "אני שמח שיהיה לי שם מישהו שאני יכול לדבר איתו בעברית, ולהרים טלפון כדי להתייעץ ולשאול. בוא נקבע שפעם בחודש ניפגש לארוחה בשישי בערב".

מי יבשל?

כספי: "לא אני. אני לא יודע לבשל או לכבס. יש תורנות של חברים ומשפחה שבאים לבקר אותי, הם עושים את זה. אני חלש בדברים האלה".

מקל: "טוב, אולי אני אטגן שניצלים. זה המקסימום שאני מסוגל לעשות".

את המספרים על הגופיות שילבשו בארה"ב לקחו מהעולם הרוחני. כספי הלך בדרכו של אנתוני פארקר ויהיה מספר 18 ברוקטס, בסימן ח"י; מקל ילבש על גבו במאבריקס את המספר 33 - הגימטריה של שמו הפרטי, וגם חיבור הספרות של תאריך הלידה שלו (4.3.1988).

חובבי הכדורסל בישראל פינטזו על הרגע שבו תיפתח אליפות אירופה, בערב ראש השנה, ובמדי נבחרת ישראל יופיעו שני שחקני NBA. אלא שזה לא יקרה. לפחות לא השנה. מקל החליט לוותר על ההשתתפות בטורניר, כדי להתכונן כראוי לעונתו הראשונה בדאלאס. "המאבריקס עשו לו דבר לא הוגן", התלונן המאמן הלאומי אריק שיבק.

ההחלטה של מקל גררה אחריה ביקורת, והיה מי שקבע כי הוא "משתמט". "אנשים חיים פה יותר מדי לפי סטיגמות", הוא אומר בתגובה. "אם מישהו לא בנבחרת, אז יש בתקשורת מי שחייב לדקור ולצבוט. דווקא ברחוב אני מקבל תגובות אוהדות מאוד, כולם מאחלים לי בהצלחה ואומרים שהם מבינים אותי. חיכיתי לאליפות אירופה, רציתי להשתתף בה, והדילמה לא היתה פשוטה. התייעצתי עם שחקנים שעברו מה שאני עברתי, ובהם עומרי, והבנתי מה אני צריך לעשות".

כספי יודע מה עובר על מקל. לפני ארבע שנים הוא עמד באותה סיטואציה, וגם הוא בחר להישאר בארה"ב. "אני לא מבין למה שחקן שלא בא לנבחרת הוא משתמט ובוגד, ומאמן שהולך לנבחרת זרה זה בסדר. גם עלי אמרו את הדברים האלה, וזה הפריע לי. גל התייעץ איתי, ואמרתי לו שבראייה לעתיד, הנבחרת תרוויח מזה שהוא יבוא כשחקן NBA מוכח, ככוכב בקנה מידה עולמי. זה שווה את הוויתור עליו באליפות הזאת".

מקל: "היתה לי דילמה לא פשוטה. ידעתי שאצלנו במדינה זה לא פשוט להגיד שאתה לא בא לנבחרת, אבל כששמתי את הדברים על כף המאזניים, הבנתי שההכנה לעונה חשובה לי מאוד. יכול להיות שאני אצליח ב־NBA ויכול להיות שלא, אבל אני רוצה לתת לעצמי את הסיכוי הכי טוב ולדעת שעשיתי את המקסימום. אני רק בן 25, אוכל לשחק בנבחרת עוד עשר שנים. עונת רוּקי ב־NBA יש רק אחת. בקבוצה נתנו לי להבין שמאוד חשוב להם שאתכונן כמו שצריך ושאגיע אליהם מוקדם. לא רציתי לפגוע בעצמי".

"תישאר מי שאתה"

מקל שיחק בעונה האחרונה רק פעם בשבוע עם מכבי חיפה, ובסך הכל היו לו 33 הופעות מהניצחון הראשון באשדוד ועד הזכייה באליפות. ב־NBA הוא יצטרך לשחק 82 משחקים, עם לא יותר משלושה ימים חופשיים בחודש. זה לא מפחיד אותו. "אני בטוח שזה כיף, כי בתור שחקנים אנחנו כל כך מחכים ליום של המשחק, לאדרנלין הזה".

כספי: "השנה הראשונה קשה. אחרי חודשיים וחצי או שלושה חודשים אתה תקבל את המכה, אבל ברגע שאתה מתרגל, זה הופך להיות כיף. העונה מאוד ארוכה, וחשוב שתדע לטפל בגוף ולשמור על עצמך. הרבה אנשים ינסו לשנות אותך, ולהגיד לך 'תזרוק ככה, ותעשה ככה, ותעמוד ככה'. תקשיב, תלמד, אבל תישאר מי שאתה".

כספי, שבכלל צעיר ממקל בשלושה חודשים, מנדב לחברו עוד כמה טיפים על מה שצפוי לו השנה: "בכל אולם שתגיע אליו, תראה לפחות דגל ישראל אחד ביציע. הקהילה היהודית תחבק אותך מאוד, ואתה תרגיש את זה כל הזמן. אני זוכר שלי היה קשה בלילות, כשהנחתי את הראש על הכרית והתחלתי לחשוב על הבית. הגעגוע צף ועולה בעיקר בזמן אירועים משפחתיים. במהלך העונה אין יותר מדי זמן לשקוע במחשבות, וגם ידענו מה נצטרך להקריב כשבחרנו ללכת אחרי החלום של ה־NBA".

כשכספי הגיע לארה"ב, הוא נאלץ לעבור את טקס הזובור שממתין לכל רוקי בליגה. לאורך כל העונה הראשונה הוא הסתובב עם תיק של ברבי והיה אחראי להביא פירות לכל השחקנים באימונים. "היה לי חבר לקבוצה שיצא נגד זה ולא עשה מה שהיה צריך, אז כשיצאנו מהאימון הוא גילה שכל האוטו שלו מלא פופקורן", הוא צוחק, ומציג למקל הוכחה מצולמת כדי להזהיר אותו ממה שמחכה לו.

מקל: "לפני המשחק הראשון שלי בליגת הקיץ, האפסנאי של דאלאס לקח אותי לחדר ההלבשה והסביר שהוא רוצה לתת לי מתנה. הוא פתח את הארון והוציא תיק של ג'סטין ביבר. 'תכיר, זה החבר הכי טוב שלך העונה', הוא אמר לי. התבאסתי, כי העדפתי לקבל את התיק של הדרדסים, אבל היה יכול להיות גם יותר גרוע: היה שם גם תיק של הלו קיטי".

כספי: "לי היה תיק ורוד של ברבי עם לבבות אדומים. אתה תצטרך לקחת את זה איתך לכל משחק, לכל טיסה. לפני המשחק הראשון, כשתיכנסו לאולם, כל השחקנים יבעטו כדורים ליציע, וישלחו את הרוקיז לרוץ ולאסוף אותם".

מקל: "לא נורא, כבר חשבתי שתגיד שיבעטו את הכדורים עלי".

כספי: "אני מזכיר לך שיש 12 או 14 שחקנים, וכל אחד בועט למעלה היציע, כמה שיותר גבוה... אבל כולם עוברים את זה, אפילו שאראס, שהגיע ל־NBA בגיל מבוגר והיה כבר כוכב גדול עם שלושה גביעי אירופה ביד. השחקנים שהיו איתו באינדיאנה הזמינו פעם פיצה, והוא היה צריך לחכות עד שכל הוותיקים יסיימו לאכול לפני שקיבל משולש. הוא נורא התעצבן".

העונה האחרונה היתה קשה לכספי. אפילו טראומטית. דווקא לפני סיום חוזהו הראשון ב־NBA, וכשהוא צריך להוכיח את עצמו יותר מתמיד, הוא נדחק לקצה הספסל של קליבלנד. אם בעונת הבכורה שלו בסקרמנטו הוא צבר 1,931 דקות, אשתקד צנח ל־503 דקות בקליבלנד. מ־10.3 נקודות למשחק בקינגס הוא הידרדר ל־4 בלבד בקאבלירס.

"באתי אחרי קיץ מצוין בנבחרת (שבו קלע 19.5 נקודות למשחק, יותר מכל שחקן אחר בישראל; א"ו), והייתי בטוח שזה יעזור לי. האכזבה היתה גדולה, באיזשהו מקום מחקו אותי. ניסיתי להילחם, אבל לא הייתי בתוכניות. עברו עלי הרבה דברים, תקופות לא פשוטות. אני בתחילת הקריירה, רוצה לפרוץ קדימה, אבל מוצא את עצמי על הספסל. הביטחון העצמי שלי ירד, ובאיזשהו מקום התחלתי לחשוב שאולי נגמר הפרק שלי ב־NBA".

רגע לפני תום מועד ההעברות בליגה, כשהיה נדמה שכספי עומד לעבור בטרייד למועדון אחר, הוא עבר ניתוח דחוף להוצאת התוספתן. "זה היה בשבת בבוקר, ותוך כדי אימון התחלתי להרגיש כאבי בטן. הייתי בטוח שאכלתי משהו לא טוב, הביאו לי כל מיני כדורים, אבל זה הלך והתחזק. הרופא של הקבוצה בא אלי לחדר, ראה שאני כבר לא יכול לשבת ישר ואמר לי שהוא חושב שזה אפנדיציט. לקחו אותי באמבולנס לבית החולים, אחרי שעתיים הייתי בחדר ניתוח. במשך שלושה שבועות לא יכולתי לזוז".

לקראת סוף העונה הקודמת קיבל כספי הצעה מפנאתינייקוס היוונית, אבל העדיף להישאר בארה"ב ולתת עוד צ'אנס להמשך קריירת ה־NBA שלו. ההחלטה שלו הוכיחה את עצמה, לפחות מבחינה מקצועית. "כן, אני מוותר על הרבה כסף כדי להישאר ב־NBA. יכולתי להרוויח הרבה יותר באירופה, וכבר קיבלתי הצעות יותר גבוהות, אבל אני לא כאן בשביל הכסף, זה אף פעם לא היה הדבר שהניע אותי בקריירה. אני כאן בשביל החלום".

מקל: "אני במצב דומה. אני יושב על חוזה מינימום בדאלאס (490 אלף דולר לעונה, ברוטו; א"ו), ויש גם את הקטע של המסים בארה"ב וההוצאות".

כספי צוחק: "אתה אפילו לא יודע מה מחכה לך בקטע הזה".

מקל: "קבוצות באירופה דואגות לך לדירה, לאוטו, לכל. ב־NBA הכל עליך. אבל שוב, זה החלום. אני כל כך רוצה להרגיש את זה, כך ששום סכום שבעולם לא יסיט אותי מהמטרה". 

כספי: "לשחק נגד לברון ג'יימס, קובי בראיינט וכל הכוכבים הגדולים - זה הדבר הכי מרגש בעולם. אתה אף פעם לא מתרגל לזה באמת. בהתחלה פחדתי ליזום מהלכים מולם, לנסות לחדור אליהם ולקלוע עליהם סל. יש כאלה שלוקח להם כמה שנים לצאת מהקטע הזה, לי זה עבר מהר".

מקל: "אתה מדבר על השחקנים האלה, ועל הסיטואציות האלה, ואני מתחיל לדמיין מה מחכה לי... יש לי צמרמורת עכשיו".

עומרי, על מה אתה חולם בעונה הזאת?

"על זכייה באליפות. אני לא מתבייש להגיד את זה. דווייט הווארד אמר את זה כשהוא חתם, וכולנו הולכים בדרכו. לא הביאו אותו בשביל פחות מאליפות. רציתי מאוד להגיע לרוקטס, חיכיתי לזה. הייתי איתם בקשר כבר הרבה זמן. הם אמרו לי שאני השחקן הראשון שהם רוצים להחתים אחרי שיסגרו עם הווארד, ואני שמח שזה קרה".

רוצים חתימה? תלמדו עברית

מקל ייצא לדאלאס בעוד כשבוע עם חברתו בחמש השנים האחרונות, הדוגמנית דניאל סימס, בתו של כדורסלן העבר ווילי סימס. "היא לא תארוז יותר מדי, כי היא בונה על השופינג. אבל אני לא פראייר, אני בונה על הבישולים שלה". חתימה באנגלית כבר יש לו, עוד מהימים בקולג' ובבנטון טרוויזו האיטלקית.

כספי עדיין חותם למעריצים שלו בעברית ("מה יש, שילמדו"), ולו אין כרגע חברה. בשלוש העונות הראשונות שלו בליגה הוא זכה לליווי צמוד מאחיו, איתן, ובעונה הקרובה יצטרף אליו חבר ילדות מהארץ.

אתם מסכימים עם הקביעה שההצלחה שלכם באה למרות המערכת בארץ, ולא בזכותה?

כספי: "אני נאלץ להסכים. לשחקני כדורסל קשה לגדול בארץ. הרמה בליגה לנוער נמוכה יחסית, והמעבר לבוגרים קשה מאוד".

מקל: "המאמנים לא ממש מאמינים בשחקני נוער. אין חשיבה לטווח ארוך, הכל כאן ועכשיו. לא מסתכלים בכלל על גידול שחקנים. מאמן לא יכול לבוא ולהגיד, 'אני מוכן אפילו להפסיד בשני משחקים, רק כדי לתת דקות משחק לשחקן צעיר שאני רואה בו פוטנציאל'. אם מישהו יעשה את זה, יפטרו אותו. בארה"ב זה לא ככה. אחרי התיכון, שחקנים הולכים לקולג', ואין עליהם את הלחץ הזה. פה מצפים משחקן בן 18 להיות בשל".

כספי: "והצעירים צריכים להתמודד עם ישראלים מבוגרים ומנוסים יותר, ועם הרבה זרים שמגיעים לארץ אחרי שכבר עברו קולג'".

אז מה המסר שלכם לשחקנים צעירים בישראל?

כספי: "לא לאבד אמונה בעצמך".

מקל: "ולהמשיך לעבוד קשה. לי היו הרבה עליות וירידות, ורגעי משבר. רק לפני שנה הייתי תקוע בלי קבוצה, אבל האמנתי בעצמי, ידעתי שאני שווה, ולא התביישתי לשבת בבית. אני בטוח שגם עומרי עבר אותו דבר בקליבלנד. כל עוד אתה מאמין בעצמך ועובד קשה, ההזדמנות תגיע בסוף".

כספי: "זה נכון. שנינו הלכנו בדרכים שונות, ואנחנו יושבים פה היום בגיל 25, והגענו רחוק, ואנחנו עוד לפני שיא הקריירה שלנו. השיא מגיע בדרך כלל רק בגיל 28, 29. בגיל שלנו יש שחקנים שעדיין לא סיימו קולג', או שרק יצאו לאירופה".

איך פיספסו אתכם במכבי ת"א?

כספי: "למכבי אין זמן לגדל שחקנים. יש שם לחץ, שאיפות, הם רוצים ניצחונות ותארים כל הזמן. בכלל, כששיחקתי בארץ, הרבה מאמנים לא נתנו לי לשחק. לא נתנו לי את הקרדיט, אני לא יודע למה. נכון, הייתי צעיר, אבל אני זוכר שהסתכלתי על האיטלקי דנילו גלינארי, בן גילנו, שהפך בגיל 19 לשחקן הכי חשוב במילאנו והיה משחק 30־40 דקות ביורוליג. קינאתי בו".

מקל: "מכבי היא לא המקום היחיד לשחק בו בארץ, יש עוד מקומות טובים, למשל מכבי חיפה והפועל ירושלים. אם לא הייתי מגיע ל־NBA הייתי שואף לצאת שוב לאירופה, היו לי כבר הצעות מקבוצות ביורוליג. אם בכל זאת הייתי נשאר בארץ, לא הייתי משחק במכבי ת"א. הייתי נשאר במכבי חיפה. אני לא מתחבר למושג הזה, 'הקבוצה של המדינה'. נבחרת ישראל היא הקבוצה של המדינה".

כספי: "מבחינתי, כל קבוצה שמייצגת אותנו באירופה היא הקבוצה של המדינה, אם זה מכבי ת"א, הפועל ת"א, הפועל ירושלים או כל אחת אחרת. מצד שני, את מה שמכבי עשתה ב־40 השנים האחרונות אי אפשר לקחת ממנה. אין לזה אח ורע בעולם, הרבה אנשים אוהבים את הקבוצה הזאת ורוצים שתצליח באירופה. בשבילי מכבי היא הבית, לא רק כשחקן, אלא גם כאוהד. כשהייתי קטן ביקשתי חתימות מדריק שארפ ומקונסטנטין פופה".

מקל: "לי לא היו חתימות. פעם הייתי עם המשפחה בווגאס, ופתאום הופיעו במלון כל מיני כוכבי NBA, כרמלו אנתוני ואחרים. רצתי עם כל הילדים לבקש חתימות, והם לא הסכימו לחתום לנו. סוג של טראומה. על הקיר בחדר שלי היה פוסטר של מייקל ג'ורדן, ואני אספתי גופיות של קבוצות NBA. זה היה הקטע שלי. אני חושב שיש לי איפשהו אפילו גופייה ישנה של דאלאס".

כספי: "אבל עכשיו תהיה לך גופייה עם השם שלך. איזה דבר אדיר".

אני שואל את מקל אם חש שמחה לאיד כשלקח למכבי שתי אליפויות, אחרי שלא קיבל ממנה צ'אנס. "אין פה שום דבר אישי", הוא אומר. "עד היום יש לי חברים במכבי, ואני מאוד מעריך את שמעון מזרחי ואת דיוויד פדרמן. האליפות בגליל באמת היתה אמוציונלית יותר, כי התחלתי את העונה ההיא במכבי, אבל השנה זה לא היה ככה. פשוט שמחתי לקחת אליפות, וכן, כל שחקן ישראלי מחוץ למכבי יגיד לך שכיף לנצח אותם, כי זה לא קורה כל שנה".

היה לך עימות מילולי עם גיא פניני בסיום משחק הגמר האחרון.

"אני תמיד אוהב לדבר איתו. אח שלו הוא אחד החברים הטובים שלי, ואנחנו מכירים כבר הרבה שנים... גיא לא יאהב לשמוע את זה, אבל יש לי כבר מסורת: בכל פעם שאני לוקח לו אליפות, אני בא ולוחש לו משהו באוזן. את מה שאמרתי לו, ואת מה שהוא אמר לי, אני אשאיר בינינו". 

aralew@israelhayom.co.il

*   *   *

מארק קיובן, הבוס של מקל בדאלאס:"גל מזכיר לי את סטיב נאש"

גל מקל לא יחוש בדידות בדאלאס. הבוס הגדול שלו - הבעלים של דאלאס מאבריקס, מארק קיובן - הוא יהודי חובב ישראל. "גל הוא יופי של בחור, אני מאוד אוהב אותו", אמר השבוע קיובן (55) ל"ישראל היום". "יש לו את כל המרכיבים להיות שחקן מצליח, והוא בסטטוס של שחקן NBA, אבל עדיין לא כשיר להיות כוכב NBA". 

קיובן (קבינסקי, במקור) הוא נכד למהגרים יהודים מרוסיה שהשתכנו בפיטסבורג. הוא החל ביזמות עסקית בגיל 12, כשמכר שקיות זבל מדלת לדלת כדי לחסוך כסף לנעלי ספורט שבהן חשק. הונו נאמד כיום ב־2.3 מיליארד דולר, יש לו חברת מדיה מצליחה, חברת הפקות סרטים, רשת של 53 בתי קולנוע וגם רזומה טלוויזיוני נאה, הכולל שתי הופעות בסידרה "הפמליה", תפקיד ב"דאלאס" המתחדשת והשתתפות בתוכניות הריאליטי "רוקדים עם כוכבים" ו"הכרישים".

את מקל הוא ראה לראשונה על מסך הטלוויזיה, לא מזמן. "צפיתי בערוץ הטלוויזיה של ה־NBA בגמר בין מכבי חיפה למכבי ת"א, וגל היה השחקן היחיד שהתבלט במשחק בצורה יוצאת דופן. מייד רציתי לברר מיהו ילד הפלא, להביא אותו הנה ולבדוק אם יש לו נתונים לשחק ב־NBA. ככל שהוא ישחק לצד שחקנים טובים יותר, הוא ישתפר. זה יהיה מרתק לראות מה יעלה בגורלו. כשאני רואה את השליטה שלו בכדור ובמשחק, הוא מזכיר לי את סטיב נאש, אם כי יכולת הקליעה שלו לא מתקרבת לרמה של נאש. אם הוא יעבוד על זה וישפר את אחוזי הדיוק שלו - הוא יהפוך לכוכב".

קיובן הוא חובב נלהב של אור הזרקורים, ולא אחת מנצל את הבמה כדי להתנגח עם ראשי ה־NBA ואיגוד השופטים. עד היום נקנס 13 פעמים בסכום כולל של 1.6 מיליון דולר בגין התפרצויות בוטות ואלימות מילולית במשחקים של המאבריקס. בישראל עוד לא יצא לו לבקר, "אבל הוריי מתכננים להגיע אליכם בקרוב לטיול שורשים. כשהילדים שלי יגדלו, גם אני אבוא. אולי אפילו נתארח לארוחת שבת אצל משפחת מקל".

דודי כספי, ארה"בטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו