"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

פינקי חוזר להילחם

אל"מ (מיל') פינקי זוארץ, שאיבד את רגלו בזמן שהג'יפ שבו נסע עלה על מטען - פותח פרק חדש • היום: יכריז על התמודדותו לראשות בנימינה־גבעת עדה

,עודכן
צילום: אסנת קרסננסקי // אל"מ (מיל') זוארץ

תשע שנים חלפו מאז נקטעה כף רגלו של אל"מ (מיל') פינקי זוארץ לאחר שהג'יפ שבו נסע עלה על מטען בזמן שכיהן כמפקד החטיבה הדרומית של צה"ל ברצועת עזה. היום הוא מתכוון לפתוח פרק חדש בחייו ולהכריז על התמודדותו לראשות המועצה המקומית בנימינה גבעת עדה.

"כולם מאוכזבים מהפוליטיקאים, אבל מה האלטרנטיבה? במקום לשבת בכורסה הנוחה בבית ולקטר, החלטתי יחד עם קבוצה גדולה של אנשים ערכיים שצריך להתחיל לפעול, להשפיע ולשנות", אומר זוארץ בראיון מיוחד למוסף "שישבת", שיתפרסם במלואו ביום שישי, בגיליון סוף השבוע של "ישראל היום".

"אני רוצה לשלב את הניסיון המקצועי שלי יחד עם הערכים של ארץ ישראל היפה והטובה כדי לתת משמעות לחיים שלי. אני כבר למדתי בתקופת השיקום שלי שנחישות והתמדה הן לא סתם סיסמה. לא נתתי למגבלה הגופנית להוביל אותי בחיים".

זוארץ שיחזר את אותו יום מר ונמהר, 8 ביולי 2004, שבו השתנו חייו בכניסה להתנחלות מורג שבגוש קטיף. "בשנייה שהכל קרה, הבנתי מייד שאיבדתי משהו. הסתכלתי למטה, לעבר הרגל, ואי אפשר היה לטעות. ניסיתי להזיז את הרגל, ולא היתה לי שום תחושה. היה ברור לי שכבר אין לי רגל".

ואיך החיים שלו נראים היום? זוארץ עדיין רוכב על אופניים, ואפילו משחק כדורגל בשכונה - אבל רק כשוער. "אני כבר לא הולך מהר כמו שהלכתי פעם, אבל לא הרבה השתנה. אז נכון שבטיולים, בטבע, הילדים צריכים לתמוך בי ולעזור לי מדי פעם, ולפעמים אין ברירה אז אני נעזר במקל הליכה, אבל בסופו של דבר אני מרגיש שאני יכול לעשות הכל - גם אם קצת יותר לאט".

זוארץ, שחזר לאחרונה משלוש שנות עבודה עבור אגודת ידידי צה"ל בארה"ב, עוקב בסקרנות אחר ההתפתחויות בפרשת הרפז ואומר: "לבל נטעה, תמיד היו יצרים מאחורי הקלעים. אני רוצה להאמין שאנשים שבאו מהצבא יביאו לפוליטיקה סטנדרטים גבוהים של יושרה. אני מצטער שדבר כזה התרחש. זה פגע בתדמית של צה"ל ובמוסד החשוב ביותר של ביטחון מדינת ישראל".

הראיון המלאביום שישי ב"שישבת"טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר