הדו"ח המתפרסם בזאת נכון רק אור ליום אתמול: במחי יד נעלמו הנושאים החשובים באמת מן הכותרות. מצרים קורסת? - יוק. בדוחק רב נמצא מקום למאמר של קתרין אשטון מהאיחוד האירופי ב"ניו יורק טיימס", שקורא בשעמום לקיים במצרים דמוקרטיה; וסוריה רותחת - ואין כמעט דיווח; והצנטריפוגות מסתובבות באיראן בשקט עד כי מתעניין תמים עלול לחשוב כי נעצרו.
גם בארץ אין חדש. מישהו ב"הארץ" מוסיף ללחום בתקציב הביטחון הנאנק תחת עול הקיצוץ; והחרם על ההתנחלויות יצא לפגרה, מה עושים מול אירופה? במאבק על התקציב מיליארדים עולים ויורדים כאילו כלום. אפילו הקיצוץ בקיצוץ התקציב לישיבות - חלף באין צהלה משם וזעם מפה.
גם מהלכים ראויים מתנהלים בעצלתיים. יריב לוין שיפץ בחברת היועץ המשפטי לכנסת איל יינון את הצעת חוק זכויות התורמים ששירתו בצה"ל ובשירות הלאומי. אפשר לחלוק על הפרטים, אבל במהות זו הצעה נאותה. מי ששירת שלוש שנים מצוי בפיגור בהשוואה למשתמט, והפיצוי אינו העדפה אלא תיקון עוול. כמה זמן זה עוד יימשך?
האדישות מנצחת. החמסין משתק. פעם אמרו "שקט - יורים". הקיץ מתנהלים ברוח "שקט - חם". תנו לחגים להגיע כדי שהבטלה תיחשב לגיטימית.
בג"ץ מתחמק מהכרעה
בשבועות האחרונים נערמו בבית המשפט העליון עתירות רבות לבג"ץ מאת התנועה לאיכות השלטון. אחת דנה בעיכוב התמוה של הטיפול בחקירה בפרשת מסמך הרפז. הפרקליט הצבאי הראשי דני עפרוני כבר העביר את ממצאי חקירתו ליהודה וינשטיין, אך הספינקס נותר אילם. היכן בג"ץ? יש לו זמן.
איכות השלטון ואומ"ץ נתקלות בסחבת בבג"ץ. תלונה חמורה על סגירת התיק נגד אביגדור ליברמן תתברר רק אחרי הפגרה. יש דרישה לחקור את עסקי הגז המצרי ויוסי מימן, והכל נותר מאחור.
בפי התנועה לאיכות השלטון עתירה נגד שר הביטחון משה (בוגי) יעלון, שמבקש לבטל צו אשר הוצא על ידי קודמו אהוד ברק, ולפיו באוגוסט יתייצבו 5,000 חרדים צעירים בלשכת הגיוס. למה לבטל? האם לא די בכך, שהשוויון בנטל מתקדם לעבר הצדק בצעדי צב, ויגיע (סביר שלא יגיע) רק בשנת 2020?
הנושא בעל חשיבות רבה להבין לא רק מדוע הממשלה אינה מתקרבת לשוויון בנטל אלא גם כיצד פועל בג"ץ בהנהגת אשר גרוניס. בשבוע שעבר עתר ח"כ עיסאווי פריג' ממרצ נגד מועמדותו של שמואל אליהו לתפקיד הרב הראשי. נתבקשה הכרעת בג"ץ, שיכלה להיהפך גם להלכה באשר לרמת ההתבטאויות הנחשבות לגזעניות והפוסלות אדם מלכהן במשרה בכירה.
הבעיה לא היתה שבג"ץ הכריז כך או אחרת - אלא שלא הכריע. העתירה הוגשה כשבוע לפני מועד הדיון. המשיבים השהו את תשובתם, והשופטים קבעו כי לא נותר זמן, ולכן העתירה לא תידון. באמת? סחבת, ושופטי בג"ץ נכנעו? הכך יעלה גם בבג"ץ על גיוס החרדים באוגוסט? לא ייוותר זמן? שלשום תבעו שופטי בג"ץ מהממשלה תשובות. רק שלא יניחו לה לנהוג סחבת כפי שאירע בבג"ץ של הרב אליהו. זה לא עניין טכני אלא מהותי. לא שהשופטים נרתעים מלהכריע אלא גובר החשש כי אינם מעוניינים עוד בבג"ץ ציבורי. יש סיבה לדאגה.
ההתחרדות מתעצמת
היה הד קלוש בלבד לתגובתה של ציפי חוטובלי - בת בית במשפחתי - שבה הביעה צער על תוצאות הבחירות לרבנות וקבלה כי "מסע ההכפשות הקשות" נגד דוד סתיו "בא דווקא מתוך הציונות הדתית". איני יודע למה ולמי התכוונה, אבל הודעתה מצביעה על תופעה מדאיגה שמשמעותה מתרחבת מעבר לזהותם של הנבחרים.
סביר להניח כי יש רבנים ציוניים הסבורים כי סתיו אינו ראוי. סביר גם שאינם מפרגנים למי שהוא כמותם. ברגעי חולשה יש המעדיפים בחירת מישהו מהמחנה היריב מאשר שותף לדרך. אך שתי תופעות אנושיות אלה אינן העיקר. מה שעולה מהדברים הוא שיש ענף ביהדות הדתית־ציונית המתקרב אל החרדים על חשבון ובמקום ולצד העקרונות היפים שהנחו אותה עד כה.
בציונות הדתית־לאומית המקורית מצוי מרכיב של התמזגות בעולם המודרני. תוך כדי דיונים קשים ניכר שיפור משמעותי במעמד האישה; התחשבות רבה מבעבר - עדיין לא שוויונית - בצרכיה וברצונותיה; והרחבה של הביטוי "כבוד בת מלך פנימה" - גם החוצה, לרשות הרבים.
אך כבר זמן שההתחרדות מתעצמת ביהדות הדתית־ציונית במקום שההליך יהיה הפוך. חוששים מפני הרבנים המחמירים ונרתעים מלהתמודד איתם. בבני עקיבא הפרידו בריקודי עם בין בנים לבנות; לוחמים מרכינים ראש בעת שירת נשים במין הכנעה מביכה; וכמה התבטאויות של מחנכים דתיים־לאומיים ברוח החרדים הן עדות לתריחוק מסוכן מהפנמת ערך הדמוקרטיה ושלטון החוק, שרק אחת מתוצאותיו היא בחירת הרבנים דוד לאו ויצחק יוסף.
לגביהם ניתן לומר - "אמור לי מי בוחריך ואומר לך מי אתה". בית עובדיה יוסף והחרדים האשכנזים חברו יחד להבטיח את בחירתם. בוחריהם יחסמו את רוח השינוי, וגרים־בפועל ומבקשי נישואים יצפו בהתרחקות שאיפותיהם ותקוותם לעשור נוסף, לפחות.
אגדה חיה
היום לפני 61 שנים הודח המלך פארוק במהפכת הקצינים החופשיים במצרים וגורש מארצו. על הרציף בדרכו לאיטליה העיר כי בעתיד יישארו בעולם חמישה מלכים פעילים: מלך אנגליה, והארבעה שבחפיסת הקלפים. זו היתה הערתו הנבונה היחידה ב־16 שנות כהונתו. כך נהיה.
השבוע נולד עוד יורש עצר בבית המלוכה הבריטי, ג'ורג' ה־7 - נין למלכה אליזבת השנייה. בשנה שבה גורש פארוק מארצו, במלאות לה 26 שנים, הוכתרה למלכה ומאז אינה מרפה. בנה הנסיך צ'ארלס בן 65. אם ייטול באחד הימים את הכתר - מתי יעבירו לבנו וויליאם? ולבן־בנו ג'ורג? לפי תוחלת החיים הארוכה במשפחת וינדזור, ייתכן שג'ורג' הרך ישמע את "המלך מת - יחי המלך" רק במאה ה־22.
בינתיים המחזה שנגלה לרגל הולדתו היה מרשים. המוני אנגלים המתינו בציפייה דרוכה ללידה. בן או בת? אין לכך חשיבות, שכן החוק החדש קובע כי בת בכורה תהיה מלכה. אין צורך בגבר.
האהדה למלוכה מדהימה. היא מפתיעה שבעתיים מפני שכבר שנים רבות המשפחה נתונה במשבר ובשערוריות. היא מכבידה על משלם המסים יותר מכל הטייקונים יחד. היחס לדיאנה - סבתו המנוחה של הנכד הילוד - קומם את האנגלים והקימם על המלכה .
נכון, הסיפור הזה הוא מין אתנחתא אנושית מהצרות העולמיות. אין מזון, יש מלחמה, האיבה שורה בכל מקום והשרב והצונאמי מכים באדם - והנה אגדה חיה לעיני המצלמות. בכל זאת, ככל שהדבר יישמע סותר, ארמון המלוכה הזה הוא יצירה דמוקרטית מובהקת. ביטוי לרצון העם.
אביר שלטון החוק
הפסיכיאטר היהודי ד"ר רוברט סובלן הורשע בארה"ב בריגול לטובת בריה"מ. הוא נמלט ב־1962 לישראל. דוד בן־גוריון חשש מעימות ומסיבוך עם האמריקנים. הוא ושר המשפטים ד"ר דב יוסף הערימו על פרקליטו - חבר מפלגתם - ד"ר ארי אנקוריון, ומנעו ממנו להגיע לבית המשפט. כגנבים בלילה הסגירו אותו לידי סוכנות הביון האמריקנית.
מנחם בגין נבעת. הוא ליגלג על בן־גוריון, שהספיק ללמוד רק שנה אחת משפטים בטורקיה. בשנה הזאת, הטיח בו בגין, היה עליו לדעת כי "לא נולד אדם אשר מותר לחסום בפניו את הדרך למשפט, יפשע כפי שיפשע". בתחבולות, הוסיף, משתמשים נגד אויב. המשפט אינו אויב.
במלאות עתה 100 שנים להולדת בגין איפשר לי הרצל מקוב, הפעיל בהפצת מורשתו, להציץ אל טיוטת חוברת שתעסוק ביחסו לעליונות שלטון החוק. 58 עמודיה רוויים הוקרה למערכת המשפט כמגינת האזרח מפני עריצות השלטון. "אחד החזיונות הנהדרים והאדירים במדינת ישראל הוא מערכת השיפוט", כתב ב־1960.
לפני כמה שנים פירסמתי במלואה את הגותו של בגין מ־1951 בעניין ייחודו של בית המשפט. אהרן ברק היה בן 15 שנים בלבד כאשר בגין צידד במהפכה החוקתית, שהפכה לאחר מכן סלע המחלוקת בין בני האור לבין בני החושך. הסברו על הצורך להעניק לשופטים סמכות לבטל את חוקי הכנסת למרות שלא נבחרו בקלפי, כמו נכתבה נגד מי שמגמדים עתה את הבג"ץ הציבורי. אין פלא שכאשר בגין נבחר לראשות הממשלה ומצא את ברק בתפקיד היועץ המשפטי - נקשרה נפשם.
תפיסת העולם של בגין היתה שלמה ומורכבת. יש מצבים בחיים שבהם לא שלל מרי אזרחי ויש עניינים אשר לגביהם היה מעניק מחסה לאדם הנמלט מפני השלטון, אבל בעיקרה הסביר כי במדינה שבה בית המשפט העצמאי והבלתי תלוי ניצב בפיסגת הפירמידה החברתית - העריצות מצויה בנסיגה ובמגננה. בגין בישר את המהפכה המשפטית של ברק, שהיתה לזרא לרבים בליכוד, 2013.
כאשר מצאתי את מנשרו על עליונות המשפט יעצתי לשר החינוך גדעון סער להפוך אותו ללימוד חובה בשיעורי האזרחות, וטרם נעניתי. עתה אני חוזר ומציע זאת ליורשו שי פירון. גם מוסיף הצעה לאליעד שרגא. תנועתו העניקה כבר תארים רבים של "אביר איכות השלטון" ללוחמים בשחיתות ולמען טוהר המידות והמינהל התקין, וראוי שתחרוג ממנהגה ובאורח חד־פעמי תנהג כך באדם אשר הלך לעולמו לפני 21 שנים. מפני שבגין הוא נשיא בני האור בקהילייה הפוליטית של ישראל לדורותיה, אביר איכות השלטון.
נ.ב.: ומה על המרגל ד"ר סובלן? בתוך זמן קצר בלע טבליות רעל ונעטף בתכריכים.
ללא כבוד
כל אדם מבין כי מנכ"ל בנק לאומי אינו יכול להיות בעת ובעונה אחת גם נגיד בנק ישראל; והבעלים של אי.די.בי לא מנכ"ל רשות ההשקעות; וכמובן יושב ראש דירקטוריון התעשייה האווירית לא מנכ"ל משרד הביטחון. זה כל כך מובן, ורק הטיעון שאבי לוזון, בעל העניין במכבי פתח תקווה, אינו יכול לנהל את הכדורגל הישראלי שנוי במחלוקת?
איני מעלה על הדעת כי ללימור לבנת - הנסמכת על דו"ח של ועדה בראשות הפרופסור ירון זליכה - יש אינטרס כלשהו בהדחתו. יותר מכל אני תמה על לוזון. הוא ותיק בבנק דיסקונט המבין מה הוא ניגוד עניינים (ומה היא מראית עין של מצב כזה). בליבו פנימה הוא יודע כי הכבוד, התככים, והמעמד מטים אותו להיאבק על תפקיד שאינו תואם לו.
גם אם יצלחו תחבולותיו ויישאר על כנו - איזה כבוד יהיה לו במעמדו מרוט־הנוצות?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו