בראשית המאה ה־15 לספירה החזיקה סין צי סוחר גדול ומשוכלל שהיה גדול פי כמה מציי ארצות אירופה. לונדון, בירת הממלכה הבריטית, היתה לא יותר מעיירה קטנה ביחס לננקינג שבסין, ובשעה שימאים בריטים השתמשו בשיטות ניווט מוגבלות שאילצו אותם להקפיד לשמור על קשר עין עם החוף, הפליגו הסינים ברחבי האוקיינוס באוניות גדולות, הגיעו עד אפריקה ונהנו מעושרם של חיי מסחר בינלאומיים ענפים. באותן שנים, בעוד אירופה מבוססת במגיפות ובמלחמות פנימיות ואמריקה טרם יושבה על ידי אירופאים, פותחו בעולם המוסלמי המצאות ותגליות מדעיות, חידושים רפואיים וחקירות פילוסופיות. במאתיים השנים הבאות העולם יתהפך, פשוטו כמשמעו. חרף חלוקתה של אירופה למדינות רבות ולמרות נחיתותה בשטח, במשאבים ובמספר תושבים, תהפוך היבשת לגורם המוביל בעולם בתחומי המדע, הכלכלה, הצבא ועוד, ואילו האימפריות המוסלמיות והמזרח־אסיאתיות האדירות ישקעו ויתפרקו.
לתיאור התהפוכות העולמיות והגורמים שלהן מוקדש ספרו של ההיסטוריון ניל פרגוסון "ציביליזציה", שראה עתה אור בתרגום לעברית. את התשובה המרכזית לשאלה כיצד התהפכו סדרי העולם המתוארים מוצא פרגוסון בשש "אפליקציות", כהגדרתו. ה"אפליקציות" - תחרות, מדע, חוקה וזכויות קניין, רפואה, חברת הצריכה ומוסר עבודה - פותחו באופן משמעותי ומתקדם ויושמו במחצית השנייה של האלף השני באירופה ובארה"ב, וזאת בשעה שציביליזציות כסין, טורקיה, ממלכת האינקה ועוד, שקעו בניוון, בשמרנות, במלחמות פנימיות ובאי ראיית הנולד. אימוצן המאוחר של אותן אפליקציות על ידי ציביליזציות עולות במזרח אסיה ובמרכזה ובאמריקה הלטינית של ימינו, טוען פרגוסון, הוא גם מה שעשוי להוביל בשנים הבאות להיחלשותה של הציביליזציה המערבית ואולי אף לקריסתה.
ספרו של פרגוסון שייך לז'אנר כתיבה היסטורית רחבת היקף שנעשה נדיר בעשורים האחרונים. בעידן של תת־התמחויות ממוקדות הבוחנות אירועים נקודתיים בזכוכית מגדלת, מרענן להיתקל במבט סובב עולם החובק יבשות, זמנים ותרבויות שונות. בחירתו של המחבר - פרופסור־סלבריטאי ופרשן כלכלי דעתן מאוניברסיטת הרווארד - להתייחס לפרק זמן של יותר מ־600 שנים ולתאר התפתחויות בבריטניה, בצרפת, בגרמניה, ברוסיה, בסין, בטורקיה, בישראל, בארה"ב, בפרו, באיראן ועוד, מעניקה לו זווית התבוננות רחבה, המאפשרת לזהות התפתחויות עולמיות ולהציג סיפור סוחף ומשכנע, אולם היא אינה חפה מקשיים ובעיות. פרגוסון הוא חוקר שמרן בעמדותיו אך פזיז בהערכותיו ובשיטות עבודתו. אין היסטוריון בעולם, ויהיה חכם, מוכשר וחרוץ ככל שלא יהיה, המסוגל להשתלט על מקורות ראשוניים בהיקף שדורש ספרו של פרגוסון, וספק אם המחבר בכלל שולט בעשר השפות המודרניות והעתיקות המדוברות והנכתבות בכל המקומות שבהם עוסק מחקרו.
התוצאה היא מחקר היסטורי המבוסס ברובו על מחקרים אחרים - מערביים ברובם - ובחלקו על התרשמויות שטחיות (למשל ביקור פרטי בנמל שנחאי או בעיר העתיקה בירושלים), בעל פרספקטיבות היסטוריות שונות בעומקן (מקצתן פובליציסטיות יותר מאשר מחקריות), ונעדר יכולת לשיקוף עצמי של מקומו של ההיסטוריון בסיפור שהוא מספר. פרגוסון מאמץ את המחקרים המתאימים לעלילה שהוא מבקש לטוות ומותיר אחרים מחוץ לה, מרחף מעל סתירות ומחלוקות מקצועיות, ומציג לקוראים סיפור תפור ומגוהץ בכתיבה סמכותית הנמנעת מהצבת סימני שאלה. בהתחשב בהיקף ההיסטורי העצום שהספר מנסה להציג ולנתח, יש בו מידה רבה של ביטחון מופרז, פופוליזם וחוסר זהירות. דוגמאות בולטות לכך אפשר למצוא כבר בהנחת היסוד שעליה מבוסס הספר, המחלקת את העולם באופן פשטני לשחור ולבן, פרימיטיבי ומתקדם, תוך כדי שימוש בדוגמאות שחלקן מרכזיות ואחרות אזוטריות או אקראיות, וכן בהתעלמות משורת דוגמאות שאינן תומכות בטענה.
לא פחות בעייתית היא התעלמותו של פרגוסון מן העובדה שהאימפריה המערבית אמנם נבנתה על עקרונות מתקדמים, אך חלק ניכר מעושרה וכוחה נבעו - ועודם נובעים - מהפרה שיטתית של אותם עקרונות בדיוק בחלקו השני של הגלובוס. במילים אחרות, פרגוסון אינו מסב את תשומת לב הקוראים לאפשרות שערכים כתחרות, זכויות קניין וכיו"ב, שהוא רואה כהכרחיים לקידמה, יכולים להישמר בקפדנות במערב בין השאר בזכות העסקה בתנאי עבדות, גזילת משאבי טבע, ניצול וחיסולה של תחרותיות באמצעות מונופולים, שמאפיינים את יחסו של אותו מערב נאור לעולם השלישי (עם זאת פרגוסון אינו מתכחש לעוולות האימפריאליזם, אלא סבור כי יתרונותיו עולים על חסרונותיו). דוגמה נוספת לתיאור הסלקטיבי של המחבר אפשר למצוא בהבדלים בין תיאור כיבוש אמריקה הדרומית על ידי הספרדים כמעשה אלים, אכזרי וחמדן, לבין כיבוש אמריקה הצפונית על ידי הבריטים כתהליך לידתה של אומת החירות. כך, כאילו לא טבחו מתיישבי צפון אמריקה במיליוני אינדיאנים בדרכם להגשים את "זכותם" לקרקע חקלאית, שתאפשר להם לעבוד בחירות ובכבוד ביבשת החדשה. חרף הביקורת "ציביליזציה" הוא ספר סוחף ומעניין. הטענות המוצגות בו מעוררות מחשבה ואינן מופרכות, אולם ייתכן שמוטב היה לשכך מעט את התלהבותו של פרגוסון מתרבות המערב ומחרדתו מ"הידרדרותה התלולה אל קצה", ולהציג סיפור קצת פחות בינארי.
במקום לטעון שצמיחת המערב מבוססת על סידרת אפליקציות מתקדמות, מוטב היה להסביר כי יישום האפליקציות נעשה באופן סלקטיבי בהתאם לתועלת שיכולה היתה לצמוח או לא לצמוח מהן בכל מקום וזמן נתונים. מבחינה זו, שקיעתו האפשרית של המערב יכולה להיות תוצר של אימוץ אותן אפליקציות על ידי ציביליזציות עולות, וסין בראשן, ומנגד של הפער בין אידיאות הקידמה והחופש המיוחסות לאפליקציות אלו לבין יישומן בפועל.
ציביליזציה - המערב וכל השאר / ניל פרגוסון; מאנגלית: ארז וולק
עם עובד, 407 עמ'