בחפירות הארכיאולוגיות שנערכות בעופל, בשטח גן לאומי סובב חומת ירושלים, הסמוך לכותל הדרומי של מתחם הר הבית, התגלתה כתובת כנענית, יחידה מסוגה שנמצאה עד כה בירושלים. זו הכתובת הקדומה ביותר שיש בירושלים החל מימי ההתיישבות הישראלית בעיר. הכתובת חרותה סמוך לשפת קנקן חרס גדול והיא מתוארכת למאה העשירית לפנה"ס. כתובת זו מקדימה במאתיים וחמישים שנה את כתובת השילוח, הכתובת העברית הקדומה ביותר המוכרת מירושלים ומתוארכת לימי המלך חזקיהו מסוף המאה השמינית לפנה"ס.
החפירות בעופל נערכות בהנהלת ד"ר אילת מזר, מטעם המכון לארכיאולוגיה של האוניברסיטה העברית בירושלים, בשיתוף רשות העתיקות, רשות הטבע והגנים והחברה לפיתוח מזרח ירושלים. רשות העתיקות מכשירה את אתר החפירות כגן ארכיאולוגי פתוח לקהל. הכתובת, שהתגלתה בדצמבר 2012, מתפרסמת כעת לאחר שהושלם מחקר ראשוני שלה על ידי ד"ר מזר, פרופ' שמואל אחיטוב מאוניברסיטת בן גוריון, שחקר את הכתובת מן ההיבט האפיגראפי, וד"ר דוד בן שלמה מהאוניברסיטה העברית, שחקר את הרכב החומרים של החרס.
ד"ר מזר: "זו כתובת האלף-בית הקדומה ביותר שהתגלתה בירושלים והיא מאששת את התמונה המצטיירת מהתנ"ך לפיה בשלטון שולבו בעלי תפקידים מהאוכלוסייה הלא יהודית שהייתה בירושלים. הכתובת נחרתה לפני הצריפה סמוך לשפת הקנקן, שרק שבר ממנו התגלה, יחד עם שברים של עוד שישה קנקנים גדולים מאותו הטיפוס".
ד"ר מזר הוסיפה עוד כי: "השברים התגלו בתוך שקע בסלע, ושימשו בשימוש משני, כמילוי מייצב מתחת לרצפה השנייה בתוך מבנה גדול מן המאה העשירית לפנה"ס, ההולך ונחשף בחפירות. טיפוס זה של קנקן מתוארך למאות 10 - 9 לפנה"ס, והוא טיפוס מקומי שהיה בשימוש בממלכת ישראל. בצורתו יורש הקנקן הזה את הקנקן הגדול מטיפוס 'שפת הצווארון' האופייני לתקופה הכנענית המאוחרת. מבחינת הרכב הטין ישנו דמיון בין כל הקנקנים שהתגלו יחד עם הקנקן נושא הכתובת, וכולם מתייחסים למקור בהר המרכזי, ככל הנראה בקרבת ירושלים".
פרופ' אחיטוב הבהיר כי: "הכתובת אינה שלמה ויתכן שסובבה את כל הכתף של הכלי, בעוד החלק של הכתובת שהתגלה הוא רק סופה של הכתובת ואות אחת מתחילתה. הכתב אופייני למאות 11 – 10 לפנה"ס, הוא אינו עברי או פיניקי אלא יותר דומה למה שמכונה כתב פרוטו-כנעני, דהיינו הכתב הכנעני, שהיה קיים בארץ במחצית השנייה של האלף השני לפנה"ס, קודם להתחזקות השלטון הישראלי והכתב העברי, במהלך המאה ה-10 לפנה"ס".
פרופ' אחיטוב ניסה לפענח את הכתובת ואמר כי: "הכתובת כתובה משמאל לימין וניתן לקרוא את האותיות: מ,ק (או אולי ר), פ, ח,נ, אות שבורה אולי ל, ו-נ. האותיות גדולות בגובה של כ-2.5 ס"מ, ולמרות שלא ניתן להבין את הקריאה יש להניח שהיא מציינת את שם בעל הקנקן, או המען ממנו בא או אליו יועד, או שהכתובת מעידה על תכולתו של הקנקן. כיוון שהכתובת היא אינה עברית, ניתן להציע שנכתבה על ידי אחד מתושביה הלא ישראלים של ירושלים, שהיוו חלק מאוכלוסיית העיר בימי דוד ושלמה".