יום השנה ה־130 להולדתו של פרנץ קפקא צוין ברחבי העולם, אבל אף אחד מן המאמרים, התערוכות והחגיגות לא לכדו את רוח החג כמו גוגל, שהעלו באותו היום דודל שכולו מחווה ל"הגלגול", אולי היצירה הידועה ביותר של הסופר הנערץ.
האירוניה; ב־1915, כשיצאה הנובלה "הגלגול" לאור, והיתה זו אחת היצירות המעטות שפורסמו במהלך חייו, אסר קפקא על ההוצאה לעטר את עטיפת הספר באיור, שכן חשש, בדיעבד בצדק, מכל ניסיון לתבנת וכך לשטח את עוצמת הדימוי המצמרר והקמאי של הגיבור גרגור סמסה, שמתעורר יום אחד מלילה של שינה טרופה ומגלה שהפך לשרץ ענקי.
והנה, כמעט 100 שנים מפרסום הנובלה מופיע גלגול משוער של אותו דימוי על מנוע החיפוש הפופולרי ביותר בעולם, בצורת מקק חייכן שהיה מפאר בכבוד כל ספר ילדים. תהיו בטוחים: לקפקא היה מספיק חוש הומור כדי לצחוק על כך בקול רם.
אנקדוטה זעירה זו לוכדת שביב מאי ההבנה, חיץ שברירי ואיתן בו בזמן, לעיתים מעורר עווית של חיוך, לעיתים אימה - מנת חלקו של כל קורא, מבקר וחוקר של סיפורת קפקא, קורפוס לא גדול ולא שלם בסך הכל, שהנביע מתוכו מבול של פרשנויות ומחוות, שאת סופו אי אפשר לראות בעתיד הקרוב.
יש מי שיתקומם על המבול הזה: ביום הולדתו זה של קפקא פורסם ב"אטלנטיק" מאמר חריף מאת הסופר והמסאי ג'וזף אפשטיין, שמחה על מיקומו של קפקא בקומת הסוויטה של גדולי היוצרים, לצד מלארמה, סטרווינסקי, פרוסט או פיקאסו. במאמר, שאף תורגם לעברית בכתב העת "אלכסון", טוען אפשטיין: "אנחנו מוותרים לקפקא על הביקורת. הטיעון הוא שאי אפשר להסביר אותו, אלא רק לקרוא אותו, להעריך אותו ולקרוא אותו שוב עד שהמשמעות שלו, איכשהו, תשטוף אותנו. אבל מה אם נדמה שבאופן מוזר המשמעות הזאת התעקמה בינתיים, ואף התיישנה, כפי שלעולם לא קורה לספרות גדולה?"
אינספור מחוות
אפשר לפסול את אפשטיין בזלזול כלא יותר מפרובוקטור תורן, שתפס טרמפ על גבו השברירי גם ככה של קפקא; אפשר להפריך לא מעט מטענותיו, שכן מאמרו מלווה בעיקר בשברי ציטוטים שכתבו חוקרים, אבל ייתכן שאפשטיין מתקומם נגד אלמנט שבא לידי ביטוי גם באותו דודל יומולדת - נגד מיקומו של קפקא בתרבות הפופולרית. זהו מיקום פשטני שמתייחס רק לקלישאות של התחושות שאותן מעוררות היצירות של קפקא, במקום חקר מעמיק של היצירה עצמה, יצירה שמלכתחילה מוצגת לקורא ככתב חידה.
אותה התייחסות שטחית באה לידי ביטוי ביתר שאת במושג "קפקאי" - ביטוי שהפך לנחלת הכלל. בעבר הוא שימש כדי לאפיין את ההתרחשויות בסיפוריו של קפקא - התרחשויות כל כך ביזאריות, עד שנוסף להן נופך סוריאליסטי, מאיים וקומי בד בבד. היום הוא נהגה ללא מחשבה לנוכח תור מופרך במס הכנסה.
כלומר, גם אם אפשטיין באמת חושב את קפקא כמי שמוערך יתר על המידה, לא מן הנמנע שמה שמטריד אותו ושצריך להטריד גם אותנו הוא ההתייחסות לקפקא כקיטש - הוצאתו מהקשר ועיקורו ממשמעויותיו באופן שאינו מגרה את המחשבה ולא יכול לחדש דבר.
מצד אחר, אפשטיין יכול להתנחם בכך שהשנים האחרונות היו משופעות יצירות בהשפעת קפקא או כמחווה ליצירותיו, שהן הכל חוץ משטחיות: אחת הדוגמאות הבולטות היא סרטון האנימציה שיצר זוכה האוסקר היפני קוג'י ימאמורה, בהשראת אחת מיצירותיו המופתיות של קפקא "A Country Doctor". בסרטון, שאורכו 20 דקות (ושאפשר למצוא בקלות ביו־טיוב) מצליח ימאמורה לא רק לתפוס משהו מהאיכות החמקמקה שביצירותיו של קפקא, אלא גם לגרום לסיפור להיראות יפני לחלוטין, לא עניין של מה בכך. דוגמה נוספת היא עיבוד הקומיקס האפלולי שיצר המאייר האנגלי פיטר קופר ל"הגלגול", אשר גם תורגם לעברית לפני שנה וחצי.
וחשוב מכל: הוא אמנם בן 130, אך קפקא ממשיך להתסיס וליצור עניין. רק לפני חצי שנה קנה ארכיון הספרות הלאומי במארבך שבגרמניה מכתב נדיר שכתב הסופר הצ'כי, בסכום חריג של 100 אלף יורו. המכתב היה בעבר חלק מעיזבונו של מקס ברוד, ידידו של קפקא, ועוסק בפחד של קפקא מעכברים. כידוע, גורל העיזבון של קפקא נדון בימים אלה בבית המשפט. כך או כך, נראה שגם 130 שנה אחרי הולדתו של קפקא נמשיך לעסוק בו, ביצירתו ובהשפעתו. אל דאגה, זה יהיה מטריד.
* * *
חוק הספרים לקראת הכרעה בוועדת החינוך
החוק להגנת הספרות והסופרים מתקרב לנקודת הכרעה. בדיון נוסף שנערך אתמול בוועדת החינוך והתרבות בכנסת, עברו הח"כים בראשות יו"ר הוועדה ח"כ עמרם מצנע, עם כל הצדדים המעורבים בחוק, על סעיפי הליבה שעוררו מחלוקות רבות.
בדיון נכחו, בין השאר, איריס בראל, מנכ"לית סטימצקי; יורם רוז וערן זמורה (שמיוצגים על ידי עו"ד דוד תדמור) - הבעלים של צומת ספרים והוצאת כנרת זמורה־ביתן; ירון סדן, יו"ר התאחדות המו"לים; צלי רשף, מבעלי הוצאת כתר; ג'קי בריי, מנכ"ל עם עובד; רחלי אידלמן, מו"לית הוצאת שוקן וגורמים נוספים בענף הספרים בארץ.
במהלך הדיון ניסה עו"ד תדמור להציג התנגדות נחרצת, בשם צומת ספרים, להגבלה העתידית על מבצעי רשתות למשך 18 חודשים מיום הדפסת ספר חדש. "הכלי היחיד שיש לרשתות כדי להתחרות הוא המחיר", אמר תדמור, "ההגבלה כאן היא הרבה מעבר לנדרש".
לעומתו, אמרה אידלמן מהוצאת שוקן: "יש כמה רשתות שלא אכפת להן למוטט כמה מו"לים". פרופ' יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, הזכיר לצדדים כי "יקרה אסון אם צד אחד – מו"ל או רשת - יתמוטט. אף אחד מכם לא רוצה שזה יקרה".
בשבוע הבא אמורה הוועדה להתעכב על ההתנגדויות לחוק, ובשבוע לאחר מכן אמור החוק לעלות להצבעה בוועדה, לקראת הצבעה עתידית בקריאה שנייה ושלישית במליאת הכנסת.
עמר לחמנוביץ* * *
מאחורי המסיכה
בסרט המתח "8 מ"מ" שביים ג'ואל שומכר יש סצנה בלתי נשכחת; הבלש, בגילומו של ניקולס קייג', תופס בה את הרוצח ונאבק איתו כדי להסיר מפניו את המסיכה שעטה כשהתעלל באכזריות בקורבנותיו. כשזה קורה, הוא עוצר לרגע ומתבונן כלא מאמין. הרוצח נראה כמו מורה בתיכון, ממושקף וכבד משקל. "מה ציפית לראות?" שואל הרוצח בלעג, "מפלצת עם קרניים?"
גם "תנו לשד לישון", המותחן החדש של ג'ון ורדון, נוקט את הבנאליות שמאחורי זהות הרוצח. זהו מותחן מז'אנר "Who Dunnit?" - שבו מתחקה הקורא אחר הבלש שמנסה ללכוד רוצח. ברגע שזה קורה, זה מתואר כך: "אלה היו פנים חסרי ייחוד... רגילים. פנים שקל לשכוח". המסר הזה חשוב ואפילו חתרני, בוודאי כשמדובר בוורדון: המניעים לפשע יכולים להיות אפורים וארציים, וזה מפחיד מאוד.
ברומן השלישי שלו (אחרי "תחשוב על מספר" ו"עצמי עיניים חזק"), מעמת ורדון את גיבורו עם רוצח סדרתי ששמו "הרועה הטוב", שעשור לפני תחילת הסיפור ביצע סידרת רציחות בעלות מניע חברתי של שורה של קפיטליסטים שנהגו במרצדס שחורה. כטובה לעיתונאית שהפכה אותו לגיבור תקשורת, הבלש דייב גרני, שמנסה לצאת לגמלאות, מסכים לעזור לבתה, אשר עורכת תחקיר על משפחות הקורבנות של סידרת הרציחות ההיא עבור סידרת טלוויזיה.
המעורבות של גרני בתחקיר הרציחות מעמידה בסכנה את בני משפחתו ומציבה בפניו דילמה. בסופו של דבר, הדחף לגלות את האמת עומד מעל הכל.
גרני נעזר בעמית לשעבר, ג'ק הארדוויק, שהוא האל מתוך המכונה ומספק לו בכל צומת מידע חיוני. נוסף על כך, העיסוק בסידרת הטלוויזיה מספק לוורדון הזדמנות להביע את סלידתו מהתקשורת, ומסוגת הריאליטי בפרט. כיאה לוורדון, המותחן כתוב היטב ומכיל דמויות שנרצה לעקוב אחריהן גם בספר הבא.
תנו לשד לישון / ג'ון ורדון, כתר ועברית, 516 עמ'
אהרון לפידותטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו