החולד העירום, מכרסם חסר שיער בעל מראה יוצא דופן, עשוי להיות המפתח להבנת הסוד לאריכות ימים. הוא יכול להגיע לגיל 40, כמעט פי עשרה ממכרסמים אחרים בגודלו, וכעת מחקר חדש שפורסם בכתב העת Science מגלה כי ארבעה תחליפים של חומצות אמינו באנזים מסוים אצלו מאיצים תיקון תאים.
המחקר, שהובל על ידי צוותים מאוניברסיטת טונגג'י בשנחאי ומאוניברסיטת רוצ'סטר, הראה כי האנזים הייחודי חיזק את יציבות המטען הגנטי, עיכב את הזדקנות התאים ומאריך את תוחלת החיים. המחברים כתבו כי השינוי "מעניק לאנזים כפי שהוא מופיע אצל החולד העירום יכולת רבה יותר לייצב מטען גנטי, לנטרל את הזדקנות התאים והאיברים, ולתרום להארכת תוחלת החיים והבריאות".
החוקרים השוו את הגנים האחראים על הוראות הייצור של האנזים בחולד העירום, בבני אדם ובעכברים - ואז החליפו גרסאות. זבובים שקיבלו את הגן המלא של החולד העירום חיו כעשרה ימים יותר מתוחלת החיים הטיפוסית של 60 יום. עכברים מזדקנים שקיבלו את האנזים באמצעות טיפול גנטי הראו חסינות גבוהה יותר, פרווה כהה יותר ופחות תאים מזדקנים בכמה איברים, כך לפי Phys.org.
גבריאל בלמוס, מומחה לתיקון מטען גנטי מאוניברסיטת קיימברידג', אמר בראיון ל-BBC כי התגלית היא "רק קצה הקרחון" בהבנת הביולוגיה של החולד העירום.
החולד העירום מוכר כחיה בעלת עמידות יוצאת דופן לתנאים של חמצן דליל ועמידות כמעט מוחלטת לסרטן. מחקרים קודמים קישרו את שרשראות החומצה ההיאלורונית הארוכות במיוחד של המכרסם לדיכוי גידולים, והממצאים החדשים מצביעים על כך ששינויים באנזים cGAS מהווים שכבת הגנה נוספת. "אם נוכל לבצע הנדסה לאחור של הביולוגיה של החולד העירום, ייתכן שנוכל לספק טיפולים חיוניים רבים לחברה המזדקנת", אמר בלמוס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו