ההכחדה הגדולה ביותר בהיסטוריה: כך שרדו אבות הדינוזאורים את "אזורי המוות"

חוקרים חשפו כיצד אבות הקדמונים של הדינוזאורים והתנינים התגברו על נופים בלתי מסבירי פנים לאחר אירוע ההכחדה הגדול ביותר של כדור הארץ. מחקר פורץ דרך של חוקרים מאוניברסיטאות ברמינגהם ובריסטול בבריטניה חשף כיצד זוחלים קדומים הצליחו להתפזר ברחבי העולם לאחר ההכחדה ההמונית בסוף תקופת הפרם. המאמר, שפורסם בכתב העת Nature Ecology and Evolution, שופך אור על החוסן ודפוסי הנדידה של הארכוזאורומורפים - אבות הקדמונים של הדינוזאורים והתנינים - במהלך אחת התקופות הסוערות ביותר בהיסטוריה של כדור הארץ.

ההכחדה ההמונית בסוף תקופת הפרם, שהתרחשה לפני כ-252 מיליון שנים, הייתה אירוע קטסטרופלי שהוביל להכחדתם של יותר ממחצית מכל בעלי החיים היבשתיים ו-81% מהחיים הימיים. בעקבות האירוע נותרו אזורים נרחבים, במיוחד באזורים הטרופיים, כ"אזורי מוות" צחיחים שאינם מתאימים לרוב צורות החיים. בעבר, מדענים האמינו שהארכוזאורומורפים שרדו רק במקלטים מסוימים, נמנעים מסביבות קיצוניות אלה בשל החום העז והתנאים הקשים.

עם זאת, המחקר החדש מציע נרטיב שונה. באמצעות שיטה חדשנית של ניתוח גיאוגרפי המבוסס על שחזורי נוף ועצים אבולוציוניים, החוקרים גילו שזוחלים קדומים אלה הצליחו להגר דרך האזורים שנראו בלתי ראויים למחיה. יכולת זו אפשרה להם לגשת למערכות אקולוגיות חדשות וייתכן שהייתה גורם מכריע בעלייתם לדומיננטיות במהלך תקופת הטריאס. תקופה זו התחילה אחרי ההכחדה ההמונית בסוף תקופת הפרם**, (Permian period) לפני** כ-252 מיליון שנים. זו הייתה תקופה מכרעת בהתפתחות החיים על פני כדור הארץ, שבה החלו להופיע קבוצות חדשות של זוחלים שהפכו לדומיננטיות.

המחקר לא רק מספק תובנות חדשות לגבי האופן שבו ארכוזאורומורפים שרדו והתפשטו, אלא גם מדגיש את תפקידם המכריע בהיסטוריה האבולוציונית שהובילה להופעת הדינוזאורים והתנינים. החוקרים מאמינים שהגישה החדשנית שלהם יכולה להיות מיושמת על מינים ואירועי הכחדה אחרים, ומציעה הבנה מקיפה יותר של חוסן החיים בכדור הארץ המשתנה תדיר שלנו.

"התוצאות שלנו מרמזות שזוחלים אלה היו עמידים הרבה יותר לאקלים הקיצוני של אזור המוות הטרופי בפנגיאה, מסוגלים לשרוד בתנאים הגיהנומיים האלה כדי להגיע לצד השני של העולם", אמר ד"ר ג'וזף פלאנרי-סאת'רלנד מאוניברסיטת ברמינגהם, המחבר המוביל של המחקר. "סביר להניח שהיכולת הזו לשרוד באזורים הטרופיים הבלתי מסבירי פנים העניקה להם יתרון שגרם להם לשגשג בעולם הטריאסי".

"באמצעות מערכת המידול שלנו, הצלחנו לבנות תמונה של מה שקרה לארכוזאורומורפים בפערים האלה וכיצד הם התפזרו ברחבי העולם העתיק", הסביר ד"ר פלאנרי-סאת'רלנד. "פערים ברשומות המאובנים שלהם החלו יותר ויותר לספר לנו משהו על מה שלא ראינו כשמדובר בזוחלים אלה".

הממצאים מאתגרים את התפיסה ארוכת השנים שהאזורים הטרופיים היו בלתי ראויים למגורים במהלך תקופת הטריאס המוקדמת. במקום זאת, המחקר חושף שהארכוזאורומורפים לא רק שרדו את התנאים הקיצוניים שלאחר ההכחדה, אלא גם חצו מרחקים של עד 10,000 מייל כדי ליישב בתי גידול חדשים. הישג מרשים זה מדגיש את חוסנם והסתגלותם בפני אירוע האקלים החמור ביותר של כדור הארץ.

"בעיצומו של אירוע האקלים הגרוע ביותר בהיסטוריה של כדור הארץ, שבו מתו יותר מינים מאשר בכל תקופה מאז, החיים עדיין שרדו", ציין ד"ר פלאנרי-סאת'רלנד. "אנחנו יודעים שהארכוזאורומורפים כקבוצה הצליחו לצאת מהאירוע הזה ולאורך תקופת הטריאס הפכו לאחד השחקנים המרכזיים בעיצוב החיים מאז."

פרופסור מייקל בנטון מאוניברסיטת בריסטול, המחבר הבכיר של המחקר, הדגיש את חשיבות שילוב רשומות המאובנים עם שחזורים סביבתיים להבנה טובה יותר של החיים הקדומים. "התפתחות החיים הייתה נשלטת לעיתים על ידי הסביבה, אך קשה לשלב את הידע המוגבל והלא ודאי שלנו על הנוף העתיק עם הידע המוגבל והלא ודאי שלנו על האקולוגיה של אורגניזמים שנכחדו", אמר. "אבל על ידי שילוב המאובנים עם מפות משוחזרות של העולם העתיק, בהקשר של עצי התפתחות, אנו מספקים דרך להתגבר על אתגרים אלה".