ניטראליות, סיפור אהבה: "איזו העמקה של קשרי תעופה יכולה להיות עם מדינה שחוטפת מטוסים?"

במהלך השבוע החולף, ברוך אילני היה עסוק בעיקר בעניין אחד: הפגנה מול משרד החוץ בירושלים, שאמורה להתקיים היום. הוא ובאי ההפגנה ידרשו לא פחות מפיטורי השגריר הישראלי במינסק, אלכס גולדמן־שיימן. "השגריר שלנו גורם נזק למדינת ישראל ופוגע בתדמיתה בכך שהוא משתף פעולה עם דיקטטורת לוקשנקו ועם ערוצי התעמולה שלה", אמר ל"ישראל השבוע" ברוך אילני (43), תושב חדרה שעלה לפני 30 שנה מוויטבסק. "אם זה המצב וזו עבודתו, אולי צריך להסתפק בקונסוליה שתדאג לעניינים הטכניים ותו לא".

סוחודרב היה רק אחד מיוצאי בלארוס בישראל, ותושבי בלארוס עצמה, שנדהמו בסוף השבוע האחרון לראות את הביטוי התורן ליחסים ההדוקים בין מדינת ישראל לבין המשטר האוחז בכוח בשלטון במינסק. תזכורת: השגריר במינסק גולדמן־שיימן הופיע בערוץ STV הממלכתי וסיפר בין השאר על הרחבת קשרי התיירות בין המדינות, כל זאת לקראת ציון 30 שנה ליחסים.
ההצהרה המדוברת הגיעה לאחר חטיפת מטוס ריינאייר ועליו עיתונאי מהאופוזיציה, רומן פרוטסביץ', פרשה שבעקבותיה הושתו על בלארוס סנקציות חסרות תקדים - איסור על מטוסי החברה הלאומית לטוס כמעט לכל יעד באירופה ולארה"ב, ואיסור לטוס בשמי בלארוס, שהוגדרו בידי ארגונים בינלאומיים מסוכנים.

אבל לא פחות מתוכן הדברים, עיתויים עורר מחאה גדולה: הראיון הקצרצר עם גולדמן־שיימן שודר כמה שעות לאחר ה"ראיון" שאולץ להעניק העיתונאי פרוטסביץ', שמוחזק במרתפי הקג"ב ועובר עינויים. בהחלטה מעוררת תהיות, השגרירות שיתפה את הכתבה על העמקת קשרי התיירות בדף הפייסבוק שלה, והביאה על עצמה צונאמי של תגובות זועמות.

"איזו העמקה של קשרי תעופה יכולה להיות עם מדינה שחוטפת מטוסים?", תהו הגולשים מבלארוס ומישראל, "איך מדינה שמייצגת אומה שסבלה יותר מכולם מהפשיזם, משתפת פעולה עם הדיקטטורה הפשיסטית של לוקשנקו?". לעומת פוסטים רגילים של השגרירות, שזוכים בממוצע לתגובה־שתיים, לפוסטים על "העמקת הקשרים" היו כמעט 400 תגובות.

תמיהות במערב

השגריר גולדמן־שיימן (50) נולד בסבסטופול שבחצי האי קרים, ועלה לישראל בגיל 8. את דרכו במשרד החוץ החל כדובר ויועץ למדיניות ציבורית בשגרירות במוסקבה, אחר כך שימש סגן הקונסול הכללי בשיקגו וסגן השגריר במוסקבה. בשנתיים שקדמו לאישור מינויו לשגריר במינסק ניהל מחלקה במרכז למחקר מדיני במשרד.

הופעתו בטלוויזיה לא נולדה יש מאין. בניגוד למדינות האיחוד, ארה"ב, בריטניה, קנדה ואוקראינה, זיוף הבחירות לנשיאות בלארוס אשתקד והטרור שהשליט המשטר נגד ההתקוממות - לא עשו כנראה כל רושם על קובעי המדיניות בישראל. כך, למשל, גולדמן־שיימן מסר את כתבי האמנה, אבל בניגוד לשגריר יפן, נמנע מלגנות או להביע דאגה ביחס למתרחש בבלארוס.
השגריר הישראלי גם המשיך להיפגש עם בכירים במשטר ולהשתתף באירועים של לוקשנקו. אמנם פעמים רבות נציגי ישראל נדרשים לפעול במדינות עם בעיות חמורות של זכויות אדם ולבחון את הקווים האדומים, אבל אפילו בעיני המקילים במשקל הדיפלומטי שיש להעניק לדאגה לזכויות - ההופעה בטלוויזיה, ועוד בעיתוי כה רגיש, גרמה להרמת גבה.

פקיד בירושלים אמר ל"ישראל השבוע" שהתנהלות המדינה בסיטואציה הנוכחית עלולה להותיר משקע שלילי ביחסים עם העם בבלארוס, ומעוררת תמיהות גם בקרב דיפלומטים במערב. "הם תוהים יותר ויותר באיזה גוש נמצאת ישראל - עם הרוסים או דווקא עם דמוקרטיות מערביות", אמר.

ניקולאי חלזין, המנהל האסטרטגי של קבוצת Creative Politics Hub ובכיר מאוד בהנהגת האופוזיציה הבלארוסית, אינו מסתיר את אכזבתו מהתנהלות ישראל. "כמעט לכל אחד מאיתנו, כולל לי, יש חברים בישראל השותפים למצוקת הבלארוסים, אבל נוצר מצב משונה, שהמדינה בישראל לחוד והאנשים בה לחוד", מציין חלזין, "וזה ממש דומה לפער שבין המדינה שבידי לוקשנקו לבין האומה בבלארוס עצמה".

לדברי חלזין, הבעיה אינה בשגריר הנוכחי, אלא בגישה מתמשכת. "השגרירים והממשלות בישראל התחלפו, אבל המדיניות נותרה זהה. ניכר שנבנה מודל יחסים שהתקבע, וישראל לא זזה ממנו למרות השינויים הגדולים". על פי האסטרטג הבלארוסי, הדבר בולט במיוחד על רקע התגובה של שותפות אחרות של בלארוס.

"עם ראשית המחאה, ליטא ולטביה הבינו שהזמנים השתנו ופעלו בהתאם. יש להן אינטרס מובהק בשמירה על יחסים הדוקים עם מינסק בגלל השימוש בנמלים שלהן, והיה להן הרבה מאוד מה להפסיד מהתייצבות מול לוקשנקו, אבל הן הבינו שמתישהו לוקשנקו יעזוב וחייבים כבר כעת לטפח יחסים עם בלארוס העתידית.

"ישראל, מנגד, כאילו החליטה להיות עם לוקשנקו עד הסוף. הדיסוננס עצום. אין בניית גשרים, אין יצירת קשרים. בעתיד, רק ישראל תיפגע מזה, כי השוק הבלארוסי למעשה מעולם לא עבר הפרטה רצינית ויש בו פוטנציאל כלכלי עצום. ישראל, בגלל הזיקה התרבותית, היתה יכולה לקבל גישה מועדפת, אבל לנוכח ההתנהלות שלה כנראה תהיה בסוף התור".

אשר לעמידה לצד זכויות אדם, חלזין מציין בצער: "זו אכזבה גדולה, כי בעבר היו שואלים אותנו (כאופוזיציה; ד"ב) בכל ועידה, בכל אירוע, אם ניסינו לצרף את ישראל לתהליכים הדמוקרטיים, ואמרנו שדבר לא זז. עכשיו פשוט מושכים כתף או לא מעלים את הנושא". גם הפקיד בירושלים אומר כי לירושלים כדאי לחשוב מחדש על עמדתה. "ישראל צריכה לנקוט עמדה ברורה, ויש לקוות שגם תתקרב לכך אם יהיה שינוי במשרד החוץ, כי ספק אם מדובר בעמדת השגריר במינסק לבדו", הדגיש.

משרד החוץ "עוקב בדאגה"

גורמים המעורים בסוגיה אמרו כי ישראל שומרת על קשרים הדוקים עם משטר לוקשנקו כדי לשמור על שערי העלייה פתוחים. אדרבה, ההנחה היא כי נציגות בדרג שגריר מאפשרת יותר אוזן קשבת במסדרונות השלטון ועשויה להיות לכך משמעות כדי להגן על הקהילה.
מנגד, עמדה כזו מניחה שהיום השערים כביכול סגורים ויהודי בלארוס הפכו לבני ערובה של הדיקטטור. "אין שום בעיה עם העלייה", אומר חלזין, "ממש לפני חודש חבר טוב שלי עלה לישראל בלי כל קושי. בלארוס אינה איזה קו חזית שצריך לחלץ משם יהודים".

אחת הסוגיות שמטרידות את יוצאי בלארוס בארץ היא שהניטרליות הלבבית של ישראל כלפי לוקשנקו תפגע לבסוף דווקא בקהילה היהודית בבלארוס. "אחרי מסירת כתבי האמנה", מזכיר ברוך אילני, "היו לא מעט הערות עם ניחוח אנטישמי באחד מערוצי הטלגרם הכי פופולריים בבלארוס. האנטישמים רק צריכים סיבה למסיבה". חלזין סבור אחרת. "איזו סיבה יש לי להאשים את השכן היהודי שלי בגלל מה שעושה המדינה? רק ישראל כמדינה תפסיד במצב הנוכחי".

ממשרד החוץ נמסר: "אנו עוקבים בתשומת לב ובדאגה אחר המצב בבלארוס. השגריר גולדמן־שיימן מבצע נאמנה את תפקידו ויש בידיו הכלים לשקול את הפעילות במדינה בהתאם לאינטרסים של מדינת ישראל".