ביום שלישי העביר רה"מ נתניהו את תיק הביטחון לידי נפתלי בנט. שעות אחדות קודם לכן חוסל טרוריסט הג'יהאד, בהאא אל עטא, שהעולם בלעדיו עשוי להיות טוב קצת יותר. הקונסנסוס סביב הסיכול היה רחב, אך היו מי שתהו אם העיתוי היה מקצועי בלבד.
בזמנו, כאשר שאלו את רה"מ מנחם בגין מדוע החליט להפציץ את הכור הגרעיני העיראקי דוקא ערב בחירות 1981, הוא רמז כי הסקרים הראו שיש לשמעון פרס סיכוי להקים את הממשלה הבאה, וכי רצה לעשות את המעשה הנכון מבחינתו, לפני שיהיה מאוחר מדי.
במילים אחרות, העובדה שהמהלך הצבאי בעזה התבקש, איננה אומרת כי לא היה נגוע בשיקולים פוליטיים.
נתניהו פינה את כסאו במשרד הממשלתי החשוב ביותר, כשהוא מותיר אחריו מורשת בעייתית מאד. לרגע ארוך נדמה היה כי מדובר ב"מר ביטחון" הנהנה מן השקט היחסי, משיתוף פעולה ביטחוני עם הרשות הפלסטינית ומחופש טיסה בלבנון ובסוריה.
הוא ביקר בעומאן, נהנה מקשרי ביטחון הדוקים עם ערב הסעודית ומדינות המפרץ, חש קירבה אל נשיא מצרים, נפגש עם מלך ירדן. אם להוסיף לכך את פגישותיו התכופות כל כך עם הנשיא פוטין ברוסיה ועם הנשיא טראמפ, שהושפע ממנו והתנתק מהסכם הגרעין עם איראן, נדמה היה שאכן אין לו תחליף.
אבל כשהוא מעביר את התפקיד לנמסיס הצעיר שלו, הוא חייב להיות צנוע הרבה יותר לגבי הישגיו הביטחוניים. המיתווה מול טהרן כשל, ובמקום לפעול בהתאם לתכנית של נתניהו, הפכה איראן אלימה יותר, בוטה יותר, ומסוכנת יותר.
השיא היה כשלפני חודשיים התחנן טראמפ לפגישה עם חסן רוחאני, נשיא המדינה, והאחרון סירב, למרות מאמצי התיווך של נשיא צרפת, עמנואל מקרון.
תושבים באשקלון תופסים מחסה // צילום: אי.אף.פי
נתניהו לא הסכים להרחיק את הנוכחות האיראנית בסוריה מן הגבול עם ישראל, אלא עמד על סילוק האיראנים מכל שטח סוריה, אבל האיראנים נותרו שם ומי שנטש את אדמתה היה דווקא הידיד הגדול, דונלד טראמפ, המבקש להתרחק מ"מלחמות שבטיות ובלתי רלבנטיות להגנתה של ארה"ב".
רוסיה מספקת לסורים טילי 400-S נגד מטוסים בניגוד גמור לאינטרס הישראלי ולהפצרותיו של נתניהו. חיזבאללה מממש את איומיו לפגוע בכל כלי טיס ישראלי, מאוייש ובלתי מאוייש הטס בשמי לבנון, והוא כבר מימש את איומו זה, וגורם לחיל האויר שלנו לנקוט מדיניות חדשה, הלוקחת את האיום בחשבון.
המאמץ של נתניהו להפריד בין עזה לגדה המערבית, ולמנוע מכוחות הביטחון של הרש"פ לרדת לעזה, לא הוסיף לביטחון ישראל, אלא פגע בו. המזוודות המעבירות מדי חודש מיליוני דולרים לחמאס מקטאר, מסמלות את הסיפור כולו.
הסיכול הממוקד של עטא, אם היה חיוני ואם לאו, חשף שוב את ישראל לטרור העזתי, והוביל לא רק לפגיעה בישראלים וברכושם הפרטי, אלא להשארת מיליונים בבתיהם, להיעדרות מיליון תלמידים מבית הספר, לעובדים להיעדר מעבודתם, וכבר בעת כתיבת השורות הללו הגיע המחיר הכלכלי של המהלך לזה של סיבוב בחירות נוסף, לפחות.
וביום ראשון נאלצנו לוותר על מובלעות צופר ונהריים, אשר מדיניות ישראלית אחרת אל מול ירדן, ובעיקר - בהקשר למשא ומתן שאיננו קיים בינינו לבין הפלסטינים - יכולה היתה למנוע.
הנטל שמעביר נתניהו לשר הביטחון היורש אותו, ולאחר תקופת המעבר - לממשלה הבאה, כבד מאד. חלק מנטל זה נובע מהתפתחויות חיצוניות, אך חלקו הגדול מוטל על מי שראה עצמו, וגם נראה כך עד לא מכבר, על ידי לא מעטים, כיחיד המסוגל לשמור על ביטחון ארצו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו