למי יש קהל מדומיין?

הפנו את תשומת לבי לשוקי טאוסיג מאתר "העין הרעה", מתלמידי בלעם (ראו מסכת אבות ה, משנה י"ט) שהתרעם על הטור הציוני שפרסמתי ביום השואה. ואלו דברי הזהב שלו: "הטור המרכזי לכבוד יום השואה ב'ישראל היום' נכתב על-ידי האינטלקטואל דרור אידר". "בכל שנה ידברו ביום הנורא הזה בקורבנות וברוצחים, בעוצמות הרוע ובעיוורון העולם מול השמדת עמנו'" מקריא אידר מהדף – והטקסט כולו נמשך ברוח זו, של מסכת לכיתות העממי – קהל היעד המדומיין של החינמון. 'לא נמתין שהרעה תגיע למפתננו, אלא נרדוף אותה הרחק מגבולותינו', כותב אידר, שלא נראה שהיה מצליח לרדוף גם אחרי חתול". 

ברור לכל מי שקרא את המאמר, שהציטוטים שטאוסיג הביא לא היו עיקרו אלא רק הקדמה לקריאה המרכזית ליהודי העולם לעלות ארצה, לטעמי, הלקח המרכזי העולה מהשואה. אני קצת חושד בטאוסיג שלא קרא את המאמר עד הסוף, אלא רק את תחילתו.

באשר לרציונל לפרסם טור כזה: השיח הישראלי התרחק מאוד מאמירות ציוניות, דיבור על ערכים נחשב מיושן. מכסימום נשמע על סערות ביחס להתבטאות זו או אחרת. התקשורת הישראלית ה'רגילה' משמשת בתפקיד האו"ם בכל הקשור לחיזוק התודעה הבסיסית של צדקת קיומנו פה. לא תמיד זה היה כך. עד לא מזמן זה היה חלק לגיטימי מהשיח הספרותי והתקשורתי. 

חשוב לי דווקא לכתוב אמירות כאלה, המספקות לגיטימציה להשבת השיח הציוני אל מרכז הדיון הציבורי. ביום השואה - הדבר חשוב שבעתיים, משום שלבד מה"לא עוד" הידוע (החבר'ה של טאוסיג גם מתרעמים על זה. ככלל, יום השואה הוא לצנינים בעיניהם הריקות של הטאוסיגים או הב"זים הנחשבים בעיני עצמם), חייבים לדבר גם על שלילת הגלות וחיוב העלייה ארצה. 

וכעת לטאוסיג - מה שמשעשע בצדקנים מה"עין הרעה", הוא שהקהל המדומיין שלהם כולל בעיקר את עצמם. מאות אחדות של עיתונאים שהתרגלו לשמוע רק את עצמם וכעת עם כניסת קולות חדשים הם חשים שגנבו להם את המדינה. 

אצל טאוסיג זה חריף שבעתיים, משום שהאיש היה פעם מכוחותינו, אבל מהר הבין היכן מרוחה חמאת הלגיטימציה, ומכר את עצמו כעבד לשמאל; הוא מקבל משכורת מהמכון הכאילו ישראלי לכאילו דמוקרטיה ומשם מספק מכתמים הלקוחים ממניפסטים ומלמד אותנו מהי עיתונות ראויה כך הם מנסים לייצר גוף הלכות של האורתודוכסיה השמאלית בעיתונות, ומבקשים מכולם להתיישר על פיהם.  מדובר בעבד תודעתי שהביקורת המקובעת שלו בעיקר משעשעת. 

'חינמון' הם מכנים אותנו. רק אותנו, כדי להוציאנו מכלל העיתונות הלגיטימית – מסורת כזאת בשמאל, להשתיק יריבים. אם אי אפשר לשלוח אותנו לגולג לחינוך מחדש, נייצר דה-לגיטימציה של האויב. אני גם לא זוכר שנתבקשתי לשלם כסף בכניסתי לאתר 'העין הרעה', או לאתרים אחרים. היום אני מתעתד לצפות במשחק בין באיירן לריאל בערוץ 2 - בחינם! איזה פטנט מדהים. 

ביחס ל"קהל המדומיין" שלנו ("כיתות העממי"! מה אתם אומרים?) הנה תגובה – מיני רבות – למאמר אתמול (התגובה באתר העיתון): "ישראל היום הקים את הציונות לתחייה! נמאס מהציניות של כולם, הגיע הזמן להחיות את עם ישראל ולהתאחד! כולנו בני איש אחד. הגיע הזמן שישראל היום יהיה עיתון המדינה, לא עוד ידיעות אחרונות ושאר מרעין בישין".

תגובה מרגשת נוספת קיבלתי מתושב רחובות שעמל וחיפש עד שתפס אותי בטלפון. האיש עלה במבצע שלמה מאתיופיה ודיבר בהתרגשות ובעברית משובחת על תחושות העומק שהמאמר עורר אצלו, ועל ההרגשה שבעצם ניסחתי את מחשבותיו אודות החיים פה בארץ והמשמעות הגדולה של העלייה. התרוממות רוח. אבל מי אנחנו אל מול ענק מחשבה ועיתונות כשוקי. 

אני מזמין את טאוסיג לתחרות ריצה אחרי חתול, נראה מי יגיע ראשון. בעוד כשבוע אני הולך למילואים ב"צבא הכיבוש" השומר על ישראל שאליה ביקשתי אתמול מכל יהודי העולם לעלות. "וּנְקַלֹּתִי עוֹד מִזֹּאת, וְהָיִיתִי שָׁפָל בְּעֵינָי, וְעִם הָאֲמָהוֹת אֲשֶׁר אָמַרְתְּ עִמָּם אִכָּבֵדָה (שמואל ב, ו:כב).