הדוקו "ק.צטניק: השיבה מהפלנטה האחרת", ששודר אמש (21:30) בכאן 11, נאלץ להתמודד עם בעיה מובנית. גיבור הסרט, ק.צטניק, אמנם דמות לאומית היסטורית שראוי כי סיפורו האישי וכתביו יועברו לדורות הבאים, אולם מדובר היה באדם שכמעט לא הצטלם, לא התראיין ולא חשף ברבים את האני האמיתי שלו, כך שאין בנמצא מספיק חומרי ארכיון להיעזר בהם.
אז מה עשה היוצר אסף לפיד? ניפח את החוויה הוויזואלית בעזרת אלמנטים קולנועיים שהתווספו למרואיינים המועטים שמדברים בדוקו, כמו למשל שימוש בהרבה תמונות אווירה, אנימציה ממוחשבת, סצנות משחק של שרון אלכסנדר, ועוד.
כדי לזעזע בוחר היוצר לברוא ולנפץ את האניגמה של ק.צטניק (יחיאל די-נור) דווקא באמצעות ההארה שחווה הסופר בשלהי חייו, כשעבר טיפולים כימיים במרפאה בהולנד ובעקבות כך הגיע למסקנה כי השואה מקורה אך ורק ברוע האנושי. שבעצם החלוקה לטובים ולרעים מוחלטים, לקורבנות מול מפלצות אדם, היא למעשה הרבה יותר מורכבת וכל אדם היה יכול למצוא עצמו בסיטואציה אחרת כשהוא זה ששולח אחרים למשרפות. מין מסר כזה שיש לו השלכות רחבות גם על ימינו.
הסרט מרתק וסוחף כי ק.צטניק היה אדם מרתק, מלא רבדים וטראומות נפשיות, שלא בכולם מצליח לגעת הדוקו, שמכוון זרקור דווקא אל הדרמטיזציה והצהוב. הרצון לעצב תודעה דרך ויזואליה המעוצבת ברוח הסיפור העיפה את הדוקו למחוזות קיצוניים (למשל, בחלק על חוויית ה־LSD). ק.צטניק היה אדם מורכב, וגם הסרט עליו מורכב ומלא רבדים מוזרים.
"ק.צטניק: השיבה מהפלנטה האחרת", כאן 11
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו