שיממון מיותר: הסרט הזה הוא מיזם חסר כל נשמה

הפרק החדש בסדרת "מכסחי השדים" - "מכסחי השדים: אימפריה קפואה" - טוב במעט מהפרק הקודם. אבל הוא עדיין די גרוע ומיותר.

הוא אינו מצחיק, יש בו כמות מוגזמת לחלוטין של דמויות, כל אחת מהעלילות שלו פחות מעניינת מהאחרת, ומרוב שהוא מנסה לעשות המון דברים במקביל, אפשר לטעון שהוא בעצם לא עושה כלום.

המשפחה המאולתרת שעמדה במרכז הסרט הקודם עומדת במרכז העניינים גם הפעם, רק שהיא עברה לניו יורק וכעת היא מתגוררת בתחנת הכיבוי שאולי זכורה לכם מהסרט המקורי (שיצא ב־1984). פול ראד וקארי קון עדיין מגלמים את היחידות ההוריות, פין וולפהארד ("דברים מוזרים") ומקנה גרייס עדיין מגלמים את הילדים, טרבור ופיבי, ובתחילת הסרט ניתן לראות כיצד הארבעה דולקים אחר רוח רפאים סוררת.

אך אבוי, במהלך המרדף המסעיר פיבי מסיבה נזק רב לרחובותיה של העיר, וכתוצאה מכך היא מושעית מכל פעילות. בתסכולה היא פוגשת רוח רגישה בת גילה ומפתחת איתה מערכת יחסים אמיצה.

בינתיים, בצד השני של העיר, חבורה אחרת של דמויות - שכוללת את דן אקרויד ואת ארני הדסון הקשישים, ואת הילד המעצבן־משעשע פודקאסט (לוגאן קים) - חוקרת חפץ קסום ומסתורי שאוצר בתוכו כוח מסוכן ואפל, שעלול להביא על כולנו עידן קרח נוסף.

כמו שאתם יכולים לנחש, בסופו של דבר שני הסיפורים מוצאים דרך להיפגש, וכל מכסחי השדים - הישנים, החדשים, וגם הילדים והחברים של הילדים שלהם - עומדים כולם בשורה ויורים את הלייזרים שלהם לכיוון המטרה. מדובר במראה די פתטי, יש לומר.

יש ב"אימפריה קפואה" כמה רגעים שאינם גרועים לגמרי, אך הם מעטים ומרוחקים זה מזה. קומייל ננג'יאני (כן, גם הוא כאן) מצליח לסחוט כמה צחקוקים בתפקיד משנה זעיר, ואחרי שנים ארוכות שבהן היה בהקפאה עמוקה, בהחלט יש כיף מסוים בלראות את דן אקרויד עושה דברים על המסך הגדול שוב (למרות שהוא מוקף ביותר מדי ילדים מעצבנים).

עם זאת, הניסיון של המפיקים לרקוד על כל החתונות בו בזמן מוליד מיזם עצוב וחסר כל נשמה. פול ראד מעולם לא היה פחות חינני ו/או כריזמטי. ביל מאריי, שצץ לכמה דקות כדי לאסוף את הצ'ק השמן שלו, מעולם לא נראה כה אדיש ומשועמם. הסדרה הזאת היתה צריכה לצאת לפנסיה מזמן.