הר של מתחים: על המאבק בין ירדן לסעודיה

שני אירועים בעלי משמעות היסטורית־דתית - שכמעט, רק כמעט, התקיימו ביממה שחלפה, אך בסופו של דבר נדחו - מרמזים על רובד עמוק ונסתר במאבק בין ירדן לסעודיה סביב האפוטרופסות על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים - מסגדי הר הבית. למאבק הזה נקלעה שלא מרצונה גם ישראל.

הנסיך חוסיין, בנו של עבדאללה מלך ירדן, כבר עמד להיכנס שלשום בשערי ההר, כדי להנכיח קבל עם ועולם את מעמדה הפורמלי ההיסטורי של ירדן, כאפוטרופסית הנוכחית מטעם העולם המוסלמי על ההר. אלא שברגע האחרון, בתירוץ של "ויכוח סביב סידורי אבטחה", הביקור בוטל. מנקודת המבט הירדנית "נעיצת הדגל" הפומבית הזאת נדרשה בדחיפות, על רקע ידיעות לא מוכחשות, שיורש עצר אחר, סעודי, מוחמד בן סלמאן, מנהל מו"מ עם ישראל על עצם קיומה של פגישה עם רה"מ נתניהו. גם במגעים עם הסעודים, נכרך עניין הר הבית. 

סעודיה, כמעצמה אסלאמית שכבר שולטת על מכה ומדינה, שני האתרים הראשונים בקדושתם לאסלאם, מגלה עניין גובר והולך בדריסת רגל משמעותית גם במסגד אל־אקצא, האתר השלישי בקדושתו לאסלאם. סעודיה מבקשת לכונן בהר סטטוס קוו חדש. היא מוכנה להשקיע בירושלים ובהר סכום עתק של עשרות מיליארדי דולרים ולכונן עם ישראל נורמליזציה ברמה כלשהי.

התמורה שהיא דורשת היא בין היתר שותפות בכירה, לצד ישראל, בניהולו בפועל של ההר, במקום או לצד ירדן. לסעודיה יביא מעמד שכזה דיבידנד עצום: סטטוס של מעצמה דתית, ששולטת על שלושת המקומות הקדושים לאסלאם, וגם הבסת טורקיה של ארדואן, שכידוע, אינו חדל מניסיונותיו "לשחרר" את ההר מידי ישראל.

ירדן, מצידה, זועמת על עצם העלאת הרעיון. השושלת ההאשמית הפסידה לסעודים את התפקיד של "שומר המקומות הקדושים לאסלאם" במכה ומדינה לאחר מלחמת העולם הראשונה. היא "התנחמה" באפוטרופסות המשנית על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים. המעמד הזה נשמר לה גם במסגרת מערכת היחסים שלה עם ישראל לאחר 1967. 

ירדן המשיכה להיות מעורבת בניהול הדתי של ההר באמצעות הוואקף הירדני. היא זכתה להכרה במעמדה הבכיר בהר במסגרת הסכם השלום עם ישראל ב־1994, והיא מעורבת פעילה ודעתנית בשורה של עניינים שוטפים הנוגעים להר. החל משיפוץ כותלי ההר, דרך תרגילים משותפים עם כוחות הצלה ישראליים בהר (רק השבוע), ועד לווטו שהיא מטילה מעת לעת על תוכניות ישראליות אפילו ב"סובב הר הבית" (החלפת גשר המוגרבים, או פינוי פסולת בניין מ"הכותל הקטן").

כשהמלך ח'אלד, מלכה הרביעי של סעודיה, שיגר בתחילת שנות ה־80 שליחים למנחם בגין והציע לו הון עתק לפיתוח מזרח תיכון חדש תמורת דגל סעודי בהר, בגין זרק את השליחים מכל המדרגות. היום השתנו הזמנים. נתניהו ואנשיו מעורבים בשיחות על אפשרות שילובה של סעודיה כבעלת מעמד בהר. זה החל עוד בתקופה שבה הוכנה תוכנית המאה ונמשך עד לאחרונה.

ישראל הפכה בפועל לסוג של "שוטר תנועה" בהר. היא מנסה, לא תמיד בהצלחה, לדאוג למעמדה שלה כריבון בהר, ובד בבד לווסת בין אינטרסים סותרים של גורמים ערביים ואסלאמיים שונים, כרגע - סעודיה וירדן.

עבור ירדן, שתורמת לגבול מזרחי שקט עימנו ומנהלת מערכת יחסים כלכלית וביטחונית ענפה עם ישראל - ההר אינו רק סמל היסטורי אלא גם עוגן וערובה ליציבות השלטון בממלכה; שלטון שעליו קמים לא פעם גורמי אסלאם קיצוניים. כך מוצאת עצמה ישראל "רגל פה, רגל שם", מזפזפת במאבק הבין־אסלאמי הזה בין ירדן לסעודיה, מרצה פעם את זו ופעם את זו.

עד שתידרש להכרעה אחרת - וייתכן שהרגע הזה אינו רחוק - ירדן היא עדיין הפרטנר המועדף על ישראל בהר הבית. זאת, למרות שהיא נזקקת לישראל, לא פחות וכנראה יותר מאשר ישראל נזקקת לה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו