הרבה נאמר על פרשת האונס באילת, זו שמככבת כרגע בחדשות עד שתישכח בגלל נושאים אחרים. אני רוצה לדבר קצת בשם הנערה עצמה. איך אני יכולה? אני לא. היא עברה אונס קבוצתי ואני עברתי "רק" אונס רגיל. אבל אני יכולה לנסות להסביר מה מרגישים מתוך מה שחוויתי.
חשוב לי לציין שאני לפחות נפגעתי בתור בוגרת. כך שהיכולת שלי לשקם את עצמי היא טובה יותר לעומת נערה או ילדה, שהטראומה שעברה תהיה עבורה בעלת השלכות הרסניות פי כמה וכמה.
אז מה זה בכלל אונס? מה מרגישה הנאנסת? לצערי, אני חושבת שאנשים לא מספיק מבינים את ההשלכות של האירוע הזה שנקרא אונס.
אונס גורם לך להפסיק להאמין באנשים, אונס גורם לך להפסיק להאמין בעצמך, הרי לא הצלחת למנוע את הדבר הנורא הזה. אונס גורם לך להפסיק להאמין בעולם ובטוב שבו, בתמימות שבו.
בזמן האונס יש פחד קיומי. הרי משהו שולט בגוף שלך, אולי לבסוף הוא גם ירצח אותך? הפחד הזה לא נעלם בסוף האונס. הוא ממשיך איתך. בלילה, ביום, בעבודה, בחיים.
שום דבר לא מכין אותך לאונס. גם אם נחשוב אלף פעמים מה נעשה אם חלילה מישהו יאנוס אותנו, בזמן אמת הכל קופא. הכל מפחיד. אין שליטה על מה שקורה לך ולגוף שלך. את רוצה שזה יסתיים, אפילו את נלחמת על זה באופן מילולי ופיזי, אבל שום דבר לא עוצר את מי שבא בשביל מטרה אחת - לאנוס.
את מבינה שאת לא חשובה לו, לאנס, כאדם, אלא רק כגוף. הוא כאן כדי לספק את היצר שלו. זה שעל הדרך הוא פוגע בך, מחלל את גופך, רוצח את נשמתך- זה לא מזיז לו. וכן, מבחינתו מה שאת מרגישה זה שולי, הוא לא כאן בשביל להתחשב בך.
אחרי הכל באה הבושה שמלווה את מה שקרה (שכמובן אין במה להתבייש, אבל אכן היא קיימת), הבושה מחמירה את כל המחשבות וגורמת לתחושה של בדידות.
לצערי, כמו רבים מאיתנו, לא הופתעתי כששמעתי מה שקרה לנערה באילת. איך אפשר אחרת אחרי קבלת הפנים לה זכו הנערים כשחזרו מאיה נאפה, וכשאין הרתעה מבחינת העונש, זה פשוט לא מפתיע. אנחנו חיים במדינה בה להונות את מס הכנסה זה חמור בהרבה (ציפי ובר רפאלי) מלפגוע מינית (איבגי), שום דבר כבר לא מפתיע.
ולמרות זאת, אל תישארו לבדכן ולבדכם עם הטראומה. אני קוראת לכל נפגע/ת, וגם לך נערה יקרה, אתם כל כך לא לבד. תראו כמה נשים ואנשים אתכם! תפנו לעזרה, לחברים, למישהו מהמשפחה. אל תתביישו, אתם ממש לא אשמים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו