כשבעלות הברית שחררו את אירופה מגרמניה הנאצית, חיילים ואזרחים ניפצו, הרסו וקרעו כמעט כל צלב קרס שבו נתקלו. כשאומות מרכז ומזרח אירופה שחררו את עצמן מהדיקטטורות הקומוניסטיות, הורדת סמלים והריסת פסלים של אבות ובכירי משטרי הדיכוי הללו הפכה לספורט לאומי. לא לשווא הפך אז פירוקה של חומת ברלין לסמל ניצחון החופש על הדיכוי.
צילום: רויטרס
אחד הרגעים הזכורים בשחרור עיראק משלטון העריצות של סדאם חוסיין הוא מעמד הפלת פסל גדול-מימדים של ה"קצב מבגדד" שעמד באחת הכיכרות הראשיות בבירה, על ידי חיילים אמריקניים, לקול מצהלות התושבים המקומיים. הפלת פסלים ומחיקת סמלים המוצבים במרחב הציבורי הפכו לסממני רגעים היסטוריים של שחרור ומהפכות חופש. אך לאיזו מהפכה אנחנו עדים כעת?
ההפגנות והמהומות שהחלו במקומות שונים במערב בעקבות הריגתו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר מקבלות ממדים של מאבק היסטורי, ליתר דיוק מאבק בהיסטוריה: רשת HBO הסירה מרשימת הסרטים שלה את הסרט זוכה האוסקר משנת 1939 "חלף עם הרוח" בכיכובם של וויוויאן לי וקלארק גייבל שעוסק בתקופת מלחמת האזרחים בארה"ב על רקע סוגיית ביטול העבדות; פסלים של כריסטופר קולומבוס - מגלה אמריקה, חוללו, נהרסו ונערפו במדינות שונות בארה"ב בטענה שמדובר באדם שביצע פשעים נגד האנושות כלפי האוכלוסייה הילידית ברחבי אמריקה; בערים בדרום ארה"ב החלו להסיר פסלים פומביים של מנהיגי "הקונפדרציה" - ברית מדינות הדרום, שתמכה בהמשך העבדות במלחמת האזרחים האמריקנית במאה ה-19; במסגרת זו, החליטו הרשויות בריצ'מונד, וירג'יניה, להסיר את פסלו העצום (משקלו 12 טון) של הגנרל רוברט א. לי, מפקד צבא הקונפדרציה, שהוקם ב-1890, עשרות שנים לאחר תום מלחמת האזרחים. המושל המקומי הצהיר: "לא נטיף יותר לגרסה לא נכונה של ההיסטוריה. הפסל ניצב כאן זמן רב. זו הייתה טעות להציב אותו אז, וזו טעות לשמור אותו היום".
לפי מחקר שפורסם לפני שנה, ב-23 מדינות בארה"ב, בעיקר בדרומה, יש 780 מונומנטים במרחב הציבורי שמוקדשים לקונפדרציה ולבכירים. כמעט כולם נבנו בסוף המאה ה-19 ובשלושת העשורים הראשונים של המאה ה-20.
הדיון בארה"ב על הצורך להסיר את הפסלים ההיסטוריים הללו החל לתפוס תאוצה רק בשנים האחרונות, ליתר דיוק לאחר הטבח בכנסייה בצ'רלסטון, שבו נרצחו ב-1915 תשעה מתפללים שחורים בידי גזען לבן.
העימות בין אלה שרואים בפסלים הללו חלק ממורשתה ההיסטורית של ארה"ב ותומכים בהישארותם, לבין אלו שרואים בהם סמל לגזענות הלבנה בעבר ובהווה - הגיע לשיאו לפני שלוש שנים בשרלוטסויל, ויריג'יניה, כשפעילי ימין קיצוני התכנסו להפגנת מחאה נגד כוונתה של העירייה להסיר את פסל הגנרל לי. בפיגוע דריסה במפגיני נגד נרצח אדם ו-19 נפצעו.
בכיכר הפרלמנט בלונדון הוצבה שמירה מיוחדת על פסלו של רה"מ לשעבר ווינסטון צ'רצ'יל לאחר שזו רוססה על ידי מפגינים בכתובת "גזען".
בלונדון הוסר על ידי הרשויות פסלו של סוחר העבדים רוברט מיליגאן, שניצב מחוץ למוזיאון הבריטי. מיליגאן היה בעלים של מטעי סוכר גדולים בג'מייקה והחזיק מעל ל-500 עבדים. הנהלת המוזיאון הבריטי מסרה, שהיא מכירה בכך שהפסל הוא חלק מ"הלבנת היסטוריה מתמשכת, המתעלמת מכאבם של אלו שעדיין נאבקים בשרידי הפשעים שמיליגאן ביצע נגד האנושות".
ראש עיריית לונדון סדיק קאן הכריז שהעירייה תבצע בחינה מחדש של כל הפסלים ושמות הרחובות בבירת הממלכה המאוחדת, ואלו הקשורים לעבדות יוסרו.
בעיר הקיט הבריטית בריסטול הפילו מפגינים את פסלו של אדוארד קולסטון, סוחר עבדים מהמאה ה-17, שאוניותיו העבירו 80 אלף עבדים מאפריקה לאמריקה. רבים מהם מתו. המתנגדים למעשה טוענים שבריסטול הרוויחה רבות מעושרו של קולסטון.
באדינבורו, בירת סקוטלנד, נצבע באדום בסיס פסלו בן 46 המטרים של הפוליטיקאי הנרי דאנדאס, שמילא תפקיד מרכזי בפוליטיקה הסקוטית במאות ה-18 וה-19 וכונה "המלך הלא מוכתר". ב-1792 העלה דאנדאס תיקון לחוק ביטול העבדות, שעיכבה את הביטול ב-15 שנים. אלפים מתושבי העיר חתמו על עצומה להסיר את הפסל. העירייה הודיעה שתוסיף למרגלותיו שלט, שיכלול מידע על קשריה של אדינבורו לעבדות; בגלזגו, עיר נוספת בסקוטלנד, שינו מפגינים את שמות הרחובות שנקראו על שם אנשים שעסקו בסחר עבדים.
בנוסף לכל זאת, בערים שונות ברחבי בלגיה מפגינים ריססו ושרפו פסלים של המלך ליאופולד השני, ששלט בין השנים 1909-1865 והפך את קונגו למושבה בלגית. בתקופתו של ליאופולד בוצע בקונגו רצח עם של כעשרה מיליון איש, והאוכלוסייה האפריקנית שועבדה על ידי המדינה הקולוניאלית לניצול משאביה הטבעיים להעשרת הממלכה האירופית הקטנה. ליאופולד גם הביא קונגולזים ל"גן חיות אנושי" שהקים בבריסל.
עוד בנושא:
• מחאות הקהילה השחורה בבריטניה: "גזענות היא וירוס"
• על שיח ללא גבולות ועקרון התקינות הפוליטית
• בצל המהומות: ג'ורג' פלויד הובא למנוחות
• אחרי המחאה: משטרת מיניאפוליס תפורק
עשרות אלפים חתמו על עצומה להסרת פסלו של המלך בעיר הנמל אנטוורפן, לאחר שזה שנשרף ונבצע באדום. הפסל הועבר בינתיים למוזיאון.
למה ולמי מועילה הסרת הפסלים הזו? הרי העבדות של אז כבר אינה קיימת. היא הוחלפה בעבדות אחרת ובסוחרי עבדים אחרים, שמעבירים מאות אלפי אפריקנים ואסייתים לאירופה ודרום אמריקנים לארה"ב. אלה שמצליחים לשרוד את מסלול ההברחות המסוכן, מועסקים בתנאים קשים ומחפירים ביותר.
במקום להילחם בפסלים רצוי להתגייס למאבק בסחר הזה בבני אדם. אך אלה שנלחמים בפסלים הם גם אלה שנאבקים לאפשר לסחר העבדים המודרני הזה להימשך - ומעוניינים להעניק לו לגיטימציה.
זה אולי המקום להזכיר, שדווקא המפלגה הדמוקרטית בארה"ב הייתה זו שתמכה בהמשך העבדות ופתחה את שורותיה לתנועה הגזענית ה"קו קלוקס קלאן". הרפובליקנים התנגדו. לבכירי ונציגי המפלגה הדמוקרטית יש הרבה סיבות לכרוע על ברכיהם ולבקש סליחה. אבל הם לא עושים זאת. הם משלהבים מחאה חברתית לצרכיהם הפוליטיים בשנת בחירות.
מחיקת ההיסטוריה מהמרחב הציבורי והעלמת סרטים כ"חלף עם הרוח" לא תשנה את ההיסטוריה. אפשר להוסיף לצד הפסלים והסרטים הסברים חינוכיים. כמו שעשו בגרמניה למהדורה החדשה של "מיין קאמפף", ספרו של היטלר שהיה אסור לפרסום במשך 70 שנה.
בהקשר של "מחאת ג'ורג' פלויד", רצוי לא לשקוע בהיסטוריה רחוקה ולא רלוונטית, אלא להסתכל בעיניים פקוחות על המציאות - וזו שונה מאוד ממה שמתארים לנו המפגינים והמתפרעים ברחבי המערב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו