בשבועות האחרונים נשמעים קולות רבים בספרות הישראלית, הקוראים לשינויים דחופים לאורכו, לרוחבו ולעומקו של הענף. התזמון אינו מקרי: גורמים מרכזיים בספרות המקומית רואים בסיום הקדנציה הארוכה של השרה מירי רגב במשרד התרבות הזדמנות לתיקון ולריפוי. הגורמים הללו, שרבים מהם שוחחו בשבוע האחרון עם "ישראל היום", טוענים כי חמש השנים האחרונות פערו "חור שחור" מתחת לתעשיית הספרות בישראל.
לפני שבועיים פורסמה ב"ישראל היום" כתבה שעסקה במצוקת הוצאות הספרים בישראל, שרובן המכריע לא התאושש מפארסת ביטול חוק הסופרים. מאז, התפרסמו בבמות שונות, ובהן בעיתון "הארץ" וברשתות החברתיות, מכתבים ופניות של סופרים ישראלים לשר התרבות החדש, חילי טרופר, בקריאה לתקן עיוותים חוקתיים ומבניים בשוק. עדויות על סופרים שחיים בעוני, ועל מצב כלכלי אנוש של הוצאות לאור וחנויות ספרים, הן עניין שבשגרה. רק השבוע חזרו חלק מעובדי ההוצאות הגדולות לאור מחופשה ארוכה ללא תשלום, שנכפתה עליהם בגלל הקורונה. רבים עדיין מצויים באותה "חופשה", וספק רב אם ישובו לעבודתם.
עתה מתבהרת תמונה עגומה גם בשדה החשוב ובנכס הגדול ביותר של הספרות הישראלית – הספריות הציבוריות. תחקיר "ישראל היום" מגלה כי כ-250 ספריות ציבוריות בישראל (ולמעשה למעלה מ-700 ספריות כולל שלוחות וסניפים במועצות אזוריות) מצויות בחודשים האחרונים בשיתוק כמעט מוחלט. השיתוק איננו תוצאה של הקורונה, אלא של ניתוק של המחלקה לספריות במשרד התרבות מהשטח, וממנהלי הספריות ברחבי הארץ.
מנהלי ספריות רבים, חלקם ותיקים ובעלי עשרות שנים של עבודה ספרנית, מעידים כי המחלקה לספריות והעומד בראשה, מר בועז דהן, פועלים בחוסר שקיפות תקציבית ובשרירותיות. זאת, מבלי להתחשב כלל בצרכי הספריות ובקוראים שלהן - המונים למעלה ממיליון ומאתיים אלף איש המנויים לספריות, ומספר גבוה בהרבה של אזרחים שאינם מנויים אך משתתפים בפעילויות בספריות.
שיא הניתוק הגיע, לדברי כמה מהמנהלים, בתחילת השנה הנוכחית, כשהמשרד פירסם מכרז רכש. במכרז זכתה חברה חדשה שסיפקה מערכת "מסורבלת ואטומה", המעכבת אספקה של ספרים חדשים, אירועי תרבות, שעות סיפור והצגות תיאטרון לספריות ברחבי ישראל.
מירי רגב, שרת התרבות היוצאת (צילום: קוקו)
תקציר הפרקים הקודמים: לפי חוק הספריות הציבוריות שנחקק בשנת 1975, היו הספריות כפופות תקציבית לרשויות המקומיות שבהן פעלו. אלא שהמשבר הכלכלי ששרר ברשויות רבות בתחילת המילניום, פגע אנושות גם בספריות, שסבלו מאי-העברת תקציבים. בשנת 2007 הגיש ח"כ הרב מיכאל מלכיאור תיקון לחוק, שאסר על הספריות לגבות דמי מנוי מקוראים, ולחילופין הגדיל את תקציבן בכ-50 אחוז (לכדי 85 מיליון שקל בשנה לערך) והעביר את אחריות הזרמת הכספים למשרד התרבות, בכך שיזרים אותם היישר לספריות עצמן. התקציב לספריות מעוגן בחוק – ואינו חלק מהתקציב השוטף של משרד התרבות.
האפקט היה דרמטי - לטובה. החל מסוף העשור הקודם הפכו הספריות למוקד של התחדשות תרבותית. מסף פשיטת רגל הן עברו לפריחה אמנותית ושיווקית, עם עלייה תלולה במספר המנויים ובאירועים שמתארחים בהן. הספריות הן מוקד פרנסה לאלפי אמנים בישראל.
את המחלקה לספריות במינהל התרבות ניהל מאז שנת 1981 ויקטור בן-נעים, שנחשב ל"פנים של הספריות" במשך עשרות שנים. "ויקטור עבד במחלקה משנת 1971, אדם נעים הליכות שטובת הספריות היתה בראש מעייניו; הוא הבין את הייחוד של ספריות ציבוריות", מבהיר מנהל ספרייה ותיק מאזור הדרום. אלא שבשנת 2012 בן-נעים פרש לגמלאות; למשך תקופת ביניים המחלקה נוהלה על ידי רבקה שוויקי, אך בשנת 2015, לאחר מינויה של מירי רגב לשרת התרבות החדשה, התמנה לתפקיד בועז דהן.
מאז, מעידים מנהלים רבים ששוחחו עם "ישראל היום", "המחלקה לספריות מנותקת לחלוטין מהמנהלים בשטח. בועז דהן מקבל החלטות לבד, והן בדרך כלל נגד האינטרס של הספריות". דהן ניהל בעברו ספרייה אקדמית במכללת "אחווה" ובמשך כמה חודשים שלוחה של ספרייה בראשון לציון, אך לא ניהל לאורך זמן רשת ספריות גדולה. אנקדוטה המעידה על אופן המינוי שלו מספק מנהל ספרייה בכיר:
"כמה שבועות לאחר שדהן מונה לנהל שלוחה של ספרייה באזור ראשון לציון, התקשרה אליי מנהלת הרשת באזור שלו וביקשה ממני שאבוא ואסביר לו מה זה ספרייה ציבורית. היא טענה שהוא ממש לא בכיוון. נסעתי אליו ונפגשנו במשך שעה וחצי. הסברתי לו על רגל אחת מה זה אומר לנהל ספרייה. להפתעתי, אחרי שבוע, שמעתי לפתע שהוא מונה על ידי משרד התרבות לממונה הארצי של המחלקה לספריות ציבוריות".
מאז מינויו של דהן, מנהלים מעידים כי נוצרה שגרה מוזרה, שבה אין להם מושג מהם הקריטריונים שלפיהם נקבע התקציב לספריות. "פעם ידעתי את הקריטריונים לתקציב שאקבל לספרייה שלי", מספרת מנהלת רשת ספריות בעיר גדולה במרכז הארץ, "אבל בשנים האחרונות אין לי מושג, והתקציב גם מגיע באיחור משמעותי שמונע מאיתנו לנהל ספרייה לאורך כל השנה".
אותה מנהלת מספרת כי הכסף לספריות אמור להגיע בארבע פעימות במהלך השנה, אולם "הפעימה הראשונה מגיעה במקרה הטוב בחודש מארס, ובמקרה הרע בחודש מאי. עד אז אין לי כסף לרכש ספרים, לאירועי תרבות ולניהול שוטף. פעם עבדנו מינואר ועד דצמבר. היום, המחלקה לספריות מורה לנו לנצל את כל התקציב עד אוקטובר – אחרת הוא יחזור למשרד האוצר. נוצר מצב שאת הפעימה השנייה והשלישית אני מקבלת יחד רק בספטמבר, ואז בתוך חודש אני אמורה לנצל קרוב למיליון שקלים בחודש. זה אבסורד שמעמיד את הספריות על סף פשיטת רגל". מנהל אחר מבהיר: "למעשה, אין לנו 12 חודשים תקציב אלא במקרה הטוב שבעה חודשים".
במשך שנים רבות הספריות ניצלו את התקציב שהוקצה להן לרכישת ספרים, לאירועי תרבות, להשתלמויות ולהוצאות שוטפות, דרך חברת הרכש "פמי פרימיום". רכישת הספרים היתה פשוטה: מנהלי הספריות קיבלו מההוצאות לאור רשימת כותרים חדשים, סימנו את הספרים שהם מעוניינים לרכוש לספרייה שלהם ובחרו את הספק הזול והמתאים להם (לדוגמה - "סטימצקי", "ספר לכל" או "צומת ספרים"). אחרי יום או יומיים מיום ההזמנה - ארגז הספרים נחת בספרייה. הכסף ירד מהתקציב שהיה בניהול הישיר של מנהלי הספריות.
אלא שמכרז רכש שפירסם משרד התרבות בסוף 2019 הפך את הקערה על פיה, ואילץ את מנהלי הספריות להיות "קלדנים ולא מנהלים", לדבריהם. במכרז החדש זכתה חברת "ניטו טק", שמשרדיה נמצאים בלוד. לדברי רון ניסל מילר, מנהל הספרייה במועצה האזורית משגב, מערכת הרכש של "ניטו טק" היא "בלתי אפשרית לשימוש במילים יפות, ובמילים פחות יפות - פשוט נוראית".
מילר מסביר כי שיטת הרכש החדשה דורשת ממנהלי הספריות להקליד כל ספר שהם מעוניינים בו לתוך המערכת הממוחשבת של "ניטו טק". "אני מנהל ספרייה של רשות מקומית עם 30 אלף איש וקונה ספרים ב-7,000 שקל בחודש", הוא אומר, "אבל תחשוב על ערים ענקיות כתל אביב, ראשון לציון או נתניה – המנהלים שם אמורים להקליד אלפי ספרים בחודש לתוך המערכת. למי נשאר זמן לנהל ספרייה? להיות בקשר עם הציבור?"
בשיטה החדשה, המנהלים אמורים לאתר את הספרים החדשים שראו אור בעיתונות או באתרי ההוצאות לאור; "בנוסף לכל אני לקטור", מגחך אחד המנהלים. לאחר שהם מקלידים את הנתונים למערכת, "ניטו טק" מפרסמת מכרז על הספרים הנבחרים, ומפזרת את הרכישה בין כמה ספקים שהציעו את המחירים הזולים ביותר. על המנהלים נאסר ליצור קשר ישיר עם ספקים. הסירבול גורם לכך שספרים מגיעים בתפזורת לספרייה רק כ-30 יום ואף יותר מיום הזמנתם, ואינו מאפשר כלל מעקב אחר חשבוניות והזמנות. ואם סברתם שמדובר בחיסכון של כספי ציבור – טעות בידכם. ספק שהציע מחיר זול וזכה במכרז, אינו יכול לגשת למכרז הבא. למה? ככה.
בועז דהן, הממונה על הספריות הציבוריות במינהל התרבות (צילום: מיטל פומברג, דוברת מ"א נחל שורק)
תרצה שקד-כהן, יו"ר איגוד מנהלי הספריות הציבוריות בישראל ומנהלת הספרייה בכפר יונה, מסכימה כי המשבר הנוכחי עמוק ואקוטי. "מערכת הרכש החדשה מסרבלת את תהליכי העבודה והופכת את מלאכת הרכש לבלתי אפשרית", היא אומרת, "אם בעבר בחרנו ספרים בחנות או מהספק והקלדנו חשבונית המגלמת מאות ספרים, היום נדרשים המנהלים לשבת שעות אל מול רשימות ספרים ולהקליד ספר-ספר במערכת, שהרבה פעמים אחרי שעות של הקלדה פשוט זורקת אותם החוצה. גם אם צלחנו את השלבים הללו, הרשימות יוצאות לתימחור ולתהליך שמעכב את קבלת הספרים אל הספרייה בשלושה שבועות ויותר, וכשהספרים כבר מגיעים זה בחלקיות מדאיגה ובהנחות שיש בהן פערים בין ספרייה לספרייה. בלתי אפשרי לרכוש כך ספרים. זה אינו מענה סביר לקוראים, ובזבוז כוח אדם וכספי ציבור".
מנהל ספרייה באזור הדרום מספר כי הזמין לספרייתו עותקים של הספר "המורדת" מאת דבורה פלדמן, שזכה לעיבוד טלוויזיוני בנטפליקס, יצא לאחרונה במהדורה מחודשת וכבש את טבלאות רבי המכר. "הקלדתי את הנתונים לתוך המערכת של ניטו טק ב-30 לאפריל והיום, תחילת יוני, טרם קיבלתי את הספרים", הוא מבהיר, "פעם הייתי מזמין ספרים ולפעמים מקבל אותם עוד לפני החנויות". זאת ועוד, בשיטה הנוכחית ניתן להזמין אך ורק ספרים עם דאנקוד ומחיר קטלוגי, אלא שספרים רבים, ובמיוחד ספרי פרוזה המיועדים למגזר החרדי, אינם מקוטלגים כך. "וכך בערים מסוימות, שבהן 30-40 אחוז ממנויי הספרייה הם חרדים, לא ניתן כעת להזמין ספרים מתאימים למגזר הזה. אותו דבר לגבי ספרים בשפות זרות – המערכת לא מאפשרת הזמנה שלהם", מבהיר אחד המנהלים.
מנהל נוסף מודה כי הוא משווע ל"יועצים משפטיים שיכולים להוציא אותנו מהסבך של המכרז הזה. דווקא עכשיו, בתקופת קורונה, אנחנו רוצים לפתח את עצמנו מחדש ולספק תרבות ופרנסה לאמנים, ואנחנו עומדים ללא יכולת מימוש התקציב. אנחנו הגוף היחידי שלא מדבר על תוספת תקציב - רק תנו לנו יכולת להשתמש במה שמגיע לנו על פי חוק. מיליוני קוראים עוד לא יודעים זאת בגלל שיתוק הקורונה, אבל בקרוב הספריות לא יוכלו לתת להם מענה כראוי".
לדברי אותו מנהל, הציבור הרחב שפוקד את הספריות הציבוריות בישראל עדיין לא חש פיזית במשבר, בגלל מגיפת הקורונה שסגרה את שערי הספריות לתקופה ארוכה. "המערכת נכנסה לפעולה באפריל, בזמן הסגר, אבל בקרוב הציבור יגלה שהספריות לא יכולות לספק לו את מבוקשו. סטודנטית שלי, מנויה ותיקה בספרייה, התקשרה אליי וביקשה שאזמין לה בדחיפות ספר עיון שהיא זקוקה לו בלימודיה. בעבר נתתי מענה. אבל אמרתי לה שעכשיו אין 'בדחיפות', ושבמקרה הטוב זה ייקח חודש-חודשיים".
מצוקת הרכש, כך נראה, היא רק סימפטום משמעותי ביחסים שבין המחלקה לספריות ובראשה בועז דהן, לבין הספריות עצמן ומנהליהן. בשיחות שערך "ישראל היום" עם מנהלים רבים השבוע, חזרה הטענה לפי דהן לא מתעניין כלל בנעשה תחת ניהולו. "הוא מגיע בדרך כלל לסיורים בספריות ברחבי הארץ, אבל בפועל לא מתעניין בספרייה אלא יותר בפוליטיקה ובמפגש עם ראש העיר", מבהיר אחד המנהלים הוותיקים, שכמו רבים אחרים ביקש להישאר בעילום שם.
מנהל הספרייה בכיר אחר לא חושש לקבוע: "דהן הוא פשוט פקיד גרוע. הוא מעולם לא ניהל ספרייה ציבורית, מעולם לא עבד מול לקוחות קוראים או אירגן אירוע של מרצה או סופר, אין לו מושג ירוק מה אנחנו עושים. ודווקא אותו שמו כממונה על הספריות הציבוריות לקבוע נהלים ולהגדיר תוכנת רכש. הוא לא שיתף את המנהלים בהגדרת הפיצ'רים של התוכנה – והתוצאה הרסנית. כמה הרסנית מאפס ועד אינסוף? אינסוף".
ניסל מילר מהספרייה במשגב, שכיהן בעבר כמפקח על ספריות, מצביע על עניין נוסף: "תקציב הספריות עומד על 85 מיליון שקל, אבל רק שני שליש מהם עובר לספריות עצמן. השליש שנותר מוקצה ל'פרויקטים רוחביים', כמו ספריות ניידות למגזר הערבי או מנוי לכתבי עת; אלא שאין קריטריונים כתובים שמבהירים לאן הכסף הזה הולך. לא ברור מי האנשים שאמורים לעקוב ולדאוג שהוא אכן הולך לפרויקטים הללו".
מנהלת רשת ספריות מאזור המרכז מבהירה בעניין התקציב המיועד לספריות עצמן, כי "הוגשה בקשה לתנועה לחופש המידע לחשוף את הקריטריונים של חלוקת התקציב לספריות, אבל המידע שהועבר היה חלקי ביותר. בעבר הכל היה שקוף, התקציב עבר לאחריות המנהלים בשטח - והספריות פרחו. עשינו דברים מדהימים והספרייה נגישה לכולם – יש שעות סיפור ב-10 שקלים והצגות ילדים מתיאטראות מובילים ב-20 שקל. איפה אפשר לקבל סל כזה במקום אחר? מה שקורה בשנים האחרונות הוא פשוט בריונות של המחלקה לספריות נגד מנהלי הספריות; הפכו אותנו לגנבים ולשקרנים. אבל אנחנו אנשים ישרים ושומרי חוק, שמופקדים על כספי ציבור ומקפידים עליו יותר מאשר על כספם הפרטי".
שקד-כהן מבהירה כי היא "מזדהה עם הטענות של מנהלי הספריות בכל הנוגע להתנהלות לא משקפת ולא משתפת של המחלקה. עד היום לא פורסמו התבחינים לחלוקת התקציב לספריות. מערכת הרכש החדשה היא רק דוגמה לכשל שיכול לנבוע מחוסר השיתוף. כאיגוד נבחר ומייצג אנחנו מנסים להתדפק פעם אחר פעם על דלתות המחלקה, אבל לא זוכים לשינוי המיוחל".
תרצה שקד-כהן, יו"ר איגוד מנהלי הספריות הציבוריות
מי שאמורה לפקח על המחלקה לספריות היא המועצה לספריות ציבוריות – גוף שקיים בחוק ותפקידו גם לייעץ ישירות לשרי התרבות. בראש המועצה עמד בעבר פרופ' אורציון ברתנא, שלדברי מנהלי הספריות כינס את המועצה אחת לחודשיים, כמקובל, ושמר על שיח ער מול דרג השטח.
כשנה לאחר כניסת מירי רגב למשרד התרבות, ברתנא התפטר. המועצה פוזרה, וכונסה מחדש בקיץ 2016 בראשות פרופ' חביבה פדיה. לדברי שקד-כהן, בעבר מנהלי ספריות היו חלק מהותי מהרכב המועצה, אך מאז "גם מהמועצה הורחקנו". לדברי שלושה מנהלים, בתחילת הקדנציה של פדיה נערכה פגישה אחת של המועצה, אולם מאז, במשך שנים לא נערכו פגישות נוספות. פדיה טוענת כי המועצה דווקא כן התכנסה, בדרך כלל בספריות ברחבי הארץ, אולם כל הניסיונות למצוא פרוטוקולים של ישיבות המועצה באתר משרד התרבות העלו חרס. באתר עצמו, אגב, ברתנא עדיין מופיע כיו"ר המועצה, וכך גם שמות החברים שכבר שנים לא מכהנים בה.
ובכל זאת, למרות הניתוק והחומה הביורוקרטית, מנהלי הספריות לא אומרים נואש. "כולי תקווה שעם היכנסו של השר החדש, חילי טרופר, נזכה גם להיכנס לעידן חדש וטוב עבור הספריות, אשר תשובנה ותפרחנה כפי שראוי להן וכפי שהן צריכות למען אזרחי ישראל", אומרת שקד-כהן, "מנהלי הספריות הם אנשים חדורי שליחות המחוללים יום יום קסמים. הספריות מזמן כבר לא רק ספרים. יש בהן שפע תרבות ויצירה, והן מקום בילוי למשפחות ולקהלים מגוונים".
תגובת משרד התרבות ומחלקת הספריות:
לעניין שקיפות התבחינים לתקצוב: בניגוד לטענות, מבחני התמיכה בספריות הציבוריות, לרבות מודל חלוקת התמיכה, מפורסמים לעיני הציבור הרחב באמצעות אתר משרד התרבות והספורט. זאת בהתאם לחובת השקיפות החלה על משרדי הממשלה.
תקציב הספריות ניתן באמצעות ארבע פעימות לאורך שנת תקציב. השנה, נוכח המצב המורכב והייחודי שנוצר, ובהעדר תקציב מדינה, ניתנה לספריות פעימה ראשונה מהתקציב במסגרת תקציב המשכי, המנוהל בידי החשב הכללי במשרד האוצר. בהתאם לנוהל, הפעימה השנייה ממתינה לאישור וועדת החריגים של החשב הכללי באוצר.
אשר לטענות בדבר שיתוף מנהלי הספריות בתהליך קבלת ההחלטות: מאחר שמדובר בכ-680 ספריות ציבוריות ומנהלים הפזורים ברחבי הארץ מצפון לדרום, בכלל המגזרים והאוכלוסיות, כשלכל אחד מהם צרכים ובקשות ייחודיות, הוחלט לרכז באמצעות צוותי הפיקוח את כל הפניות המתקבלות מהם.
בעניין מערכת הרכש החדשה: הזכיין החדש החל בעבודתו לפני כחודשיים, ולצורך הטמעת המערכת החדשה נדרשת תקופת הסתגלות. המשרד מקיים מדי שבוע ישיבות עבודה קבועות עם הזכיין על מנת להביא בפניו את כל הבקשות לשיפור ולהתייעלות, ואלו זוכות להתייחסות ולמענה. בימים הקרובים יוטמעו שיפורים במערכת.
בניגוד לטענות, ספרים המיועדים למגזר החרדי מצויים בפריטים הזמינים לרכישה באמצעות המערכת.
אשר למתווה לחזרת אירועי התרבות לפעילות ב-14 ביוני: המתווה מפורסם במלואו באתר משרד התרבות והספורט ונגיש לציבור הרחב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
