חי ורעב: האלבום החדש של הסטרוקס

"רק רציתי להיות אחד מהסטרוקס, עכשיו תראו את הבלאגן שגרמתם לי לעשות". בשורה זו, שכבר הפכה אייקונית, פתח לפני שנתיים אלכס טרנר את אלבומה האחרון של להקתו, ארקטיק מאנקיז, ועורר מהומה שלמה.

טרנר בעצם הודה שאת כל הזוהר ודמות המשורר המודרני האורבני הוא חייב ללהקה חצופה אחרת, שלפני ‭ 19‬שנים החזירה את הגיטרות והרוקנרול לאופנה. במבחן הזמן, התפקיד ההיסטורי שלהסטרוקסהיה כנראה לבשר את שובו של צליל הגראז' ולהשפיע על דור שלם של יוצרים, שהגיעו רחוק מהם.

אבל ‭ ,"The New Abnormal"‬אלבומה החדש של החמישייה הניו-יורקית, והראשון זה שבע שנים - נשמע שונה משמעותית מכל מה שחבריה הוציאו בשנים האחרונות. בהופעת תחילת השנה והעשור החדש של הסטרוקס בברוקלין הכריז ג'וליאן קזבלנקס: "הופשרנו חזרה לחיים, ואנחנו חוזרים". ניכר שהוא התכוון לכך, כי באלבומם החדש - הסטרוקס סוף-סוף נשמעים שוב כמו להקה חיה ורעבה.

למשימת השבתם לתחייה הוזעק מפיק הרוק האגדי ריק רובין, אבל קשה להגיד שטביעת אצבעו מורגשת כאן. מדובר בתשעה שירים מעוצבים באסתטיקה הסטרוקסית המוכרת. זו שמשלבת בין דיסטורשן ואפקט הפאז (שהפך סימן ההיכר של ההרכב בימיו המעצבים) לבין הצליל האייטיזי האלקטרוני ומובל הסינתיסייזרים שאפיין את יצירתו המאוחרת יותר.

אגב שנות ה-‭ ,80‬ההתכתבות עימן אינה מוסתרת והיא קיימת כאן עד לרמה של השאלת אקורדים. ‭ ,"Bad Decisions"‬ למשל, הכיפי שבשירי האלבום, הוא הומאז' ל"‭Dancing with Myself‬" של בילי איידול מ-‭.1981 "At the Door"‬ הוא שיר סטרוקס קלאסי, שמזכיר כמה החבורה הזו מוכשרת ויודעת לכתוב שירי פופ עם הוק שכמעט מכריח אותך לרקוד.

אם האלבום החדש שלהם הוא אינדיקציה להלך רוח, ניכר שהסטרוקס עברו את שלב ההגשמה העצמית של חבריה, סיימו את פאזת ההתבגרות האישית והשנאה ההדדית והקליטו אלבום של הרכב ששינה משהו בעולם הזה, גם אם הוא לא הפך ענק כמו שחשבו שיהפוך. חבריו מסתכלים עכשיו שני עשורים לאחור כמו הרוקסטארים המתבגרים שהם, ואולי סוף-סוף חושבים לעצמם: "אולי בכל זאת כל זה היה די כיף".

‭,"The New Abnormal"‬ הסטרוקס

•יהונתן מרגי תובע את קסטרו

•מיקי מוכתר מקריאה סיפור על קורונה

•האם מעיין ואסיף בדרך לקאמבק?

•לא רק "טייגר קינג": דוקו-פשע שחובה לראות

•צפו: כך דניאל חגגה לאייל גולן יום הולדת

•"ישראל מחוברת": תרבות מקוונת לימי הקורונה