טחנות הצדק טוחנות לאט: נתונים שהגיעו לידי "ישראל היום" מפרטים את מלאי התיקים של כלל השופטים במערכת המשפט כולה - וממחישים את גודל העומס המוטל על המערכת.
על פי הנתונים, המתפרסמים בעקבות בקשת חופש מידע שהגיש ארגון "בצלמו" להנהלת בתי המשפט, שופט ממוצע בישראל מתמודד עם מלאי של כ־530 תיקים בטיפולו, נכון למועד זה. שופטי בתי המשפט המחוזיים מתמודדים עם מעט פחות תיקים מהממוצע, ומחזיקים במלאי של כ־400 תיקים לשופט, בעוד שופטי השלום מתמודדים עם יותר תיקים מהממוצע, ומול שולחנם ניצבים כמעט 600 תיקים לכל שופט. שופטי בתי הדין לעבודה מתמודדים עם מלאי של 486 תיקים בממוצע.
מתוך כלל השופטים, אלו המתמודדים עם מספר התיקים הרב ביותר הם השופט דניאל דמביץ מבית משפט השלום בירושלים, עם מלאי של 4,585 תיקים; סיגלית גץ־אופיר מבית משפט השלום בחיפה עם 4,192 תיקים; עינב גולומב מבית המשפט המחוזי נצרת עם 3,965 תיקים; אמיר צ'כנוביץ מהשלום תל אביב עם 3,809 תיקים; ואליעד וינשל־מרגל מבית משפט השלום ירושלים עם 3,601 תיקים.
הנתונים כוללים את כלל התיקים במערכת, ומספר התיקים אינו משקף בהכרח את משקלם הממשי, שהרי אין להשוות את העומס המוטל על שופט המטפל בתיקים פליליים, למשל, הכוללים דיוני הוכחות ארוכים, לשופטים המטפלים בתיקי תעבורה או פשיטת רגל. המספרים הגבוהים שברשימה זו, למשל, מוסברים על ידי הנהלת בתי המשפט בכך שמדובר בעיקר בתיקי פשיטת רגל, שאופיים אינו מחייב תשומות רבות של השופט לכל תיק.
על פי הנהלת בתי המשפט, חלוקת התיקים בין השופטים נעשית על פי מחקר משקלי תיקים, לכן למרות הפער הגדול במספרי התיקים - הנטל הממשי על השופטים דומה.
בניתוח מספר התיקים הפתוחים בבתי המשפט השונים עולה כי שיאני מלאי התיקים הם בתי משפט השלום במחוז מרכז (הכוללים את בתי המשפט בפתח תקווה, בראשון לציון, ברמלה ועוד) עם 66,212 תיקים; השלום תל אביב עם 49,970 תיקים, השלום ירושלים עם 35,406 תיקים, השלום חיפה עם 29,221 תיקים ובית המשפט האזורי לעבודה תל אביב עם 19,040 תיקים. בתי משפט עם מספר התיקים הקטן ביותר הם השלום בית שאן עם 454 תיקים, השלום קריית שמונה עם 872 תיקים ובית הדין הארצי לעבודה עם 1,045 תיקים.
בפילוח לפי עומס על שופטים, עולה כי שופטי בית משפט השלום בחדרה מתמודדים עם מספר התיקים הרב ביותר בממוצע: 788 תיקים לכל שופט; בית משפט השלום בצפת עם 765 תיקים לשופט; השלום מחוז מרכז עם 752 לשופט; השלום באר שבע עם 702 תיקים לשופט והשלום בחיפה עם 680 תיקים לשופט.
בתי המשפט עם מספר התיקים הקטן ביותר לשופט בממוצע הם בית משפט השלום בבית שאן עם 227 תיקים בממוצע, מחוזי ירושלים עם 264 תיקים בממוצע והשלום בטבריה עם 288 תיקים בממוצע.
כשמדובר בבית המשפט העליון, הנתונים שהגיעו לידינו כוללים רק תיקים שבהם יושבים השופטים כדן יחיד, אך לא את התיקים שבהם נקבעו דיונים בהרכבים מורחבים יותר של שופטי העליון וכן לא עתירות לבג"ץ. בשל כך, המידע מספק תמונה חלקית בלבד של עומס העבודה שעימו מתמודדים שופטי העליון.
על פי הנתונים, לשופט עוזי פוגלמן ממתינים 7 תיקים; לנשיאה חיות 6 תיקים; לניל הנדל, מני מזוז ויעל וילנר 5 תיקים כל אחד; ולגרוסקופף, אלרון, סולברג וקרא ממתינים 4 תיקים. על פי הנהלת בתי המשפט, בעליון נפתחים מדי שנה כ־10,000 הליכים, אשר רק כ־60 אחוזים מהם נידונים כדן יחיד. מטבע הדברים, התיקים הנותרים המגיעים לדיונים בהרכבים מורחבים הם מורכבים יותר ודורשים יותר זמן ומשאבים - כך שהנתונים שבפנינו מספקים בהקשר זה מידע חלקי בלבד.
מעט שופטים, הרבה כסף
מדוע העומס כה גדול? בהנהלת בתי המשפט תולים זאת במספר השופטים בישראל, העומד על כ־8 לכל מאה אלף נפשות, לעומת כ־20 בממוצע מדינות ה־OECD. אולם נתונים נוספים מלמדים שהבעיה עשויה לנבוע גם מסיבה נוספת: מבחינת השקעה כספית במערכת המשפט - ישראל היא שיאנית. מחקר של ה־OECD שבדק זאת בשנת 2013, העלה כי ישראל הוציאה יותר מ־0.8 אחוזים מהתוצר שלה על מערכת המשפט - פי שלושה מממוצע מדינות ה־OECD. נתון זה עשוי ללמד על הקצאת משאבים לא יעילה.
נתון נוסף שעשוי להסביר זאת הוא התמשכות הדיונים, שגם היא ארוכה מהממוצע, העומדת על כ־890 ימי עסקים בישראל, לעומת 506 ימי עסקים לסיומו של הליך משפטי בממוצע ה־OECD.
"מערכת המשפט סובלת מחוסר שקיפות ויעילות", אומרים בארגון "בצלמו", "זה בא לידי ביטוי בעומסים הכבדים המוטלים על השופטים, ובסופו של דבר בפגיעה בשירות הניתן לאזרחים. בתקופה שבה אמון הציבור במערכת הולך ונשחק, יש משנה חשיבות בשיפור התנהלות המערכת והגברת השקיפות בה".