"ורדה על אנייס": אקורד סיום אלגנטי

הסבתא של הגל החדש. אנייס ורדה

רגע לפני שהלכה לעולמה בגיל ‭ ,90‬הציגה הקולנוענית הצרפתייה האגדית אנייס ורדה את סרטה האחרון, "ורדה על אנייס", בפסטיבל ברלין. הסרט התיעודי, שעלה השבוע להקרנות מסחריות אצלנו, הוא למעשה כיתת אמן מורחבת שבה ורדה - שחתומה על קלאסיקות כמו "קליאו מ-5 עד ‭ ,"7‬"עוברת אורח", "המלקטים" ו"החופים של אנייס" - מגישה סקירה אסוציאטיבית ומעמיקה של הקריירה שלה, מדברת קצת על התמות שהעסיקו אותה, משוחחת עם אמנים ששיתפו עימה פעולה, ומספרת על שיטות העבודה שהנחו אותה לאורך העשורים.

ורדה היא פטפטנית חביבה ונטולת יומרות, שמרתק להאזין לסיפוריה. את דרכה החלה בשנות ה-‭50‬ כצלמת סטילס, ולקולנוע נכנסה בעידודם ובעזרתם של הבמאים אלן רנה וז'אן לוק גודאר, שהפכו באותן שנים לדמויות בולטות ב"גל החדש". ורדה, שביימה שורה של סרטים עלילתיים ותיעודיים שהתאפיינו בריאליזם, בפמיניזם ובניסיוניות, הצטרפה אליהם, וב-‭1962‬ גם נישאה לבמאי ז'אק דמי ("מטריות שרבורג"). לימים זכתה לכינוי "הסבתא של הגל החדש", וב-‭2018‬ היתה למועמדת המבוגרת ביותר בהיסטוריה של האוסקר בזכות "אנשים ומקומות" המצוין, שביימה עם האמן הצרפתי ג'יי. אר.

ב"ורדה על אנייס" מפרקת ורדה את התהליך היצירתי שלה לגורמים וגורמת למלאכה הקולנועית להיראות פשוטה, נגישה ומהנה מאוד. היא מספרת על ההשראה לסרטיה ועל האופן שבו הם נוצרו, ולעיתים גם מציינת בחיוך אם הצליחו בקופות או לא. אף שהיא מרבה להופיע בסרטיה, היא שבה ומדגישה שהאנשים שאותם היא פוגשת במהלך העבודה - חבורה מגוונת ולעיתים הזויה שנעה בין קבוצת אלמנות המתגוררות על אי, אספני רכבות צעצוע ואנשים שמקלטים תפוחי אדמה בשדות - מעניינים הרבה יותר. "אף אחד אינו בנאלי", היא אומרת מעל לבמה לצלמת נורית אביב, ששיתפה איתה פעולה בסרטים רבים, "אם מצלמים אותו באמפתיה ובאהבה".

בסופו של דבר, סרטה שובה הלב של ורדה הוא אקורד סיום אלגנטי ומרגש ליוצרת ייחודית שסקרנותה, פעלתנותה ואהבת האדם שלה אפיינו את יצירתה לאורך כל הדרך. אבל זהו גם בית ספר לקולנוע שמדגים כיצד להקשיב ולהסתכל על מה שמסביבנו, ושמציע דרך חקרנית, סקרנית ואמנותית להתבוננות בעולם.

"ורדה על אנייס", צרפת ‭ 2019‬

ציון: 8