גם אם יורשעו: הקטינים החשודים באונס הקבוצתי לא ייכלאו

אמש (שני) פורסמה פרשה חדשה ומזעזעת שמעוררת סערה גדולה. על פי הפרסום,קבוצת ילדים בני 12 אנסה והתעללה במשך מספר חודשים באיומי סכין ילדה בת 11ואף צילמו את האירוע. הילדים המעורבים במעשה נחקרו במשטרה, אך בשל גילם הצעיר שוחררו כעבור זמן קצר ואף חזרו ללימודים בבית הספר. הילדה, לעומת זאת, לא חזרה מאז לבית הספר, והיא שוהה כעת במרכז לבריאות הנפש, שם היא אובחנה כסובלת מפוסט טראומה ומצב דיסוציאטיבי. העובדת הסוציאלית קבעה כי ל' שרויה בסיכון מאוד גבוה.

המקרה הקשה הזה מעלה את השאלה מה הדרך הנכונה להתמודד עם מציאות כזו בכל הנוגע לפן המשפטי. הפעם שמנו את המוקד על הילדים שאנסו לכאורה, זאת במטרה לברר מה יעלה בגורלם, מה התהליך שיעברו ובעיקר איך תתמודד איתם מערכת החוק בישראל.

גם אם יוגש כתב אישום לא יהיה מאסר

פרופסור אביעד הכהן מציין כי במקרה כזה הסמכות היא של בית המשפט לנוער, לו ישנן כמה אפשרויות ענישה כשהדגש יהיה על שיקום הילדים בשיתוף הרווחה. "חוק הנוער נותן לבית המשפט לנוער שורה של דרכים לעסוק במקרה קשה כזה", אמר הכהן. "למעשה, בחוק הנוער קטין מתחת לגיל 14 לא נשלח למאסר אלא לחלופות מאסר כולל מוסד סגור לשיקום. כל ההחלטות האלו נעשות יחד עם עובדים סוציאלים ומומחים כשהמטרה היא שיקומו של הקטין".

"גם אם מדובר באדם מבוגר ישנו רצון לשקם אך אצל קטין המטרה המרכזית היא להביא לשיקומו. למעשה, יש כמה דרכי שיקום בצורות שונות של פעילות במוסד עצמו, ביציאה ממנו למשך היום, בליווי מבוגר שלוקח אחריות. כלומר במקרה הזה בגלל גיל המעורבים אין מאסר ובית המשפט ישקול כיצד הכי טוב לשקם את הילדים האלו".

הכי חשוב: לא לזלזל

ד"ר דפנה טנר, מומחית לאלימות בקרב ילדים באוניברסיטה העברית מציינת כי כדי לשקם את הנפגעת והפוגעים חשוב להבין שמדובר באירוע חמור למרות גילם הצעיר. "יש בישראל נטייה טבעית להגיד: 'אלו ילדים, כל העתיד שלהם לפניהם' וככה לא לקחת אירוע כזה ברצינות. המחקר בעולם סותר את הגישה הזו ומראה שהנזקים וההשפעות של המעשה – בעיקר על הנפגעת אך גם על הפוגעים - הם גדולים מאד".

"לכן, ממש לא ראוי לרחם או להקל. הכוונה היא לא להתאכזר כמובן אלא להבין שיש כאן מעשה ומקרה קשה שיותיר חותם ולכן השיקום צריך להיות בהתאם. כמובן שלא תמיד צריך כתב אישום ומאסר ולרשויות הרווחה יש כאן המון שיקול דעת, אבל בוודאי שחובה לפעול".

"יש כאן שני מסלולים", מסבירה טנר, "מסלול אזרחי, אם המקרה לא הגיע לבית משפט ואז ניתן לכפות טיפול על ידי עו"ס לחוק הנוער. יש כמה מוסדות בארץ שעוסקים בשיקום של ילדים והמוסדות האלו מופעלים על ידי עמותות פרטיות. העו"ס פונה אל המוסד ומפנה את הילד אליו. גם לבית משפט יש סמכות דומה ואם הפרקליטות תחליט להגיש כתב אישום מן הסתם בית המשפט יפעל בהליך הזה".

"הנטייה בדרך כלל היא כשאפשר, להימנע מכתב אישום כדי שלא יהיה תיק לילד במשטרה, לרשויות יש אפשרות להגיש בקשה לפתור ממשפט ולפעול בכלים אזרחיים, אבל העיקרון דומה והוא שיקום ממשי של הילד כי מדובר באירוע שאסור להתעלם ממנו לחלוטין", סיכמה המומחית.