"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"האפודים הצהובים" מציגים: צונאמי של אנטישמיות

לצד הקריאות לצדק חברתי, חלק ממחאת האפודים הצהובים מבוסס על מיתוסים שלא היו מביישים את הפרוטוקולים של זקני ציון • דעה

,עודכן
המפגינים בפריז, אתמול // צילום: רויטרס

צרפת עוברתימים חשוכים, שמעלים סימני שאלה קשים לגביעתיד היהודים בצרפת. כבר חודשים שאנו עדים למחאה העממית של "האפודים הצהובים". המחאה שהתחילה עם טענות מוצדקות מקצינה מיום ליום, ולצערנו, לצד הקריאות נגד הממסד ולמען צדק חברתי, נשמעות קריאות שחשבנו שלא נשמע עוד ברחובות פריז ב־2019.

חלק ממחאת האפודים הצהובים מבוססת על מיתוסים ועל סיפורים שלא היו מביישים את "הפרוטוקולים של זקני ציון". אין שבוע שבו לא מזכירים את עברו של מקרון בבנק רוטשילד כדי לרמוז לקשר בין הון, שלטון ויהודים. לפי סקר שפורסם לאחרונה, כמעט מחצית מפעילי האפודים הצהובים מאמינים שקיימת קונספירציה ציונית עולמית. אני קורא לתנועה הזאת לעשות בדק בית ולנקות את שורותיה בהקדם.

מהחטיפה ומהרצח של אילן חלימי ז"ל ועד לאירועי טולוז והיפר כשר, משרה חלימי ז"ל שנזרקה מהחלון בלב פריז ועד מיריי קנול ז"ל שנשרפה בביתה, יום־יום אנחנו מתרגלים לקריאות, לתקיפות ולאלימות שהפכה לשגרה שלנו.

באוניברסיטאות יש יותר ויותר גרפיטי ואיומים אנטישמיים. באינטרנט אנו עדים לצונאמי של שנאה. רק לשם דוגמה, אני יכול להעיד על אינספור איומים לרצח שאני מקבל על בסיס יומי. אני מגיש תלונות במשטרה מתוקף החובה האזרחית, אך ללא תוצאות בפועל. האם הגיוני שחבר פרלמנט יסתובב עם אבטחה צמודה רק בשל היותו יהודי?

המספרים מדהימים. ב־2018 הנתונים מדברים על עלייה של 74 אחוזים באירועיםובתקריות אנטישמיות(וזאת לאחר עלייה של 26 אחוזים ב־2017). 74 שנים לאחר השואה, לא הרבה השתנה. הדבר היחיד הוא קיומה של מדינת ישראל - מגן אמיתי לכל יהודי התפוצות ותעודת ביטוח החיים שלהם.

כחבר פרלמנט צרפתי ויהודי, אני מודאג בעיקר בשביל צרפת. כי רבים לא מוכנים לקרוא לילד בשמו כאשר מדברים על אנטי־ציונות. לא משנה אם מדובר בשמאל או בימין הקיצוני, שנאת ישראל הפכה לסימן ההיכר של שונאי היהודים. הצביעות מגיעה לשיאים חדשים כשאנחנו שומעים על מפלגות שמאל קיצוני שמגנות את האירועים האנטישמיים האחרונים. אלה אותן מפלגות שפועלות למען חרם על מדינת ישראל וקוראות לרחובות צרפת על שמות מחבלים כמו ברגותי ועוד. וכל זה קורה בזמן שצרפת מחרימה את פסגת ורשה נגד איראן. איפה ההיגיון? איך אפשר לפרוס את השטיח האדום למשטר שדוגל בשנאת יהודים ובשנאת ישראל, ובאותה נשימה לגנות את האנטישמיות מבית?

המנהיגים שלנו צודקים כשהם מודאגים מעליית האנטישמיות, אבל למרבה הפרדוקס, באותו הזמן הם מנסים בכל מחיר לנרמל את היחסים שלנו עם הרפובליקה האסלאמית, שלטון ג'יהאדיסטי שקורא ללא הפסקה "למחוק את ישראל מהמפה" ושואף לחולל שואה שנייה.

הכותב הוא חבר הפרלמנט הצרפתי

Read this article in English

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר