התקיפה בסוריה: ישראל מדברת בטילים גם עם פוטין

לכאורה לא היה שום דבר חדשבתקיפה שביצע חיל האווירשלשום בלילה, על פי פרסומים זרים, בבסיס T4 שבצפון סוריה. ישראל כבר תקפה בבסיס הזה, כך דווח בעבר, לא פעם בשנה האחרונה, כולל בתקיפות שהיא קיבלה להן אחריות רשמית כמו בחודש מאי האחרון, וכמו במקרים הקודמים - גם הפעם נדמה שהיעד היה רכיבים למערך האווירי שאיראן מתעקשת להקים על אדמת סוריה.

ובכל זאת, אין שום דבר רוטיני בתקיפה הזאת, ולא רק כי כל תקיפה - בוודאי כזאת שמתבצעת שוב סמוך כל כך לכוחות הרוסיים שמוצבים בסוריה - היא בעלת פוטנציאל נפיץ, אלא בעיקר בגלל העיתוי. ישראל, אם נכונים הדיווחים, בחרה, ביודעין, להתעקש על הקווים האדומים שלה בשבוע משמעותי מאוד מבחינה מדינית: שלושה ימים לפני פגישתראש הממשלה נתניהו עם הנשיא פוטין,ושבוע לפני הפסגהשיקיים פוטיןבהלסינקי עם הנשיא טראמפ.

מאחר שאין מקריות בעולמות האלה, אפשר להניח שבתקיפה המיוחסת לישראל היה מסר ברור לשני המנהיגים. סביר אמנם שנתניהו יעביר את אותו המסר במילותיו לפוטין (ובאמצעות שליחיו לטראמפ), אבל אין כמו תקיפה כדי להביא את הדברים לקצה. ומה שישראל ביקשה לומר הוא שאין בכוונתה להתפשר בשם דרך על עניין הנוכחות האיראנית בסוריה, ואם המעצמות לא יפעלו בעניין - ישראל תמשיך ותפעל לבדה.

סביר שישראל לא פועלת בחלל ריק, אלא מתוך הבנה שהסיטואציה נוחה לה. ממשל טראמפ אוהד מאוד לישראל ועוין מאוד לאיראן, ממשל פוטין רוצה שקט בסוריה ואיראן במעשיה היא פוטנציאל מתמיד לבלאגן, וממשל אסד רוצה להשלים את ההשתלטות על סוריה ולהתחיל בשיקומה והדבר האחרון שהוא מעוניין בו הוא עימות חדש (ועוד עם ישראל).

ישראל מבינה, לכן, שאין גורם שיגביל את פעולתה, ויותר מכך: שמדובר בשעת כושר לעצב גבולות גזרה ברורים. אפשר לקשור לכך את התקיפה שיוחסה לישראל לפני כשבועיים של שיירת נשק איראנית בגבול עיראק־סוריה (התקיפה הרחוקה ביותר שיוחסה לישראל בשנים האחרונות, ואשר מעידה כי איראן מחפשת נתיבים יבשתיים שיחליפו את הנתיב האווירי שמותקף בתדירות גבוהה), וגם את ההצהרות הברורות של ראשי המערכת המדינית־ביטחונית כי כל ניסיון איראני להתבסס ברמת הגולן ייענה באש.

בינתיים, דומה שידה של ישראל במאבק הזה על העליונה. בשונה מבעבר, איראן לא הגיבה, למרות הדיווחים על כך שבתקיפה נפגעו כמה מאנשיה, וגם סוריה נמנעה מפרובוקציות מיותרות. ועדיין, אסור להקיש מכך על העתיד; הקלפים שישראל מחזיקה כרגע ביד טובים מאוד, אבל המזרח התיכון דינמי ונפיץ, ואיראן, כדרכה, תמשיך לנסות לנצל זאת לטובתה.