ההזדמנות האחרונה: האם טורקיה תיחלץ מאיום הדיקטטורה של ארדואן?

הבחירות המשולבות, שייערכו היום בטורקיה,לנשיאות המדינה ולפרלמנט, הן ההזדמנות האחרונה העומדת בפני אזרחי טורקיה להציל את ארצם מפני הפיכתה של ארצם לדיקטטורה מוחלטת.

ב-15 השנים האחרונות, בהן כיהן ארדואן כראש ממשלה וכנשיא, הוא הרס בשיטתיות מתוחכמת ביותר - יש שיוסיפו ויאמרו בשיטתיות שטנית - כמעט את כל מוקדי הכוח שעלולים היו להוות איום על שלטונו האסלאמיסטי.

ארדואן, שהוצג בתחילת הקריירה הפוליטית שלו על ידי שמרנים, ליברלים ושמאלנים מערביים – גם בישראל - כתקווה האולטימטיבית לחבר בין דמוקרטיה לאסלאם, ניצל את שאיפתם של בני ארצו להשתחרר משלטון הצבא כדי לייצר דמוקטטורה אסלאמית, שבה הוא השליט הכל יכול. לא לשווא, יש בטורקיה המשווים בין ארדואן לאדולף היטלר.

ארדואן חיסל או הכפיף לרצונו את הנהגת הצבא, מערכת המשפט, החינוך, התקשורת, והפך לרודן מגאלומן ומסית אנטישמי, שמוכר לבני עמו את אשליית תחייתה של "האימפריה העות'מנית". בדיעבד, הוא הפך את טורקיה למדינה, שבה לאומנות קיצונית משולבת בפנטיות דתית מקרבת קריסת מערכות פנימית והקצנת המתחים בין קבוצות האוכלוסייה השונות המרכיבות את החברה הטורקית. בשנות שלטונו הראשונות, באמצעות מדיניות של פתיחות חסרת תקדים, קידם ארדואן את טורקיה למעמד של מעצמה כלכלית.

הסיכוי האחרון של האופוזיציה

היום עומדת הכלכלה הטורקית על כרעי תרנגולת. ארדואן, שהבטיח לבני עמו "מדיניות של אפס בעיות עם המדינות השכנות" הצליח להסתכסך כמעט עם כל שכניה של טורקיה, והוליך את ארצו למעורבות צבאית מחוץ לגבולותיה – בעיראק ובסוריה, ולחתרנות פוליטית ברחבי המזה"ת. בכל פעם, שנוצר איום על המשך שלטונו הוא ידע לייצר משברים פוליטיים או מדיניים, שאפשרו לו לחדש ולחזק את אחיזתו במדינה.

מערכות ההסתה הפרועה שלו נגד ישראלהן דוגמא בולטת לכך. אך, גם "משבר הפליטים" באמצעותו הוא הציף את אירופה במהגרים לא חוקיים והכניע את "היבשת הישנה" לרצונו. בסוף המאה ה-19 התייחסו המעצמות הקולוניאליות אל האימפריה העות'מנית המושחתת והמנוונת כאל "האיש החולה של אירופה". טורקיה של היום פיתחה מחלה אחרת, מטרידה יותר.

הישרדותו של ארדואן בשלטון התאפשרה עד כה לא רק בגלל יכולותיו הפוליטיות, שאין לזלזל בהן, אלא גם בגלל חולשתה של האופוזיציה – אותה ארדואן ידע תמיד לנצל לצרכיו. והיה וארדואן לא ישיג היום את חלומו – ניצחון מוחלט בבחירות לנשיאות ולפרלמנט, יש לקוות שהאופוזיציה והאוכלוסייה בטורקיה ישכילו להתאחד סביב מועמדות אחרת בסיבוב השני לנשיאות, כדי שניתן יהיה להציל את טורקיה, לפני שיהיה מאוחר מדי.