המערכה מול איראן בסוריה: ישראל עוברת משלב הסיכול לשלב הרדיפה

הידיעה לפיההורחבו הקווים האדומיםלתקיפות ישראליות בסוריה בגין פעילות איראנית, מבשרת על מעבר שלב במערכה. המסר כעת הוא: "לא עוד נמתין להתבססותכם - כעת אנחנו רודפים אתכם". מסר זה מעיד על ההבנה בירושלים, כי את ההצלחה של נטרול התשתיות יש לנצל, ולעבור משלב הסיכול לשלב המניעה.

כשטראמפ דוחק את קים ג'ונג און ב"פלרטוט" תחת מעטה גרעיני, כשהמסר מאמריקה לאיראן הופך להיות אגרסיבי, נראה שבירושלים החליטו לנצל את ההזדמנות. ישראל רוצה להרחיב את המהלכים ההתקפיים בשנים האחרונות בשמי סוריה, ולעבור לשלב הבא במערכהכנגד ההתבססות האיראנית. החלטה זו, אם היא מתבססת על דיווח אמין, נובעת מתחושתגיבוי משמעותית מהצד האמריקני, ומצטרפת לביטחון הרב ביכולת של צה"ל לפגוע באופן אפקטיבי בפעילות האיראנית. המשמעות היא מעבר מתגובה ליוזמה, שתהפוך את האיראנים לנרדפים בסוריה.

עוברים מהגנה להתקפה

בתורת המלחמה ישנן מספר צורות קרב - הראשיות שבהן הן התקפה והגנה, אולם ישנן צורות קרב משניות, אחת מהן היא רדיפה. מתי כוח צבאי עובר לשלב רדיפה? בשלב בו הכוח ההתקפי מזהה נסיגה בצד השני, והזדמנות לנוע בעורפו ולהכות בו עד אשר ינוס על נפשו. נדמה שזה סגנון הפעולה עליו החליטו כעת בירושלים נגד איראן. אם זה נכון, מדובר בהחלטה משמעותית מאוד, שתכליתה הרבה מעבר לסיכול.

סיכול הוא מצב בו אנו נדרשים להתמודד עם מהלך מתהווה שיצא לדרך, ואותו אנו מעוניינים לנטרל. כישלון בנטרול יוביל למימוש האיום. זוהי הטכניקה בה פעלנו בשנים האחרונות מול האיראנים בסוריה - בכל עת בה היה זיהוי מודיעני של פעולה, צה"ל הכין תגובה, וגדע את הפעולה באיבה.

טנקים ישראלים ברמת הגולן // צילום: AFP

מניעה, משמעותה לא לאפשר לפעולה לצאת לדרך בכלל: קרי, למנוע מהסיטואציה להתרחש. המשמעות היא עלייה ברמת האגרסיביות, הגעה למרחבים עמוקים יותר, ויצירת איום מרתיע כנגד המתכננים לצאת נגדנו, עוד לפני שהחלו בפעולתם. התעוזה הנדרשת במהלכי רדיפה היא ברמה גבוהה, והאפקט אמור לייצר בצד השני בלבול והססנות.

הדבר דומה למשחק טניס בו אחד השחקנים מחליט "לעלות לרשת", וללחוץ את יריבו לעבר הקווים האחוריים. אותו יריב עשוי למצוא עצמו תחת לחץ רב, שיגרום לו לעשות טעויות, ולשחק "מהקו האחורי", שהוא פחות נוח.

אופרטיבית, במידה וצה"ל יפעל תחת דירקטיבה של רדיפת האיראנים בסוריה, הוא יידרש לחזק את המאמץ ההתקפי. לא מן הנמנע שתידרשנה פעולות משלימות בעומק השטח לקבלת מודיעין. לשם העניין הזה, הטכנולוגיה של צה"ל תשרת אותו מלוויינים, דרך חימושים משוטטים למיניהם, וכלה גם בכוחות מיוחדים. זוהי מערכה שדורשת אנרגיות רבות, אך היא חיונית לשם השגת ההישג האסטרטגי שנקבע - דחיקת האיראנים מאזורינו.

ייתכן גם שמדובר בהצהרה שתכליתה לזרז את הרוסים, בהבהרה לאיראנים של מותר ואסור – הם כבר עשו זאת בשבועות האחרונים, אך כנראה לא מספיק. פוטין, שאינו מעוניין בפגיעה בתהליך ההתייצבות בסוריה, מבין שישראל יכולה ואף מעוניינת לממש את כוונותיה מול האיראנים, ולכן ייתכן שהוא יפעל ביתר שאת מול חמינאי. בהקשר הזה תמונת ה-F-35אותה הציג מפקד חיל-האוויר, האלוף נורקין, בשמי בירה מזרח תיכונית לפני מספר ימים - רק ממחישה שישראל מתכוונת ברצינות.

כיצד האיראנים יגיבו?

כאן נחזור ברשותכם לאנלוגיית הטניס. שחקן המוצא עצמו נדחק לקו האחורי יחפש להוציא כדור מעל היריב שהגיע לרשת, שכן חלקו האחורי של המגרש שלו הופך למעשה לנקודת התורפה שלו. המקבילה הצבאית לאנלוגיה הזו היא מעבר לפגיעה בעורף: ירי טילים, פיגועים על-ידי שליחים (PROXY). הניסיון מול האיראנים מלמד שהשיטה השנייה יותר אפקטיבית עבורם, מה גם שניסיונם האחרון לשגר טילים לעבר ישראל לא צלח.

בסיכום הדברים, הידיעה לפיה ישראל מעמיקה את האגרסיביות כלפי איראן בסוריה מצביעה על מצב חדש. יש בזה מסר חיובי שמשמעותו - הפגיעה בשלב ההתבססות צלחה, וכעת עוברים לשלב הדחיקה. האיראנים יידרשו לעשות הערכת מצב: האם ללכת להתנגשות חזיתית, או לשנות מצב. בהינתן האגרסיביות הנושבת מאמריקה, ויעד העל של משטר האייתולות לשרוד, ניתן להניח כי במוקדם או במאוחר האיראנים ייסוגו, לפחות בטווח הקצר, מכוונות ההשתלטות שלהם על סוריה.