"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

שערוריית המסרונים: ניסיון טיוח והעלמה

התקלה האמיתית היא רק החשיפה לעין כל. המערכת מודעת היטב לעובדה שכך הדברים שם עובדים. כך עבדו תמיד • פרשנות

,עודכן
פוזננסקי // צילוםף גדעון מרקוביץ'

התקלה האמיתית שהתרחשה בסיפור התכתובות בין התובע לשופטת היא לא התכתובת עצמה. כמו שאמר התובע לאחר שנתפס: מדובר בנורמה. נורמה שמחייבת הקמת ועדת חקירה.

התקלה האמיתית היא רק החשיפה לעין כל. המערכת מודעת היטב לעובדה שכך הדברים שם עובדים. כך עבדו תמיד. אבל הקליטה בעין המצלמה בפעם הראשונה הרסה להם. שמם הטוב והמקצועי, שאותו בנו במשך שנים למרות השמועות והידיעות על כך שרובם משתייכים למחנה פוליטי מסוים אחד, התקלקל במחי צמצם עדשה מהיר אחד. לכן מיהרו להתנפל עליהם ולבקש את ראשם של השניים. תחת מעטה של ניקוי התפוחים הרקובים, מסתתר למעשה ניסיון טיוח והעלמה.

נדמה כי העובדה שנתניהו בשלטון זמן כה רב, ושעל פי הסקרים עוד זמן רב יחלוף עד שיזוז משם, הכניסה את ראשי מערכת החוק והסדר ובכיריה לדיכאון עמוק. בדיוק כמו מה שעבר על מרבית התקשורת הישראלית לקראת בחירות 2015. בזה אחר זה צצו אז סיפורים ופרשיות שהחלו לכרסם בנתניהו ובליכוד עד שנראה היה כי כיסאו מתחיל להתנדנד.

או אז החלה ההתנפלות האמיתית. כמו כרישים שהריחו דם, עטו העיתונאים על האולפנים ועל עמודי החדשות בעיתונים והסתערו כאחוזי טירוף על נתניהו, הציגו אותו כסכנה לקיומה של המדינה ופמפמו מבוקר עד לילה את מסרי האופוזיציה שכבשו את הכותרות הראשיות ופתיחת המהדורות. היתה זו תקופה של אובדן הבושה. עיתונאים שכחו את תפקידם ואת שליחותם והפכו פוליטיקאים לכל דבר. בשמחה ובצהלולים הכתירו כבר את בוז'י לראש הממשלה. שארית האמון בתקשורת אבד לגמרי באותה תקופה, כנראה לבלי שוב.

עכשיו שוב נתניהו מתנדנד. ושוב ריח הדם נישא באוויר. אבל הפעם התקשורת והאופוזיציה לא לבד. מערכות גדולות וחזקות הצטרפו למערכה - כאלה שעד כה נהנו מאמון גבוה של הציבור: בית המשפט, המשטרה, הפרקליטות, הרשות לניירות ערך וכן הלאה. בדיוק כמו התקשורת, גם מערכות אלה נחשדו תמיד כמעוזי שמאל מובהקים, אולם הדימוי המקצועי וההגון העניק להן קרדיט ציבורי נרחב.

לא עוד. מחיר ההסתערות הוא אובדן המקצועיות - ואיתו אובדן האמון. לא יעזור הניסיון להציג כתקלות נקודתיות את מפקד להב 433 רוני ריטמן, את המפכ"ל רוני אלשיך, את נשיאת העליון אסתר חיות שלא דיווחה וכעת גם את התובע ואת השופטת. כי הם לא. אלו עדויות. סימנים ברורים לניסיון ההפיכה המתבצע אל מול עינינו.

סימני השאלה שהותירו עד כה חקירות נתניהו כה רבים ומהותיים, ובאין כל מענה הם לא יישארו עוד הרבה זמן באוויר. הציבור דורש תשובות ובצדק. נראה שלא יהיה מנוס מהקמת ועדת חקירה, שתחקור את מערכת אכיפת החוק ממסד עד טפחות בכל הקשור לחקירות נתניהו ולעודף המוטיבציה שמפגינה המערכת לקדם אותן בעזוז ובנמרצות שלא נראו כמותם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר