פרשת המסרונים: אסור אבל בקריצה

כאשר פורסמה ההתכתבות בווטסאפ בין השופטת רונית פוזננסקי־כץ לבין טוען המעצרים, עו"ד ערן שחם־שביט, המדינה התחלקה לשניים: אלה שהזדעזעו ממה שראו - ובצדק, ואלה שמכירים את מערכת המעצרים ויודעים שכך בדיוק עובדת השיטה שנים רבות. 

זאת לא שיטה טובה ולעיתים גם לא חוקית, אבל בעוד שבוע־שבועיים, רגע אחרי שהפוליטיקאים יעלו קורבן את השופטת פוזננסקי־כץ ואת עו"ד שחם־שביט - הכל יחזור לקדמותו, רק מבלי לשלוח מסרונים, או לפחות יחפשו מצלמות כאשר יסתכלו בהודעות.

שיטת המעצרים בישראל היא שיטה רעה. עד הגשת כתב האישום, עורכי הדין של החשודים נמצאים בעלטה גמורה, מה שבעצם הופך את בית המשפט לעיניים של עורכי הדין. לכן, כאחד שמגיע וכבר כמעט 20 שנה עובר מדי יום על תיקי המעצרים, נראה בעצם שמדובר במסחרה כאשר השוטרים בדרך כלל מגזימים בבקשת ימי מעצר על מנת לקבל את הימים שהם צריכים באמת. 

המשטרה קובעת הכללים

המשטרה היא זאת שקובעת את הכללים, ופעמים רבות אותם טועני מעצרים לפני דיון המעצרים נכנסים לשופט כדי לתת לו את התיק ועל הדרך מתדרכים אותו במעמד צד אחד - אף על פי שאסור לדבר עם השופט לפני דיון. בחקירות גדולות השופטים מכירים היטב את התיק עוד לפני כן, כי אותו שופט בדרך כלל גם מוציא את צווי המעצר והחיפוש בתיק במעמד צד אחד. 

"בזמן החקירה הסמויה בעצם נוצר קשר בין מאריך המעצרים לבין השופט שמוציא את הצווים בתיק החקירה ולומד את החומר", סיפר ל"ישראל היום" קצין חקירות ובכיר לשעבר במשטרה, "כאשר מגיעים לשלב החקירה הגלויה, בתיק גדול כמו 4000, מדובר כבר בחומר ראייתי רב, שכולל ארגזים וקלסרים רבים של חומר חקירתי, שיכול לגמור לשופט - שבדרך כלל מנהל עשרות תיקי מעצרים ביום - את כל הזמן. לכן פעמים רבות, פרט לתיק עצמו והדו"ח הסודי שהחוקרים מעבירים לשופטים, הם גם מתמצתים בעל פה את התקדמות החקירה ואת עילות המעצר. זה אמנם אסור, אבל מצד שני זה טוב גם לחשוד, שיכול למדוד את הזמן במשורה ובדרך כלל גם מוריד את ימי המעצר המבוקשים".

כמו חותמת גומי 

רוב התיקים שמגיעים לשופטי המעצרים הם תיקים קטנים של עבירות רכוש, אלימות ומין. הדיונים הללו הופכים להיות כמו בסרט נע. שופטת השלום רונית פוזננסקי־כץ, שנמצאת כעת בעין הסערה, שימשה שופטת מעצרים בתל אביב במשך כשנה וחצי ולא נחשבה בעיניי עורכי דין רבים לחותמת גומי של המשטרה, לעומת שופטים אחרים. לא מעט תיקי מעצרים הסתיימו בשחרור עצורים ובמתיחת ביקורת קשה על המשטרה. 

ממעבר קצר על התיקים עולה כי בספטמבר 2016 שחררה פוזננסקי־כץ שני חשודים בעבירות סמים ורכוש לאחר שהמשטרה פעלה ללא צו. במקרה אחר, למרות ראיית דנ"א שנחשבת ל"ראיית זהב", השופטת שחררה חשודה בפריצה משום שהמשטרה התמהמה במעצרה. חשוד אחר, שהדנ"א שלו נמצא על מטען חבלה, שוחרר אף הוא ביוני 2017, לאחר שלדברי פוזננסקי־כץ: "לא ניתן להתעלם מן הכשלים ומן השיהוי הבלתי ברור בהתנהלות המשטרה".

לא פעם שחררה השופטת גם חשודים בסחר בסמים לאחר שהמשטרה לא שלחה את הסמים לבדיקות מעבדה בזמן. גם חשוד בניסיון רצח בחולון שוחרר על ידיה מכיוון שהמשטרה השתהתה במעצרו ולא הביאה לדיון את התיעוד ממצלמת האבטחה.

בשל ריבוי התיקים שעוברים אצלם מדי יום, חלק משופטי המעצרים גם מקבלים לא פעם "נזיפות" מהמשטרה אם הם מתחילים לשחרר יותר מדי עצורים. "לא פעם הגעתי לנשיא בית המשפט כדי להביע מורת רוח נגד שופטים שמשחררים עצורים בסיטונות", סיפר קצין חקירות לשעבר, "זה לא היה כדי להטיל אימה על שופט מסוים, אלא כדי שיקרא יותר טוב את הראיות בתיק למרות הזמן הקצר שיש לו בין תיק לתיק. אבל בוא נגיד שלאחר שיחה עם נשיא בית המשפט אתה יכול להבחין בשינוי. הרבה פעמים גם הייתי מנחה את השוטרים להגיע בשעות הערב להארכות מעצרים, כי אז יש לשופט הרבה יותר זמן לעבור על התיק עצמו".

בשבוע האחרון נפל דבר במדינה. בעקבות תיק 4000 גילו פתאום פוליטיקאים חסרי הבנה בתחום כי התנאים בבתי המעצר בארץ קשים מנשוא, וכי יש בהם פרעושים, תיקנים ועכברים. השר לביטחון הפנים, גלעד ארדן, שקשה להאמין שישב פעם בדיוני מעצרים, אף קרא לפתוח בחקירה פלילית נגד השופטת פוזננסקי־כץ ועו"ד שחם־שביט. 

כל מי שדיברנו איתו סבור שהדי השיח שנקלט בעין המצלמה נראים רע, אבל גם שהמציאות שונה לחלוטין ואסור ליפול לרשת של הפוליטיקאים, שרק מדברים מבלי לרדת לעומקם של דברים - ואף על פי שכל מי שמקורב לנושא כבר יודע שהרבה זמן המערכת עובדת לא כמו שצריך, הפעם פוזננסקי־כץ ושחם־שביט פשוט הגזימו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו