"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

"אני ההוכחה שיש גברים שהם קורבנות של נשים"

יחיא אבו סאלחה יכול היה להישלח ל־16 שנות מאסר בגלל הרשעה בשורה חמורה של עבירות מין • אלא שעורכת הדין החדשה שלו זיהתה כשלים בייצוגו המשפטי והמשפט נפתח מחדש • משהתברר שאחת המתלוננות שיקרה והאחרת נמצאה כלא אמינה - בוטלה ההרשעה בצעד חסר תקדים

,עודכן
יחיא אבו סאלחה // צילום: יהושע יוסף

עד לפני שנתיים היה יחיא אבו סאלחה (45) עבריין מין שהורשע בשורה חמורה של מעשי אונס, בעילה אסורה בהסכמה וניסיון למעשה סדום בשתי קטינות. הוא יכול היה להישלח ל־16 שנות מאסר, אבל אז חלה תפנית בעלילה.

עורכת הדין החדשה שלו, נוגה ויזל, זיהתה כשלים בייצוג המשפטי שלו וגרמה למשפט להיפתח מחדש. לאחר שמתלוננת אחת הודתה שבדתה את הסיפור וגרסתה של השנייה נמצאה כלא אמינה, ביטל ביהמ"ש את ההרשעה, בצעד חסר תקדים. שלושת השופטים שהרשיעו אותו קבעו כי יש למחוק את האישומים נגדו.

"בא לי לקחת מגאפון ולצעוק בקול גדול: אני חופשי", אומר יחיא, "אני זכאי! זכאי! זכאי! שלוש שנים הייתי בחזקת אשם, אבל עכשיו, כשחפותי הוכחה, אני רוצה שכולם יידעו. בגלל זה אני מוכן להתראיין בשמי המלא ובפנים גלויות. אין לי מה להסתתר. אני צועד בראש מורם".

הוא יושב במרפסת ביתו שבכפר הדרוזי עין קיניא שבגולן, מוקף במכרים ובני משפחה שבאו לברך אותו. "זה יום חג", אומר האב, אבו סאלח, "אני ידעתי שהבן שלי הוא בן טוב, ורק אנשים רעים ניסו להפיל אותו". האם אמירה מנגבת דמעות של אושר, והרעיה ראפייה (41) וארבעת הילדים מסתובבים סביבו ללא הפסקה.

יחיא, מורה לאנגלית במקצועו, לבוש בג'ינס אופנתי וחולצה כחולה מכופתרת, מעיף מבט על רגלו. מתקשה להתרגל לכך שהיא חופשית, בלי האזיק האלקטרוני שהוצמד אליה בשלוש השנים האחרונות. "את יודעת מה הכי מצחיק בכל הסיפור שלי? שלמרות שבית המשפט מחק את כל אישומי האונס ועבירות המין נגדי וחפותי הוכחה, ולמרות שאחת המתלוננות ישבה על דוכן העדים והודתה שהיא שיקרה, שהיא המציאה הכל בגלל שהיתה מאוהבת בי, אנשים בכפר עדיין מסתכלים עלי בחשדנות", הוא מספר בכאב, "לא מאמינים שזאת היתה עלילת שווא.

"רק בשבוע שעבר, ניידת משטרה באה אלי לכפר ולקחה אותי לחקירה בתחנת המשטרה, בטענה שאני מסתובב בלי האזיק האלקטרוני. התברר שהפרקליטות שכחה לעדכן במערכת הממוחשבת שהמשפט הסתיים ושאני חף מפשע... את יודעת איזה נזק זה עושה לי?"

באמצעות הראיון הוא מבקש להעביר מסר לאנשים שנמצאים במצבו: "חשוב לי שאנשים יילחמו על חפותם עד טיפת דמם האחרונה, לא יוותרו ולא ייכנעו. חשוב לי שבית המשפט יפסיק לראות באופן אוטומטי את האישה כקורבן ואת הגבר כתוקף. אני ההוכחה שיש גברים שהם קורבנות של נשים".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר