"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

נוני מוזס הפעיל כוח להשחית - וב"ידיעות" לא ראו ולא שמעו?

כך השתמש ארנון מוזס בפוליטיקאים לשירות עסקיו • הוא הצליח להקים קואליציה משלו, שחברים בה פוליטיקאים מימין ומשמאל • יש לקוות שרעידת האדמה תוביל לתיקון גדול

,עודכן
מוזס. מערך כוח להשחית // צילום: יוסי זליגר // מוזס. מערך כוח להשחית // צילום: יוסי זליגר

אזרחי ישראל עוברים בימים אלה טלטלה מסעירה, אפשר לכנותה יום כיפור של התקשורת. הבחירות האחרונות היו ביטוי עז לאי אמון הציבור בכלי תקשורת, שעשו מאמצים בלתי נלאים להפיל את שלטון הימין ולהמליך את ציפי לבני, יצחק הרצוג ויאיר לפיד. רק השבוע, בעקבות פרסום השיחות בין ארנון מוזס לראש הממשלה, התברר עד כמה היה צידוק לתחושת האזרחים שמשהו חמור קורה בתקשורת הישראלית.

שנים רבות סברנו שיש במדינה תקשורת מקצועית, הוגנת, בעלת יושרה, הפועלת על פי כללי אתיקה עיתונאית בסיסית. לפתע התברר שלא היו דברים מעולם. בהשראת ארנון מוזס, בעלים ושותף במגוון כלי תקשורת, ובשיתוף פעולה עם עיתונאים בכירים, הוקם מערך כוח להשחית שמטיל צל כבד על הדמוקרטיה הישראלית. האמת נעדרת, אחיזת עיניים חוגגת והתמימות אובדת.

נחום ברנע שלשום, וסימה קדמון אתמול, בנימה מתנצלת, הסבירו שהקשר שלהם למו"ל העיתון מקרי בהחלט. הם בקושי החליפו איתו מילה, משל מדובר ברוח רפאים שהסתובבה במסדרונות "ידיעות אחרונות", ושאיש לא ראה ולא שמע וכנראה גם לא הבין את רצון המו"ל, שרק עשה מאמצים ניכרים וקיצוניים כדי שהם יוכלו להתפרנס בכבוד. אם יש עוד מישהו שמשוכנע שכתיבתם היתה נטולת פניות, נשמח לדעת.

חופש הביטוי הוא בליבת הדמוקרטיה. מתברר שבמדינת ישראל שרים, חברי כנסת ועיתונאים היו שותפים לקנוניה אנטי־דמוקרטית בעליל, שכל מגמתה היתה לפגוע בחופש העיתונות ובזכות אזרחי ישראל לקבל מידע אמיתי כדי שיוכלו לגבש דעה גם בנושאים קיומיים מהדרגה הראשונה. חברי כנסת מהמחנה הציוני "הסוציאליסטי" נלחמו נגד זכות האזרחים לקבל עיתון בחינם ובכך לחסוך אלפי שקלים בשנה. קשה היה להאמין כיצד ארנון מוזס הצליח להקים קואליציה שחברים בה פוליטיקאים מימין ומשמאל.

כעת מתברר שפוליטיקאים שימשו עבדים נרצעים בשירות עסקיו של מוזס, תמורת כותרות מפרכסות, צילומים מפרגנים ומאמרים מחמיאים. ציפי לבני, "גברת ניקיון", זכתה לסיקור מחמיא במיוחד ולתמונות מטופלות היטב מעל דפים רבים בעיתון, וכך גם יצחק הרצוג, איתן כבל ואחרים. עכשיו כבר ברור לגמרי מה היה המניע להובלת החוק שנועד להביא לסגירת עיתון "ישראל היום" ומה היתה התמורה. אפשר לצפות מחברי הכנסת שיספרו באומץ לב ציבורי על הפגישות שלהם עם מוזס, חבל מאוד שהשיחות לא הוקלטו. במובילי הצעת החוק היו גם חברים בבית היהודי. לא הבנו כיצד הם מוכנים לסגור עיתון שנתן ביטוי גם לחזון שלהם. השבוע כולם כבר מבינים.

אני תקווה שרעידת האדמה תוביל לתיקון גדול. ישראל צריכה תקשורת אמינה, ישרה, שתשקף באופן מובהק את ערכי היסוד הציוניים שמדינת ישראל נועדה להגשימם.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאילהכיר