האוליגרך "הקמצן" נעלם - החברים השתלטו על המיליונים

תיק אפוף מסתורין, שכולל היעלמות של אוליגרך רוסי שנרצח וניסיון ישראלי להשתלט על רכושו בשווי עשרות מיליוני שקלים, הסתיים לאחרונה בהרשעתם של איש העסקים ניסים דז'לדטי ושל אלינה מלר, מי שהיתה (עוד קודם לפרשה) העוזרת הפרלמנטרית של שרת הקליטה לשעבר סופה לנדבר. 

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

שני הנאשמים הורשעו על ידי שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, יהודית אמסטרדם, בקשירת קשר לזייף בנסיבות מחמירות מסמך המראה, לכאורה, כי האוליגרך הרוסי־ישראלי המנוח אלכסיי זכרנקו חתם על מסמך שלפיו הוא מייפה את כוחו של דז'לדטי לבצע בשמו, בכל מקום בעולם, פעולות בעלות היקף כספי אדיר. 

דז'לדטי הורשע גם בעבירות חמורות נוספות: שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות והטרדת שני עובדים של בנק הפועלים בהרצליה לאחר שנחשף להודעות שמסרו נגדו בחקירה. 

הפרשה החלה לאחר שמכוניתו של זכרנקו, מרצדס שחורה, נמצאה נטושה ב־4 באוגוסט 2009 בעיר מגוריו סנט פטרסבורג, ועקבותיו נעלמו. חקירת המשטרה הרוסית העלתה כי הוא ככל הנראה נרצח, אף כי גופתו לא נמצאה. 

 טרם היעלמותו של זכרנקו הוא ביקר בישראל בשנים 2008 ו־2009 במטרה לבחון אפשרויות שונות לקידום עסקיו הענפים בארץ, שכללו בין השאר את מסעדת פושקין בתל אביב. המנוח בחן בשעתו אפשרות להתקשר עסקית עם דז'לדטי, פושט רגל בעברו. במגעים בין זכרנקו לדז'לדטי שימשה הנאשמת מלר כמתורגמנית.

 הטענה המרכזית של התובעות עוה"ד שירי פרל ומוריה גרין מפרקליטות מחוז תל אביב היתה כי שני הנאשמים ביצעו עבירות שונות במטרה להעביר לדז'לדטי נכסים שהיו בבעלות זכרנקו.

בעדותו סיפר דז'לדטי כי חמישה חודשים לפני היעלמו של המנוח הוא קיבל ממנו שתי "מתנות" ששוויין לא יסולא בפז. הראשונה: מחצית מהמניות של חברת פושקין שבבעלותה מסעדת פושקין, אשר הוערכה בשווי של 6.7 מיליון שקלים; השנייה: מחצית ממניות חברת זכרנקו השקעות, שהוערכה אז בשווי של כ־40 מיליון שקלים. לדברי הנאשם, המנוח אמר לו כבר אז כי אם יקרה לו משהו הוא רוצה שגם מניותיו הנותרות תועברנה אליו ושידאג ליקיריו, ובהם אביו וסוכנת הבית שלו. גם מלר לא טמנה ידה בצלחת, ושישה ימים בלבד לאחר היעלמו של המנוח החלה לחגוג: 702 אלף שקלים הועברו לחשבונה הפרטי והועמד לרשותה רכב מסוג הונדה.

אבל החגיגה הסתיימה בבית המשפט. עד התביעה הראשון בתיק היה מומחה המז"פ רפ"ק ניב ניצן, שהעיד בקשר לייפוי הכוח. על פי עדותו, "בבדיקה ראשונית מצאתי מספר אי התאמות בינו לבין דוגמאות כתב יד אקראיות בשם אלכס זכרנקו. קיימת אפשרות שהחתימה נכתבה כחיקוי על מודל חתימות בשם אלכסיי זכרנקו".

השופטת אמסטרדם. לא השתכנעה

אחת התמיהות הגדולות שהעלו דברי דז'לדטי היא מדוע היה מוכן המנוח להעניק לנאשם מיליונים רבים ללא תמורה, בשעה שלא היה ידוע כנדבן גדול, בלשון המעטה. מלר, אשר הכירה בין דז'לדטי למנוח, שפכה אור על נקודה זו בבית המשפט: "זכרנקו לא האמין לאף אחד בחיים שלו. הוא היה כמו כספת. מעט אנשים ידעו מה קורה לו". לדבריה, "אנחנו לא ידענו אף פעם על העסקים שלו ברוסיה. הוא היה בן אדם מספיק קמצן. אני מעולם לא ידעתי כמה כסף יש לו". 

דז'לדטי העיד כי מערכת היחסים שלו עם המנוח היתה חמה וקרובה וכי המנוח נתן בו "אמון עיוור" 45 יום בלבד לאחר ההיכרות ביניהם. "זכרנקו נסע איתי לכל מקום בעולם והוא היה כבן משפחה. מה שהבטחתי לו, מה שהוא הבטיח לי, זה כאילו נחקק בסלע. אני ניהלתי לו את הכל. הוא לא זז מילימטר בלעדיי", אמר דז'לדטי.

השופטת לא קנתה את הסיפורים האלו וקבעה כי "מדובר במניפולטור, בעל לשון חלקה, שאינו מהסס להתל ולשקר". 

•   •   •

תרגיל החקירה שנכשל

"הבריונים הרוסים" שאיימו על הנאשמת התגלו כשוטרים

אלינה מלר התלוננה נגד הפרקליטות והמשטרה על אודות "תרגיל חקירה" שנעשה לה כאשר שני "בריונים ממוצא רוסי" הפתיעו אותה בעת שביקרה במספרה, איימו על חייה, ודרשו ממנה מיליוני שקלים. 

במהלך המשפט התברר כי מדובר למעשה בשוטרים בתחפושת. השניים טענו בפניה כי ניסים דז'לדטי חייב להם מיליונים ודרשו ממנה חמישה מיליון שקלים. השניים הזהירו אותה שהם לא מתכוונים לחזור על דרישתם בשנית. 

מלר התלוננה כי "הבריונים" איימו על חייה ועל חיי בתה. לדבריה, בשל הפחד הרב מפניהם היא התקשרה מיידית לדז'לדטי, אשר שהה בחו"ל באותה העת, והוא הינחה אותה להרחיק את ילדיה מביתה ולהגיש תלונה במשטרה.

 לפי עדותו של איש המשטרה רפ"ק ברנרד רוזנטל, ההנחיה של הפרקליטות היתה לא לאיים על הנאשמת, וכך נעשה. החוקרים הסבירו כי ראו בתרגיל זה "מאיץ חקירה", שנעשה זמן רב לאחר היעלמותו של המנוח. מכל מקום, התוצאה היא שהתרגיל נכשל.

שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב יהודית אמסטרדם קבעה בממצאיה (על סמך תמלול הקלטת השיחה) כי האמירה של אנשי המשטרה שלפיה "לא יבקשו פעם שנייה" אכן היה בה כדי להטיל אימה על הנאשמת, אך לא היה בכך איום מפורש על חייה.

השופטת ציינה כי אנשי המשטרה בחרו בנאשמת כמושא לתרגיל חקירה בשל הערכתם כי היא מהווה חוליה חלשה בהשוואה לנאשם דז'לדטי, אשר במסגרת פעילותו בשוק האפור "כבר אוים בעבר והוא פחות נוטה להיבהל".

השופטת קבעה, בסופו של יום, כי אין בסיס לטענת הנאשמת בדבר איום על חייה וחיי ילדיה וכי לא הוכח שההקלטה "שופצה" (כטענת הנאשמת). עם זאת מצאה השופטת להעיר לתביעה כי "טוב היה לו גילתה בחומר החקירה שמסרה להגנה את תרגיל החקירה, אף שלא נהוג לגלות תרגילי חקירה, ולו על מנת להסיר את האימה שהטילו השוטרים על הנאשמת".

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו