מדינה שלמה חזרה בסוף השבוע לתמונות הזוועה של החיפושים ומציאת הגופה של רוז פיזם הקטנה, רק בת 4 במותה, שנרצחה בידי סבה רוני רון, כאשר ביהמ"ש המחוזי בלוד התיר לפרסם לבקשת הערוץ הראשון את עדויותיהם המצמררות של רון ושל אמה מארי פיזם, שהורשעה בשידול לרצח המזעזע במאי 2008. רון ומארי נידונו למאסרי עולם, ובית המשפט העליון דחה באחרונה את ערעורם.
רוצים לקבל עדכוני חדשות שוטפים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
לאחרונה דווח כי מארי פיזם צפויה להתחתן בקרוב עם אסיר. על פי העדות, רון היה בנסיעה בטיילת בנתניה עם רוז כשזו החלה לקפוץ באוטו.
רון: "העפתי אותה ונתתי לה פליק. לא יכולתי שלא לתת לה את הסטירה... זה נשמע מזעזע כי אם היו מחזירים אותי לאותה השנייה, בטח לא הייתי נותן לה סטירה אם הייתי יודע שזה יגרום למוות. אתה נותן לילד סטירה אתה לא מצפה ש... אמרתי לה, 'רוז ז'אטם'. אני אוהב אותך. 'ביזו'. נשיקה. ראיתי שהיא בתוך עצמה. עצרתי על הכביש הזה ואמרתי לה, 'בובה, מה קרה? סווה?' ראיתי שהיא לא כל כך מגיבה ויצאתי מהר מהאוטו. מה לא הייתי נותן בשביל... בשביל לא להעיף סטירה לתינוקת שלי? כמה נלחמתי עליה, את כל העולם מכרתי. את הנשמה שלי ואת הגוף שלי מכרתי. בפרקליטות נלחמתי,
בבתי משפט בצרפת נלחמתי, נגד סבתות נלחמתי, מה לא עשיתי בשבילה, ובשנייה אחת שאתה, שהתרגזתי, מה זה התרגזתי? אפילו לא התרגזתי, רק סתם ככה, להעיף סטירה לילדה, והילדה לא איתך".
חוקר: "מפה, מה אתה עושה?"
רון: "נבהלתי, נחרדתי, פחדתי, התחרפנתי, השתגעתי".
חוקר: "מה עשית?"
רון: "לא עשיתי. זה כל העניין, שלא עשיתי. הרמתי את הילדה, ראיתי כולי דם. כל הילדה מלאה בדם. הרמתי לה את הראש, הוא ככה נפל, אתה מבין למה אני מתכוון? כאילו היתה כולה מפורקת".
חוקר: "ואז מה אתה עושה?"
רון: "פירקתי אותה מסטירה בשנייה. כמו שקית חלב קטנה, שמפוצצים אותה ככה".
חוקר: "ניסית להתקשר למישהו?"
רון: "לא".
חוקר: "חשבת להתקשר למישהו באותו רגע?"
רון: "לא. לא חשבתי על כלום. נבהלתי מעצמי. נבהלתי מהמקרה. נבהלתי. נבהלתי בטירוף".
חוקר: "חשבת להתקשר לרופא, לבית חולים, למשטרה?"
רון: "לא. אני ראיתי שהילדה גמורה. התפרקה. ראיתי המפרקת שלה שבורה, היא שמוטה, זהו. זה תינוק, זה תינוק קטן בגיל 4. חשבתי, לא יודע, להיכנס עם האוטו באיזה קיר. להרוג את עצמי. התחלתי לחשוב איך להתאבד. לא היו בי את הכוחות הנפשיים לקבל את זה עם עצמי, לקבל שזה מה שקרה לילדה. אפילו שזה בשגגה, זה... קרה לה משהו".
חוקר: "אני שוב שואל, מה אתה עושה כשאתה חוזר איתה לרכב?"
רון: "פתחתי את הבגאז', שמתי אותה בתוך התיק הצבעוני שהיה שם, אני כבר לא זוכר".
חוקר: "באיזה תיק?"
רון: "בתיק שלה. יש לה תיק עם כל הבגדים שלה. עם כל התחתונים שלה, ונסעתי לתל אביב".
חוקר: "לירקון, ישירות?"
רון: "כן".
בשלב הבא, רון על גדות הירקון, מספר היכן השאיר את הרכב ומוביל את חוקריו למקום שבו השליך את התיק עם רוז הקטנה אל תוך המים.
חוקר: "מגיע לכאן?"
רון: "כן, ומעיף את התיק למים, מהאוטו כמו שאני. עם התיק בשתי הידיים. עליתי, ירדתי, קפצתי וזרקתי וחזרתי לאוטו. נסעתי. כאילו ב... חמש שניות. לא סיפור ארוך. אתה מבין? נסעתי הביתה ישר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו