תקדים: לסביות שנפרדו הוכרו כשותפות לרכוש

הכרעת דין תקדימית: בתום מאבק משפטי של תשע שנים, הכריע בית המשפט המחוזי בת"א כי זוג לסביות, שהיו ידועות בציבור ושחיו 20 שנה יחד עד לפרידתן, יהיו שותפות שוות ערך לרכוש שצברו, כולל לדירה שנרכשה על ידי אחת מהן.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

פסק הדין הפך פסק דין קודם של שופטת ביהמ"ש לענייני משפחה, טליה פרדו, אשר ניתן לפני כשנתיים. השופטת פרדו קבעה בזמנו כי בין השתיים, שעימן התגורר בנה של אחת מהן, היה שיתוף כלכלי בניהול העסק שהקימו ובהוצאות משק הבית, אך ציינה כי "במקרה דנן אין להחיל את חזקת השיתוף".

לדעתה של השופטת, על אף השיתוף הכלכלי ביניהן "הן לא ראו את עצמן כיחידה כלכלית אחת". בכך התקבלו טענותיה של האישה אשר התנגדה לחלוקה שוויונית של הרכוש ושיוצגה על ידי עו"ד אמנון בן דרור.

פרקליטי המערערת, עוה"ד שמעון שובר ועדי חן, טענו כי השופטת פרדו התעלמה מראיות ומקביעות שיפוטיות המוכיחות שיתוף בנכסים ובכספים - בייחוד חרף הקביעה בדבר קיום משק בית משותף. כמו כן, נטען בערעור כי לכל אחת היה ייפוי כוח לפעול בחשבון הבנק של בת הזוג. השופטת המחוזית רות לבהר־שרון, שלדעתה הצטרפו השופטים ישעיהו שנלר (ראש ההרכב) וד"ר קובי ורד, קבעה כי שתי הנשים חיו כ"ידועות בציבור", וכי השאלה העומדת להכרעה היא אם הורם נטל הוכחת כוונת שיתוף. השופטת לבהר־שרון פסקה כי "עשרים שנה, כמעט שנות דור, הוא פרק זמן משמעותי ביותר שיש בו לטעמי להוות גורם המצביע על כוונת שיתוף". יתרה מכך, הבהירה השופטת, הצדדים לא מיסדו את הקשר ביניהן, וזאת לא מבחירה חופשית - אלא "בשל קיומה של מניעות חברתית, משפטית ודתית, למיסוד הקשר בברית נישואין כדת וכדין, דבר שיש לו משקל מכריע במכלול השיקולים".

ביחס לדירה נקבע כי "בכל מקרה יש לבחון את הזכויות בנכס לנוכח כוונת השיתוף של בני הזוג, בייחוד כשנרכשה במהלך הקשר". חיזוק נוסף לכוונה הוסק מכך שהאישה שרכשה את הדירה הותירה בצוואתה את זכות המגורים בדירה למערערת.