בשיתוף תנובה
הרפת בכפר הנוער ויצ״ו נהלל קיימת מאז שנות העשרים של המאה הקודמת, אבל לפני שש שנים עמדה בפני סגירה בשל המצב הקשה שאליו הגיעה. מי שלקחה על עצמה להציל את הרפת, בסיוע גורמים רבים אחרים, הייתה שרית יוקר, ירושלמית שנשבתה בקסמי ענף הרפתנות בגיל 18, ונקראה לדגל על ידי הווטרינר המקומי. ההגעה למוסד חינוכי והשילוב בין אהבתה הגדולה לפרות לבין הוראה, הייתה מבחינתה סגירת מעגל.
״ההיכרות הראשונה שלי עם פרות ורפת הייתה בשל״ת לפני הצבא, במסגרת גרעין נח״ל בקיבוץ אפיקים״, היא מספרת, ״התאהבתי ומאז כל השירות שלי היה ברפת. הייתי גם ביטבתה, ולאחר מכן בכפר גלעדי. התחלתי ללמוד במכינה להוראה באמנות, וממש באותו זמן מנהל הרפת של הקיבוץ אמר לי שנפתח קורס ניהול רפתות ברופין ושהוא מאד רוצה שאצא אליו. בקורם פגשתי את ארנון, בעלי כיום, שאותו ראיתי עוד קודם לכן בקורס פוריות שבו למדנו".
״התחלנו לצאת ואחרי שנתיים התחתנו. בנינו את ביתנו במושבה יקנעם והתחלנו לעבוד יחד ברפת שיש למשפחתו כבר שלושה דורות. היום אני עוזרת שם בעיקר בייעוץ, הוא מסייע גם בעבודות פיזיות, אבל במקצועו כיום הוא מנהל פרויקטים של גגות סולאריים. ההורים של ארנון מתחזקים את הרפת ושנינו מסייעים להם בקטע הניהולי, ומול הלקוחות".
על תולדות הרפת המשפחתית מוסיף ארנון: "סבא וסבתא התחילו מכמה פרות - והשאר היסטוריה. ב־1972 אבא שלי קיבל את הרפת אחרי שהשתחרר מהצבא. ההורים שלו זזו הצידה, סבי היה עובד איתו אבל אבא ניהל את העסק בפועל. אני נכנסתי לעניינים בגיל מאד צעיר ובמהלך השנים עשינו קפיצת מדרגה מבחינת גודל הרפת".
אחרי החתונה עבדה שרית במספר קיבוצים,"כולל בתקופת הלידה שבה הגעתי בכל יום לחליבה ברפת בשער העמקים, ממש עד שהופיעו הצירים". במהלך השנים שקלה להקים עסק לבגדי ילדים ואף עזבה לזמן מה את הענף, עד שהגיעה הקריאה מד"ר דוד שרוני, הווטרינר של ביה"ס מקיף ויצ"ו נהלל.
חווים עשייה דרך הידיים
"באותה תקופה הרפת שם נקלעה למשבר", מספרת שרית, "ד"ר שרוני שמע שעזבתי את שער העמקים, התקשר אלי מיד ואמר שיש פה אתגר אמיתי, להציל את המקום, וקרא לי לראיון עבודה. הבנתי שנפתח לי עולם שלם של חינוך, והנה נסגר המעגל של לימודי ההוראה שהתחלתי בהם בתחילת הדרך כמי שמאמינה בכל ליבה בחשיבות החינוך - לא רק כמקצוע אלא כחזון של ממש - ובהקניית ערכים לדור הצעיר, זו הייתה הזדמנות אדירה עבורי".
הרפת הייתה במצב מאתגר מכל הבחינות - חינוכית ומקצועית. "התחלתי לשפר ולעשות כל מה שנדרש כדי להגיע למצב שבו הרפת פועלת נכון", אומרת שרית, "היא דורגה אחרונה ברשימת האיכות, החלב היה ברמה נמוכה, שפכו כמויות גדולות, הכל היה מוזנח. "אבל בתמיכת בית הספר הצלחתנו לשקם את המקום, קיבלנו תרומות והמון גורמים היו מעורבים בתהליך הזה, כמו למשל תנובה שסייעו כלכלית ומקצועית בכל דבר שהיה צריך כולם הלכו עם החלום שלי. בכלל, החיבור של הרפת עם תנובה נמשך כבר 95 שנה וכשהגעתי לכאן והבנתי שאנחנו זקוקים לעזרה בכל התחומים - הם היו פה לצדי".
היום מתגאה שרית במגמת הרפת שלא הייתה בעבר בנהלל, וסוגרת כבר מחזור שלישי כשבכל שנה מצטרפים עוד תלמידים.
"התלמידים שמגיעים הנה חווים דרך הידיים את העשייה של הרפת, העבודה כאן מייצרת עבורם ממש הזדהות וקשר עם האדמה. הם מבינים כמה תהליך ייצור החלב מורכב וכמה נדרש כדי שהמוצר הזה יגיע לשולחן. הרפת היא בעצם ענף מוביל-חינוך יש פה תלמידים מהבוקר ועד הלילה. החניכים מגיעים אלינו לתורנות בבוקר, אחר הצהריים ובערב ולוקחים חלק בכל הפעילות השוטפת של הרפת. העבודה כאן מקנה להם ערכים של אחריות ומחוייבות. מלבד זה יש לנו צוות של 15 תלמידים וחניכים שהתאהבו ברפת ומגיעים על בסיס קבוע. הם לא מוכנים לוותר על אף יום עבודה פה.
"התלמידים במגמת שלנו לומדים לבגרות בחמש יחידות ובכיתה י"ב עושים בחינת מעקב ואגרוטופ, שזה מעין ניסוי מעשי ברפת. במסגרת מגמת הרפת יש לנו מורים שמלמדים על הגידולים החקלאיים הקשורים בענף, על תזונה נכונה, זריעה ועוד".
הרפת החינוכית בנהלל, מספרת שרית, מתגאה כיום במכסה של מיליון ליטרים חלב בשנה. "יש כאן צוות נהדר שעוזר לי לנהל את הרפת, והפנימיה גם היא בתוך התהליך פעם התלמידים היו נשלחים לרפת כעונש, ומבחינתי זה היה אבסורד. גם את זה שינינו והילדים שמגיעים לכאן היום מחייכים, באים בכיף. בכל יום אני מקבלת טלפון מתלמיד או חניך שרוצה להגיע לעבוד ולעזור, הם מקבלים חוויה חיובית וזה מה שהכי חשוב לי.
"כל תלמיד לוקח איתו את החווייה להמשך החיים, אני רואה בוגרים שמגיעים לבקר מכל מיני שנתונים. יש לרפת הזו היסטוריה מפוארת ואני שמחה שיש לי חלק בכל זה. כמנהלת־רפת היחידה בכפרי נוער בארץ, הייתי שמחה למשוך לתחום עוד נשים, לא רק לפנימיות ומוסדות חינוך אלא גם ברפתות אחרות, לדעת להוביל את זה. לצד זה חשוב לזכור שהביטחון התזונתי, שהרפתות הן חלק ממנו, הוא ערך שחייבים לשמר אותו כי זו החקלאות הישראלית".
אפרי רייקין, מנהל קשרי יצרנים בתנובה: "תנובה עובדת מול כל בתי הספר החקלאיים וכפרי הנוער שיש בהם רפתות. זה בכלל לא עניין עסקי, ובכל פעם מחדש מרגש לראות את השילוב של חינוך אידיאלים, התיישבות, ערכים, עבודה ואחריות״.
בשיתוף תנובה
