ישראל טוענת - דברים שצריך לדעת על עמדות הטעינה של רכבים חשמליים בישראל

בשיתוף לובינסקי

התחבורה היבשתית בכבישים נשענת רובה ככולה על שריפת דלקים פוסיליים מזהמים, ולכן היא מהווה את אחד האתגרים המשמעותיים ביותר עימו מתמודדות ממשלות ברחבי העולם. הפתרון הוא עידוד המעבר לתחבורה נקייה מפליטות, ובפרט אל רכבים שיש להםמנוע חשמליולא מנוע בנזין או סולר.

החדשות הטובות הן ששיעור הרכבים החשמליים מסך הרכבים החדשים שנמכרים בעולם מצוי בעלייה מתמדת. זו כמובן לא תופעה חדשה, אך בהחלט מעודד לראות איך מדי שנה מספרן של המכוניות הללו עולה. במקביל, גם זמינות עמדות הטעינה לרכבים חשמליים עלתה, וחלק מהמדינות אף הגדילו לעשות והציבו יעדים מספריים או יחסיים להקמה ופריסה של עמדות טעינה חשמליות וציבוריות.

אז בישראל אמנם עוד אין יעדים ברורים כאלה, אבל השוק הפרטי עושה את שלו: כל מי שיש לו כוונותלרכוש רכב חשמליאו שכבר עשה זאת, רוצה לדעת כמה שיותר על עמדות הטעינה ברחבי הארץ, ואיך לבחור את מסלול הנסיעה בהתאם למיקום שלהן. הבעיה היא שמדובר במשימה קצת מסובכת.

איפה נמצאות עמדות טעינה ציבוריות?

בניגוד לתחנות דלק רגילות שאת ההפניה אליהן אנחנו רואים בבירור לאורך הדרך, עמדות טעינה לרכב חשמלי עדיין לא מסומנות באופן ציבורי. המשמעות היא שהאחריות עוברת אלינו הנהגים. אבל למזלנו אנחנו ממש לא לבד.

כיום יש 3 מפות מרכזיות שבהן נהג הרכב החשמלי בישראל יכול לאתר עמדת טעינה: מפה פרטית, מפה בינלאומית של חברת פלאג שייר ומפה מסחרית של חברת ג'ינרג'י. לכל אפשרות יתרונות וחסרונות משלה וחשוב להכיר אותם.

המפה הפרטית מתופעלת על ידי אדם בשם ליאוניד, שלוקח על עצמו לצאת לשטח אחת לכמה זמן כדי לבדוק איזה מהעמדות פועלות ואיזה לא. באופן דומה, המפה של פלאג שייר (PlugShare) מציגה עמדות טעינה בצפון אמריקה, אירופה ואסיה והיא כוללת עמדות ציבוריות ופרטיות – אבל הדיווח נעשה בעיקר ביוזמת המשתמשים.

לשם השוואה, ג'ינרג'י היא החברה שרכשה את עמדות הטעינה מחברת בטר פלייס לאחר שהיא קרסה. המשמעות היא שמדובר על עמדות טעינה ציבוריות שפרוסות בכל רחבי הארץ, לרבות חניונים ציבוריים וקניונים, אבל החיסרון הוא שהמידע לא תמיד מעודכן ואמין. בנוסף, המפה של ג'ינרג'י זמינה כרגע רק באפליקציה.

מה עם עמדת טעינה פרטית?

משרד האנרגיה כבר התחייב בעבר לפריסה של עוד כ-2,500 עמדות טעינה ציבוריות בתוך מספר שנים ספורות. הדד ליין כבר עבר, אך מגמת הגידול בחלקם של הרכבים החשמליים מכלל מסירות הרכב החדשות לא משאירה לו ברירה.

בינתיים, כל אחד מבעלי הרכבים החשמליים יכול להמשיך לדאוג לעצמו. כאן צריך להכיר בעיקר את ההבדל בין טעינה רגילה לטעינה מהירה: הטעינה הרגילה מתבצעת מעמדה פשוטה יחסית שמותקנת בבית, במלון או בעבודה, והיא מתבצעת בתוך 4 שעות לרכב קטן עד 10 שעות לרכב בעל סוללה עם קיבולת גדולה, בעוד הטעינה המהירה מאפשרת למלא 80% מהסוללה בתוך 30 דקות אבל היא לא קיימת בכל הדגמים.

חוץ מזה, יש את טסלה: עמדות הטעינה המהירה של טסלה נקראות סופרג'רג'רס והן מתאימות לרכבי החברה בלבד. אז אם אתם נוהגים על רכב כזה, תוכלו לראות את מיקומי העמדות ישירות מהדשבורד בלחיצה על כפתור הטעינה במפה – כולל תפוסה בזמן אמת.

נסיעה טובה, בריאה ונקייה.

בשיתוף לובינסקי