הים התיכון נראה רגוע. זה לא אומר שהוא לא מסוגל לייצר צונאמי

השלטים הצהובים שמזהירים מצונאמי באזורי החוף בישראל נראים קצת מוגזמים. בכל זאת, אנחנו לא יפן, לא אינדונזיה, ורוב הזמן הים התיכון נראה כמו המקום הכי פחות מאיים בעולם.

אבל השלטים האלה הם לא סתם קישוט.

ישראל אכן חשופה לסכנת צונאמי. הסיכון לא גבוה כמו בחלק מהאזורים הפעילים ביותר בעולם, אבל הוא בהחלט קיים. כלי סיכון בינלאומיים מסווגים את ישראל ברמת סיכון בינונית – סדר גודל של כ-10% סיכוי לצונאמי שעלול לגרום נזק בטווח של חמישים שנה. זה לא אומר שיש 10% סיכוי שתל אביב תוצף – זה מודל סיכון כללי, ולא תחזית לאירוע מסוים.

הים התיכון גם הרבה פחות רגוע מכפי שהוא נראה. יש באזור מוקדים סייסמיים פעילים מאוד – במיוחד סביב יוון, כרתים וטורקיה. ההערכה האזורית היא שבמהלך שלושים עד חמישים השנים הקרובות הסיכוי שיתרחש במקום כלשהו בים התיכון צונאמי בגובה של מטר לפחות הוא קרוב ל-100%. שוב, זה לא אומר שהגל הזה בהכרח יגיע לישראל או יציף את ערי החוף. זה אומר שהאגן הים תיכוני בהחלט יודע לייצר את התופעה.

וצונאמי הוא לא סתם "גל ממש גדול".

ברוב המקרים הוא מתחיל מרעידת אדמה שמזיזה במהירות כמות עצומה של מים. בלב הים הגל הזה פחות מורגש – אבל כשהוא מגיע למים רדודים סמוך לחוף הוא מאט, עולה לגובה ומתחיל לדחוף מסה אדירה של מים אל היבשה. באירועים משמעותיים הגלים יכולים להגיע לגובה של כמה מטרים, והנזק מגיע לא רק מהגובה, אלא מכמות המים ומהזרמים האדירים. מכוניות נסחפות, מבנים ותשתיות נפגעים, מים מלוחים נכנסים למערכות ביוב ומים, וכשאותה מסת מים חוזרת חזרה אל הים היא סוחפת כמעט כל דבר בדרך.

החלקים הפגיעים ביותר הם כמובן האזורים הנמוכים והשטוחים ליד קו המים. מפרץ חיפה רגיש במיוחד בגלל המבנה השטוח שלו, הנמלים, שפכי הנחלים והתשתיות הרבות שסביבו. לאורך גוש דן, אשדוד ואשקלון נמצאים ריכוזי אוכלוסייה ותשתיות קרוב מאוד לחוף. בשטח שטוח המים יכולים לחדור עמוק יותר ליבשה, ובשפכי נחלים אפילו להגיע למרחק משמעותי מאוד.

וזה כבר קרה כאן.

ביולי 1956 התרחשה רעידת אדמה חזקה באזור איי יוון, ויצרה צונאמי שהגיע גם ליפו. למרבה המזל, אצלנו הוא היה קטן מאוד – כ-28 ס"מ בלבד, ולכן רוב האנשים היום אפילו לא יודעים שהיה כאן צונאמי אם הוא לא היה מופיע ברישומים. אירועים היסטוריים מוקדמים יותר מתארים נסיגה של הים וגלים באזור אשדוד, יבנה וחלקים נוספים של החוף.

הבעיה עם צונאמי היא שהוא תופעה מאוד לא צפויה. לפעמים תהיה התרעה מסודרת, במיוחד אם המקור שלו רחוק ונותן מספיק זמן לזהות אותו – אבל אם המקור קרוב יותר, הסימנים הטבעיים יכולים להיות האזהרה החשובה ביותר.

אם אתם נמצאים ליד החוף ומרגישים רעידת אדמה חזקה, רואים שהים נסוג פתאום בצורה חריגה או שומעים רעש חזק שמגיע ממנו – אל תעמדו ותצלמו. אל תחכו לראות אם מגיע גל. פשוט התרחקו הכי מהר שאתם יכולים.

ההנחיות בישראל פשוטות מאוד: לעזוב מיד את אזור החוף, לנוע ברגל לפחות קילומטר פנימה או להגיע לאזור כינוס שמסומן בשלטים. אם אי אפשר להספיק להתרחק, עולים לפחות לקומה הרביעית בבניין קרוב. לא נכנסים לרכב ונתקעים עם עוד אלף אנשים באותו כביש, ולא חוזרים לחוף רק כי הגל הראשון עבר. צונאמי מגיע כסדרה של גלים, והראשון אינו בהכרח הגדול ביותר. ההנחיה היא לא לחזור לאזור החוף במשך 12 שעות אחרי רעידת האדמה, אלא אם נמסר שהסכנה חלפה.

האם צריך להתחיל לפחד בכל פעם שהולכים לים? ממש לא. צונאמי משמעותי בישראל הוא אירוע נדיר. אבל זה מסוג האסונות שבהם מוכנות של שלושים שניות יכולה לחולל הבדל עצום.

זו גם הסיבה שהשלטים המוזרים האלה התחילו להופיע בחופים שלנו. הם לא אומרים שהצונאמי בדרך. הם אומרים שאם יום אחד הוא יגיע, עדיף שתדעו לאן לרוץ.