זו כנראה השנה הגרועה ביותר בהיסטוריה האנושית

ישראלים רבים שובתים היום, מתוך תחושה שאנחנו חיים בשנתיים האחרונות גיהנם מתמשך, שהתחיל בשבעה באוקטובר ופשוט מסרב להיגמר; לפני זה חשבנו שהשפל של חיינו הוא הקורונה – מגיפה שאיימה לכאורה להרוג מיליארדים והצליחה לגרום לנו להינעל בתוך הבתים למשך שבועות ארוכים; עד שנת 2020, אם היינו שואלים מהי נקודת השפל בתולדות האנושות, השואה היתה התשובה המתבקשת, ולפני השואה היתה זו מגיפת האבעבועות השחורות. אבל כל אלו מתגמדות לעומת אירועי שנת 536 לספירה, שכנראה מנצחת במירוץ לתואר "השנה הגרועה ביותר לחיות בה" בהיסטוריה המתועדת.

באביב 536, ערפל מסתורי וצפוף עטף את חצי הכדור הצפוני. ההיסטוריון הביזנטי פְּרוֹקוֹפּיוּס תיעד כיצד השמש "האירה ללא בהירות" במשך שנה שלמה, והשווה זאת לליקוי חמה מתמשך. עננה כבדה חסמה את קרני השמש וגרמה לירידת טמפרטורות דרמטית – מה שמדענים מודרניים מכנים "חורף געשי". שנתיים לאחר מכן תיאר הפוליטיקאי הרומאי קַסיוֹדוֹרוּס את אותה שנה כ"חורף ללא סערות, אביב ללא מתינות וקיץ ללא חום".

המחקר המודרני, באמצעות ניתוח ליבות קרח מקרחונים בשווייץ ובגרינלנד, חשף את האשם הסביר: התפרצות געשית אדירה, ככל הנראה באיסלנד או באזור הטרופי. החלקיקים הגעשיים שהתפזרו באטמוספירה יצרו מעין מסך, שהחזיר את רוב קרינת השמש חזרה לחלל.

ההשלכות היו הרסניות: טמפרטורות הקיץ ירדו ב-1.5 עד 2.5 מעלות צלזיוס. שלג ירד בסין בחודש אוגוסט. גידולים חקלאיים נעצרו מאירופה ועד אסיה, וגרמו לרעב המוני. באירלנד, כרוניקות עתיקות מתארות את "כישלון הלחם", שנמשך שלוש שנים. האימפריה הביזנטית, תחת שלטונו של יוסטיניאנוס, נחלשה משמעותית בדיוק כשניסתה לכבוש מחדש את המערב.

העשור שלאחר מכן לא הביא הקלה: התפרצויות נוספות ב-540 וב-547 האריכו את התקופה הקרה. ב-541 פרצה מגפת יוסטיניאנוס – כנראה הופעתה הראשונה של מגיפת דבר הבלוטות ("המוות השחור") באירופה – שעלתה בחייהם של כ-25 מיליון בני אדם. חוקרים סבורים שהרעב והתת-תזונה הנרחבים הפכו את האוכלוסיות לפגיעות במיוחד למגיפה.

התקופה הזו סימנה נקודת מפנה היסטורית. היא תרמה לנפילת ערים מרכזיות כמו טאוטיהואקן במקסיקו, להיחלשות האימפריה הסאסאנית בפרס, ולמעשה סימנה את תחילת ימי הביניים באירופה. שינויי האקלים אף השפיעו על דפוסי הנדידה של שבטים נוודים באסיה, מה שהוביל בסופו של דבר לתנועות אוכלוסין מסיביות.

הלקח המרכזי משנת 536 הוא עד כמה הציוויליזציה האנושית פגיעה לשינויים סביבתיים פתאומיים. כיום, כשאנחנו חווים שינויי אקלים משמעותיים שככל הנראה נגרמים לפחות חלקית באשמתנו, ההבנה של אירועים כאלה מקבלת חשיבות מחודשת, ומעלה את הדחיפות של מציאת פתרונות למניעת אסונות עתידיים כמו החורף הגעשי שהפיל אימפריות.

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)