האמריקאים ניסו להשתמש בחתולים כמרגלים. נחשו איך זה נגמר

בישראל רגילים לגחך כשאנחנו שומעים מדינות, בדרך כלל ערביות, טוענות שתפסו בעלי חיים ש"ריגלו" לטובת ישראל – החל מנשרים וכלה בדולפינים. אבל ההיסטוריה מלאה בדוגמאות לשימוש בבעלי חיים לצרכים צבאיים ומודיעיניים – ובנוסף לדולפינים שאומנו לזהות מוקשים ולחבר מכשירי מעקב לתחתית ספינות אויב, אפילו בעלי החיים התמימים ביותר (אם אפשר להגדיר אותם כך) עברו ניסיון הכשרה מודיעיני.

בשנות ה-60 של המאה העשרים, בעיצומה של המלחמה הקרה, סוכנות הביון האמריקאית (CIA) יזמה את אחד הפרויקטים המוזרים והיקרים ביותר בתולדות הריגול. המטרה: להפוך חתולי רחוב למכשירי האזנה מתוחכמים, שיוכלו להסתנן לשגרירויות סובייטיות ולאסוף מודיעין. התוצאה הייתה כישלון מהדהד, שעלה מיליוני דולרים וחיי חתול אחד לפחות.

הרעיון נולד מתסכול עמוק. סוכני CIA התקשו להציב מכשירי האזנה בשגרירויות הסובייטיות המאובטחות היטב. מישהו במחלקת המדע והטכנולוגיה העלה הצעה גאונית לכאורה: חתולים מסתובבים חופשיים בכל מקום מבלי לעורר חשד. אם ניתן יהיה להפוך אותם למכשירי ריגול מהלכים, הבעיה תיפתר.

הפרויקט, שקיבל את השם הקוד "אקוסטיק קיטי" (“חתול קולי”), יצא לדרך ב-1961 בתקציב ראשוני של 10 מיליון דולר (כ-108 מיליון דולר כיום, לפי חישובי אינפלציה). צוות של וטרינרים, מהנדסי אודיו ומומחי התנהגות בעלי חיים גויס למשימה. הם פיתחו מערכת מיניאטורית מתוחכמת: מיקרופון הושתל באוזן החתול, משדר רדיו קטנטן הוטמן בגולגולת, אנטנה דקיקה הושחלה לאורך הפרווה מהאוזן ועד לזנב, וסוללה זעירה הושתלה בחלל הבטן.

הניתוחים היו מורכבים ואכזריים. כל ניתוח ארך שעות, והחתולים סבלו מכאבים עזים בזמן ההתאוששות. אבל הבעיות הטכניות היו רק ההתחלה. האתגר הגדול באמת היה לגרום לחתול – יצור שמפורסם בעצמאותו ובחוסר הצייתנות שלו – לבצע משימות ריגול.

החוקרים גילו במהרה שחתולים הם… ובכן, חתולים: כשהם רעבים, הם מתעלמים מהוראות ומחפשים אוכל; כשהם שבעים הם נרדמים; רעשים פתאומיים גורמים להם לברוח; ניסיונות לאמן אותם באמצעות גירויים חשמליים רק החמירו את המצב. במסמך פנימי, שנחשף שנים לאחר מכן, אחד החוקרים כתב בייאוש: "החתול נשאר חתול, על כל המשתמע מכך".

לאחר חמש שנים של ניסויים, הגיע הרגע הגדול. ב-1966, צוות ה-CIA הגיע לפארק ליד השגרירות הסובייטית בוושינגטון עם החתול הראשון המוכן למשימה. התוכנית הייתה פשוטה: החתול ישוחרר, יתקרב לספסל שבו יושבים בדרך כלל דיפלומטים סובייטים, ויקליט את שיחותיהם.

מה שקרה בפועל הפך לאגדה אורבנית בחוגי המודיעין. לפי גרסה אחת, החתול שוחרר מהרכב, צעד כמה מטרים, ונדרס על ידי מונית שחלפה. עם זאת, בסדרת הטלוויזיה The World’s Weirdest Weapons ("הנשקים המוזרים בעולם") טען רוברט וואלאס, שכיהן ב-CIA בתפקיד שדומה מאוד לזה של Q בסדרת סרטי ג’יימס בונד, שהחתול פשוט סירב לשתף פעולה והתרחק מהמטרה, ושהסוכנות אספה אותו, ביצעה בו ניתוח שני להוצאת ציוד הריגול והוא “חי חיים ארוכים ומאושרים לאחר מכן”. כך או כך, המבצע הראשון היה גם האחרון.

ויקטור מרצ'טי, בכיר CIA לשעבר, חשף את הפרטים ב-2001 בעיתון Herald Sun, ותיאר את הפרויקט כ"בזבוז מונומנטלי של כסף וזמן". דו"ח רשמי שהחיסיון שלו הוסר בהקשר של אותה כתבה מסכם בלאקוניות: "הקושי באימון החתול למשימות מיוחדות... גורם לנו להמליץ שלא להמשיך בכיוון זה".

הפרויקט בוטל סופית ב-1967, לאחר השקעה כוללת של כ-20 מיליון דולר (כ-216 מיליון דולר כיום). מעבר להיבט הכספי והאתי המטריד, "אקוסטיק קיטי" הפך לסמל לחשיבה יצירתית שחרגה מגבולות ההיגיון, ולתזכורת שגם ארגוני הביון החכמים ביותר יכולים ליפול למלכודת של רעיונות הזויים. אפילו אחרי הכישלון הזה, האמריקאים לא הפסיקו לרדוף אחרי רעיונות הזויים בהקשר הצבאי-מודיעיני – ומספיק שנזכיר את הפרויקט משנות ה-70 שעליו נכתבו הספר והסרט "הגברים שבוהים בעזים".

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)