צפו: האוסטרלים שיגרו טיל. הוא החזיק 14 שניות

אוסטרליה ניסתה להגיע השבוע לחלל – ובקושי הגיעה לגובה של בניין מגורים ממוצע. הטיל מדגם "אֶריס" של חברת גילמור ספייס התרסק 14 שניות בלבד לאחר השיגור – אך מסיבה כלשהי, כולם חוגגים.

התוכנית היתה שאפתנית: לראשונה זה יותר מ-50 שנה, ניסו האוסטרלים לשגר רכב חלל למסלול. הטיל "אריס 1", שנבנה במלואו על ידי חברה מקומית, התרומם מהמשגר שמוקם ליד העיירה הקטנה בואן בצפון קווינסלנד.

המראה היה מרשים לרגע קצר: הטיל, שגובהו 23 מטר והוא מונע על ידי ארבעה מנועים היברידיים, הצליח להתרומם ממשטח השיגור וריחף באוויר כמה רגעים, לפני שירד חזרה לאדמה, נפל והתפוצץ. עמודי עשן נצפו מתרוממים מהאתר.

כישלון או הצלחה?

מה שמפתיע הוא התגובה של אדם גילמור, מנכ"ל החברה. במקום אכזבה, הוא הביע שביעות רצון: "הוא התרומם מהמשגר, אני מאושר”, הוא כתב בלינקדאין. "כמובן שהייתי רוצה זמן טיסה ארוך יותר, אבל (אני) מרוצה מהתוצאה". החברה אף הכריזה על השיגור כ"הצלחה" ברשתות החברתיות.

מקומיים וגורמי ממשל הביעו גם הם גאווה. ראש העיר המקומי רי קולינס כינה את השיגור "הישג עצום", בעוד שמנהל סוכנות החלל האוסטרלית, אנריקו פאלרמו, הדגיש כי "נדיר שהשיגורים הראשונים מגיעים למסלול. זה חלק ממעגל החדשנות".

שר התעשייה והחדשנות טים איירס הוסיף כי "הביטחון שנרכש והלקחים שנלמדו יקדמו את גילמור ואת מערכת החלל. כעת הם יכולים להמשיך לחדש ולפתוח הזדמנויות חדשות".

אולי ניתן לייחס את החגיגה לציפיות שהגדירה גילמור ספייס מראש: כל עוד הטיל יתרומם מהקרקע, המשימה תיחשב להצלחה, כך לפי הצהרת החברה עוד לפני השיגור. זה בדיוק מה שקרה – המנועים נדלקו במשך 23 שניות, ובמשך 14 מתוכן הטיל היה באוויר.

גילמור ספייס הנמיכה ציפיות כבר בפברואר, כאשר הדגישה כי "כמעט אין תקדים" לכך שחברת טילים פרטית תצליח להגיע למסלול כבר בניסיון הראשון. מבחינה זו, התרסקות בשיגור הראשון היתה צפויה – והחברה נמצאת בחברה טובה, אם תסלחו לנו, יחד עם Isar הגרמנית, שניסתה לשגר בחודש מרץ טיל מצפון נורבגיה, והוא התרסק לתוך הים שניות לאחר השיגור.

נדגיש כי גילמור לא המציאה את משחק ה"הצלחנו, גם אם נכשלנו". SpaceX של אילון מאסק עושה שימוש סדרתי בטריק הזה, ובכל פעם שהטיל הענק Starship מתפוצץ, ההנחיה למשפיענים המנחים את השידור החי היא להגדיר זאת כ"rapid unscheduled disassembly” (“פירוק בלתי-מתוכנן מהיר").

כעת מתכננת החברה את טיסת המבחן השנייה. הנתונים שנאספו מהטיסה הקצרה יעזרו לשפר את העיצוב, ולהתמודד עם הבעיות שהובילו להתרסקות המהירה.

משנה את המשחק

"אריס 1" תוכנן לשאת לוויינים קטנים במשקל של עד 215 ק"ג למסלול בגובה 500 ק"מ מהקרקע. זהו טיל תלת-שלבי, המצויד במנוע "סיריוס" שהחברה פיתחה בעצמה, ובמבחני קרקע הפיק דחף של 110 קילו-ניוטון.

החברה קיבלה תמיכה ממשלתית משמעותית: מענק של 5 מיליון דולר אוסטרלי השנה, נוסף על 52 מיליון דולר ב-2023 לפיתוח טכנולוגיות חלל מתקדמות. השקעה זו משקפת את השאיפה האוסטרלית לפתח יכולת שיגור עצמאית.

שיגור איטי

זה לא היה הניסיון הראשון של החברה: בתחילת 2016 היא שיגרה גירסה זעירה של הטיל שלה, שנקראה RASTA (ר"ת לכאורה של "פריט הפרדה בעלייה רב-פעמי"); ב-2019 היא התכוננה לשגר גרסה גדולה יותר אך ביטלה אותה 7 שניות לפני השיגור בשל גילוי תקלה. הביטול המאוחר גרם נזק לטיל;

השנה התכוונה החברה לשגר את הטיל בחודש מאי, ולאחר מכן בתחילת יולי, ודחתה את השיגור – במאי לאחר שתקלה חשמלית גרמה לחרוט המגן של הטיל להתנתק באמצע הספירה לאחור לשיגור, ובתחילת החודש בשל מזג אוויר גרוע (נזכיר שבאוסטרליה כרגע שיא החורף).

ראוי לציין כי ביולי 2022 שוגר טיל מאדמת אוסטרליה – אך זה היה טיל קנדי ששוגר ע"י נאס"א האמריקאית, שניצלה את העובדה שהאוסטרלים בנו את אתר השיגור המסחרי הראשון בעולם במטרה למשוך חברות וסוכנויות חלל זרות לבצע שיגורים מהיבשת הדרומית.

השוואה מביכה

תזמון השיגור האוסטרלי יצר ניגוד מביך: ממש באותו יום ביצעה הודו את השיגור ה-16 של רכב השיגור הגיאו-סינכרוני שלה, שהפעם נשא לוויין תצפית של נאס"א. זה מדגיש את הפער העצום בין מדינות בתחום החלל, לא תמיד לטובת מדינות שנחשבות ל"מערביות".

אוסטרליה, ששימשה אתר שיגור למאות שיגורי טילים תת-מסלוליים, רשמה רק שני שיגורים מוצלחים למסלול בעברה. האחרון היה ב-1971 במסגרת תוכנית הטילים הבריטית "Black Arrow" (“חץ שחור”).

השאלה היא האם אוסטרליה אכן תצליח לפתח יכולת שיגור עצמאית בשנים הקרובות, או שתישאר תלויה בשותפים בינלאומיים ובחברות מסחריות זרות.

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)