ל"הורמון האהבה" יש השפעה מפתיעה על הריון

אוקסיטוצין מכונה בין היתר "הורמון האהבה" ו"הורמון החיבוקים", ומוכר כגורם מרכזי ביצירת חיבור רגשי. מחקר שפורסם השנה בכתב העת Science Advances חושף תפקיד נוסף ומפתיע של ההורמון הזה – היכולת להכניס הריונות מוקדמים למצב של "הקפאה" זמנית בזמנים שבהם המשאבים דלים.

מנגנון הישרדות עתיק

התופעה הזו, הנקראת במדע "דיאפוזה", הייתה ידועה כבר כתופעה טבעית בקרב כ-130 מיני יונקים, כולל קנגרו, אופוסום, עכברים ועטלפים. המנגנון מאפשר לנקבות לעכב את התפתחות העובר בזמנים לא נוחים – למשל, כאשר הן עדיין מניקות גורים קודמים, או כשיש מחסור במזון.

ד"ר מוזס צ'או מבית הספר לרפואה על שם גרוסמן באוניברסיטת ניו-יורק, שהשתתף במחקר, הסביר: "העובדה שלאוקסיטוצין יש השפעה על התופעה הזו הייתה מעט מפתיעה". עד כה, ההורמון נקשר בעיקר עם חיבור רגשי, לידה והנקה.

החוקרים ערכו ניסוי פשוט: הם הכניסו זכרים לכלובים של נקבות שזה עתה ילדו, ואיפשרו להם להזדווג בזמן שהנקבות עדיין הניקו את הגורים הראשונים. התוצאות הראו שההריונות החדשים התארכו בכשבוע לעומת נקבות שלא הניקו – עיכוב משמעותי עבור עכברים, שתקופת ההריון הרגילה שלהם היא רק 19-21 יום.

כדי לבדוק את התפקיד הספציפי של האוקסיטוצין, השתמשו החוקרים בטכניקה המתקדמת של "אופטוגנטיקה" – שימוש באור כדי להפעיל נוירונים ספציפיים. הם גרמו למוח של עכברות הרות לשחרר אוקסיטוצין בדפוס שחיקה את פרצי ההורמון הטבעיים במהלך ההנקה.

לאחר חמישה ימי טיפול, חמש מתוך שש העכברות הראו עוברים במצב של דיאפוזה, לעומת קבוצת הביקורת שלא קיבלה את הגירוי, ולא הראתה סימני עיכוב.

הממצאים החשובים ביותר קשורים לאופן הפעולה של ההורמון: החוקרים גילו שהאוקסיטוצין גורם לתאי העובר להאט את "תרגום" הגנים לחלבונים – תהליך בסיסי בחיי התא. המנגנון כולל העתקת הוראות מה-DNA למולקולת RNA שנשלחת לאתרי בניית החלבונים בתא.

מה שמעניין במיוחד הוא שהאוקסיטוצין לא רק מעכב את ההתפתחות, אלא גם מגן על העוברים במהלך המצב הזה. עוברים עם קולטני אוקסיטוצין תקינים שרדו את תקופת הדיאפוזה בשיעור של 42%, לעומת רק 11% מהעוברים ללא קולטנים.

האם זה כך גם אצל בני אדם?

אף שהמחקר בוצע על עכברים, יש רמזים לכך שתופעה דומה עשויה להתרחש גם בבני אדם. דוחות מעטים ומפוזרים מקליניקות הפריה חוץ-גופית מתארים מקרים נדירים של עוברים שהועברו לרחם, אך ההריון התחיל רק לאחר שבועות. במקרה אחד שדווח ב-1996, ההריון התחיל רק חמישה שבועות לאחר העברת העובר.

ג'סיקה מינדר, סטודנטית לתואר שני והמחברת הראשית של המחקר, הסבירה שהתעניינותה באוקסיטוצין נבעה מהידיעה שהורמון זה מעורב גם בהתפתחות עוברית ובהנקה, מה שהצביע על תפקיד רחב יותר מזה המוכר.

החוקרים מקווים שהבנה טובה יותר של המנגנונים האלה תוכל לעזור בהבנת גורמי הפלות מוקדמות, ואולי אף לפתח טיפולי פוריות חדשים. המחקר גם עשוי לתרום להבנת הישרדות תאים באופן כללי.

צ'או מציין שמחצית מתאי העצב בעובר המוקדם מתים באופן טבעי כחלק מהתפתחות מערכת העצבים, אך רבים מהתאים שמתפתחים ברחם מחזיקים מעמד לכל החיים. "בהמשך ההתפתחות, אתה לא רוצה שמחצית מהתאים ימותו, אז אנחנו מאוד מעוניינים להבין מה שומר על התאים האלה בחיים".

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)