מי שלא נושם אדום: הסיבה המפתיעה לצבעו של מאדים

מאדים, השכן האדום שמסקרן אותנו כבר אלפי שנים, ממשיך לחשוף את סודותיו בזכות מחקרים מתקדמים וטכנולוגיות חדשות. גילויים אחרונים מציגים חידושים לגבי דברים שחשבנו שכבר ידענו – ובראשם המקור לצבעו האדמומי הייחודי של כוכב הלכת.

צבע טבעי?

עד לא מזמן, המדע הסביר את צבעו האדום של מאדים באופן יחסית פשוט: תחמוצת ברזל – או, במילים אחרות: חלודה. שכבת אבק דקה של תחמוצת ברזל (Fe₂O₃ – כלומר שני אטומי ברזל ושלושה אטומי חמצן), המכסה את פני השטח של הכוכב, אחראית לגוון האדום המוכר לפי הגרסה ששלטה בכיפה עד לאחרונה. אולם מחקרים חדשים גילו שהתמונה מורכבת יותר.

נתונים מהרכב המאדימי Perseverance (“התמדה") ומהמסוק המאדימי Ingenuity (“תּוּשִׁיָּה) חשפו כי התהליך שיצר את הצבע האדום לא היה אחיד, ולא התרחש בפרק זמן קצר. מדובר בתהליך מורכב שהתרחש במשך מיליארדי שנים, ומשלב גורמים אטמוספריים, גיאולוגיים וכימיים.

זה כן החומר, אבל לא האירוע

אחד הגילויים קשור לפעילות הוולקנית העתיקה במאדים; מחקרים מצאו כי הרי הגעש הענקיים בכוכב, כולל הר אולימפוס, שהוא הגבוה ביותר במאדים ואחד משני הגבוהים ביותר שהתגלו עד כה במערכת השמש (כמעט 22 ק”מ מעל מה שנחשב לשטח פני הכוכב – פי 2.5 מגובהו של אוורסט), שיחררו כמויות אדירות של תרכובות ברזל לאטמוספרה. תרכובות אלו עברו תהליך חמצון איטי וארוך, שהפך אותן לתחמוצת ברזל אדומה.

החידוש המדעי טמון בהבנה כי התהליך לא היה חד-פעמי. פעילות וולקנית שנמשכה מיליארדי שנים יצרה מעגל מתמשך של שחרור ברזל וחמצון, שבסופו של דבר עיצב את הנוף האדום שאנו רואים היום. במלים אחרות: מאדים לא תמיד היה אדום. הוא האדים בהדרגה, ואולי עדיין מאדים – מה שמרמז על חוכמה נסתרת בשמו העברי.

תפקיד האטמוספירה הדקה

גילוי נוסף מתייחס לתפקיד האטמוספרה הדקה של מאדים. המחקרים מראים כי רמת החמצן הנמוכה באטמוספרה המאדימית יצרה תנאים מושלמים לתהליך חמצון איטי. בניגוד לכדור הארץ, שבו תהליכי חמצון מתרחשים במהירות, במאדים התהליך התרחש לאורך זמן רב יותר, מה שאפשר חדירה עמוקה יותר של החמצון לתוך הסלע.

השפעת המים

עדויות חדשות מצביעות גם על כך שמים נוזליים, שזרמו על פני מאדים במיליארדי השנים הראשונות לקיומו, מילאו תפקיד מכריע בתהליך ההחלדה. המים לא רק הזרימו מינרלים עשירים בברזל לאורך פני השטח, אלא גם זירזו תהליכי חמצון כימיים, שהפכו את הברזל לתחמוצת ברזל אדומה.

מחקרים מראים כי אזורים שבהם זרמו מים באופן מתמשך מראים רמות גבוהות יותר של חמצון, מה שמסביר מדוע חלקים מסוימים של מאדים אדומים יותר מאחרים.

מגנט של צבע

אחת התגליות המפתיעות ביותר נוגעת לקשר בין השדה המגנטי של מאדים לבין צבעו האדום. מחקרים מצאו כי אזורים שבהם השדה המגנטי היה חזק יותר בעבר מראים צבע אדום אינטנסיבי יותר. התיאוריה הרווחת כעת היא כי השדה המגנטי הגן על האטמוספירה, ואפשר תהליכי חמצון יעילים יותר.

מה עוד נגלה?

הבנתנו את הצבע האדום של מאדים עדיין מתפתחת, ומחקרים חדשים מושחים קווים חדשים של צבע לידע שלנו על תולדות הכוכב. נאס"א ושותפיה מתכננים משלחות נוספות, שיבדקו שכבות עמוקות יותר של הקרקע המאדימית, מה שעשוי לחשוף פרטים נוספים על התהליכים שעיצבו את הכוכב האדום – וייתכן בהחלט שהדבר יעזור לנו להבין גם איך לפענח את סודותיהם של כוכבים רחוקים יותר, כדי שבעתיד נוכל לדעת בדיוק מה נמצא סביבנו בחלל.

(הכתבה נכתבה בעזרת קלוד)